לא התקווה של מכבי חיפה להעפיל אל ליגת האלופות, לא מדליית הזהב לנבחרת הנשים בהתעמלות אומנותית ואפילו לא המעבר המתוקשר של דניאל פרץ לשורות באיירן מינכן, אבל בכל זאת - הגביע הוא שלנו!
אם כי כנראה היינו מוכנים לוותר על התואר הזה בכיף: בסוף השבוע האחרון התפרסם דירוג המדינות היקרות ביותר ב-OECD, ממנו עלה כי מדינת ישראל, בין הנחשלות בתחומים כמו חינוך למשל או מדינת תחתית בדירוג השחיתות של הארגון, היא אלופת הארגון ביוקר-מחיה.
מי אחראי? מפתה להפיל את התיק על הממשלה הקודמת (שהדוח נערך בתקופתה) או על הנוכחית (שהבטיחה לתקן, אבל רק החמירה), אבל האמת היא שהאשמה היא של כולנו, שמאמינים שלמישהו באמת אכפת כמה כסף עולות לנו הקניות בסופרמרקט.
אני לא יודע מה אתכם, אבל אני מאלה שאוהבים לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית: בישראל אני, כמו רובנו, מסוגל לשקוע בוויכוח הפנימי ובביקורת נוקבת על הממשלה, אבל שאני מדבר עם מי שמתגוררים בחו"ל, אני הופך ליח"צן, כזה שגם בשאלות הקשות ביותר מסביר שהמציאות היא מורכבת.
אחת השאלות שאני נוהג לשאול את בני שיחי, היא "האם ביקרת בישראל?". עד לפני כמה שנים, ההסתייגות העיקרית ששמעתי מפי מי שהצהירו על עצמם שתמיד חשבו על זה אבל עוד לא הספיקו לממש, הייתה האיום הביטחוני.
קצת כמו שאמי הקשישה יכולה לשמוע שאני טס לשבוע בניו יורק ולהזהיר אותי ש"רוצחים שם אנשים ברחובות", כך מי שצורך את רוב המידע שלו על ישראל מהכותרות החדשותיות, יכול להתרשם שמדובר באזור מלחמה, בעוד שבתכל'ס, למרות סכנת התלקחות שמרחפת מעל לראשנו מעצם קיומנו כאן, ישראל היא עדיין אחד המקומות הבטוחים בעולם: נהג המונית אולי ינסה לעגל מחיר בדרך מנתב"ג לתל אביב או ירושלים, אבל שוד לאור יום הוא עדיין מחזה נדיר.
תכף נחזור ליתרונות ולמגבלות המיוחדות של ישראל, אבל קודם כל, למקרה שלא שמתם לב, תעשיית התיירות בעולם מתפוצצת. זה לא מקרה שמחירי הטיסות והמלונות בעולם קפצו. מה שפעם היה שמור מה שכונה "חוג הסילון", הפך בעידן הלואו-קוסט לבידור להמונים.
לא ניכנס עכשיו לכל הסיבות, אבל בגדול נאמר שעוד לא התרגלנו לכך שמעמד ביניים נוצר לפתע במדינות עם אוכלוסייה ענקית כמו הודו וסין - והנה באה הקורונה, שהשחרור ההדרגתי מהגבלותיה פגש לא מעט אנשים שכל מה שרצו היה להתרחק כמה שאפשר מהבית, וכשמענקי הקורונה בכיסיהם אחרי שנתיים שבהן לא היה על מה לבזבז אותם, הם התנפלו על השמיים הפתוחים.
למרות גידול במספר התיירים בישראל, אפשר לומר שאנחנו החמצנו את הגל הזה - למרות שהיינו אחד היעדים הראשונים בעולם שהשתחררו ממגבלות הקורונה והפעם לא בגלל סיבה ביטחונית של חשש מהתלקחות אזורית או פיגוע ביטחוני, אלא רק מהפיגוע שמתגלגל על מדפי הסופרמרקטים שלנו, זה שמשאיר את התיירות בעיקר לאוליגרכים רוסיים.
אם לתמצת את עיקר הביקורת על ישראל, הרי שהיא אינה עוסקת - כפי שמקובל לחשוב - בקונפליקט עם הפלסטינים, אלא מתמצית במשפט הבא (לא ציטוט ישיר, אבל בהחלט מבטא את רוח המקור): "תל אביב נהדרת, ירושלים מרגשת והמדבר מקסים, אבל למה הכל כל כך יקר?".
הנה כך נשחקים יתרונותיה הטבעיים, שלא לומר הבלעדיים של ישראל: מעבר מאזור וולקני גבוה לאזור מדברי, ים המלח, המכתשים, נסיעה של כמה שעות שלאורכה מתחלפים כמה אזורי אקלים - ועוד לא אמרנו מילה על האתרים הקדושים למאמינים בני שלוש הדתות המונותאיסטיות, במדינה שבה החליף ה"יקר" את ה"מסוכן" כהתנגדות עיקרית לבילוי חופשה.
כך מתאבדת תעשייה שהיא בין הענפים המכניסים ביותר במשק של מדינות האגן המזרחי של הים התיכון, תחומה בין אתרי מורשת בלעדיים לבין רצועת חוץ שנמתחת מצפונה לדרומה.
אבל עזבו את התיירים, בואו נדבר עלינו, על "החיים עצמם" כפי שהגדיר זאת פעם ראש הממשלה, עוד בתקופה שבה ניסה באמת לקדם את הכלכלה הישראלית.
הדוח של הארגון האירופי מתייחס לנתוני 2022, כלומר - לפני כינון הממשלה הנוכחית. בשנה זו עקפה ישראל את שווייץ היקרה והייתה ליקרה ביותר למחייה בקרב מדינות ה-OECD. לפני שבקואליציה יכנסו ישיבה חגיגית להוכיח שבעיית יוקר המחיה היא בסך הכל ירושה של הממשלה הקודמת, נצנן מעט את ההתלהבות:
ישראל, למרות בעיותיה המבניות הייתה במקום סביר באמצע במדד יוקר מהחיה. את הטיפוס מעלה היא החלה לפני כ-25 שנים. והיא המשיכה לטפס מעלה, תוך שבשנים האחרונות מואץ התהליך (אם רוצים לקחת את זה לכיוון ההתנגחות הפוליטית, הרי שרוב השנים האלה היו תחת ממשלות נתניהו. אם רוצים לדייק עוד יותר, הרי שזה קרה בעיקר במשמרת של נתניהו כמנצח הגדול של בחירות 2015).
מה הביא לנוק-אאוט ב-2022? בעיקר מחירי הדיור שהאמירו מאוד בגלל הכסף הגדול שנשפך מענף ההייטק, קטר כלכלי בכל מובן אחר, אבל קטסטרופה למחירי הדיור.
הקואליצהי הנכוחית יכולה להטיל חלק מהאשמה על הממשלה הקודמת - וגם על ממשלות ברק, קדימה ועוד, אבל לפחות לעלייה של 2022, היא חייבת את כהונתה. כי הבחירות האחרונות, אלה שהולידו את הרפורמה המשפטית, על מה הן היו? על שינויים במערכת המשפט? לא ממש - יודו גם תומכי החקיקה הנוכחית. הנושא אמנם דובר, אבל לרוב התנהל השיח מעל לראשי האזרחים, שמצדם דרשו שני דברים עיקריים: ביטחון אישי ומלחמה ביוקר המחיה.
אז נכון שהתרגלנו כבר למצב שבו הבטחות בחירות של פוליטיקאים חקוקות על הקרח, אבל הפעם זה קיצוני במיוחד . את הדעה המלומדת על הצניחה ברמת הביטחון האישי ואובדן המשילות, אשאיר הפעם לאחרים, אבל יוקר המחיה, לא ספק פרמטר מדיד הרבה יותר מתחושת הביטחון, פשוט נסק בשמונת החודשים שבהם מכהנת הממשלה הנוכחית. אמנם עליית מחירי הדיור נבלמה, אבל הנתון הזה מטעה.
למה הוא מטעה? כי מה שהוריד את הממוצע הוא ירידה במחירי דירות היוקרה במרכז הארץ: המשיקיעים ברחו, הבונוסים והאקזיטים בהייטק נבלמו - ומחיר של פנטהאוז ברמת אביב ירד בעקבותיהם. אז אפשר להתברך בהפשעה של הנתון הזה על הממוצע, אבל ההייטקיסט שוויתר על דירה להשקעה לא נותר ללא קורת גג, בטח לא ללא תקציב לקנות בסופרמרקט.
מי כן חטף? מי שחלם על דירת 4 חדרים בבאר שבע או בעפולה, במשפחה שבה מרוויחים שני בני הזוג שכר ממוצא. היכולת שלהם לעמוד בהוצאות הרכישה של דירה כזאת, בנטל המשכנתא - ולקיים מפשחה במקביל, ספגה פגיעה אנושה.
תירוצים לא חסרים - מאזכור העובדה ש"ככה זה בכל העולם" (נכון, אבל לא מדויק, בטח שלא מסביר הכל, ובכלל - האם לממשלה הקודמת נתתם את ההנחה של "שאר העולם"?) ועד להאשמת הממשלה הקודמת. מחירי החלב מזנקים - ליברמן ולפיד אשמים. מחירי התחבורה הציבורית בעלייה תלולה? מי אשם? ניחשתם נכון - ליברמן ולפיד...
בהקשר הזה נזכיר רק כמה עובדות פשוטות: ליברמן ולפיד לא מכהנים כבר שמונה חודשים תמימים - ואם מוסיפים לכך את תקופת הבחירות, למעשה כבר שנה תמימה (לפיד ממילא היה מלכתחילה ראש ממשלת מעבר) וגם שהוכח שכאשר הממשלה רוצה, היא יודעת להפוך החלטות של הממשלה הקודמת.
הרי הממשלה הקודמת הטילה מסי קנייה על משקאות ממותקים ועל כלי פלסטיק חד פעמיים. האם חיכו באוצר כדי לבטל את ההחלטה? אז מה - רק כשמדובר במחיר החלב פתאום מה שעשתה הממשלה הקודמת הוא בלתי הפיך? הוא הדין בנוגע לתחבורה הציבורית: את הרפורמה החשובה שהנהיגה מרב מיכאלי בתפקידה כשרת התחבורה, ביטלה רגב חיש מהר.
הוא הדין בנוגע לפרויקט המטרו שאותו היא רוצה להפקיע מידיה של נת"ע (מנה שיגרום לעיכוב ממשוך בפרויקט שגם ככה היה נחוץ לישראל כבר לפני שניים-שלושה עשורים). רק שזה מגיע לתעריפי התחבורה הציבורית שאמורים להתייקר אחרי שרגב נמצאת במשרדה כבר כשבעה חודשים - זו אשמת הממשלה הקודמת... לשמוע ולא להאמין.
יכול להיות שלממשלה הנוכחית, שלא התביישה לשקר בתעמולת הבחירות שלה, לא מגיעה הוגנות מהציבור, אבל ננסה בכל זאת: בעיית יוקר המחיה קיימת בישראל כבר שנים (רובן אגב, בממשלות נתניהו), היא אובייקטיבית בחלקה ומבנית ברובה - ואף על פי כן ולמרות הכל: מה שקורה בתחום בכהונתה הקצרה של ממשלת הימין הוא פשוט קטסטרופה (וזה עוד לפני גל ההתייקרויות שצפוי אחרי החגים).
ואולי כדאי בכלל להפריד את הנתון הזה מהוויכוח הפוליטי ולקבוע פשוט שלפוליטיקאים בישראל, גם ללא שיוך מפלגתי, פשוט לא אכפת מספיק מיוקר המחיה: שכרם של כל חברי הכנסת עולה מעלה-מעלה, רובם גם אנשים מבוססים שלהם יותר מדירה אחת, לחלקם יש הכנסות מעסקים מניבים, מרכוש שנצבר או מפנסיה צבאית (מגנץ ואייזנקוט ועד לגלנט ורגב - רשימה חלקית מאוד-מאוד).
המשותף לכולם, בלי הבדלי ימין-שמאל-דתיים-חילוניים-יהודים-ערבים הוא שהם לא רואים אותנו ממטר. אז מילא שתיירים לא רוצים לבוא לכאן, אבל נוכח יוקר המחיה המאמיר, אפילו תושביה המקוריים של ישראל כבר מתקשים לחיות בה.