כלכלה מבוססת על נתונים ומדדים שמגולמים במספרים, אבל אלה לבדם לא מספרים תמיד את כל הסיפור. נתוני הייצוא של 2022, שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הם דוגמא טובה לכך.
נקדים לרגע את המאוחר ונבדוק את נתוני 2023 (נתוני מגמה). במחיצית הראשונה של השנה ייצאה ישראל סחורות (לא כולל שירותים) בסך של כ-59.1 מיליארד שקל. הנתון הזה נמוך משמעותית מזה של החציון הראשון של 2022, שעמד על 68.4 מיליארד שקל, אבל בצד החיובי של הנתון, הרי שהייצוא עמד על כ-63% מהיבוא, לעומת 58.9% במחצית המקבילה של 2022.
עכשיו בואו ונבחן את נתוני 2022, אבל לפני כן נציין שאם עד עתה דיברנו בשקלים, אנו עוברים מעתה לדבר בדולרים. עוד נתון חשוב הוא שעסקינן בייצוא של סחורות ולא של שירותים. כלומר, בנושא המחשבים למשל, בחומרה ולא בתוכנה. בצ'יפים ולא בסייבר.
הנתונים הבולטים
יצוא הסחורות בשנת 2022 הסתכם ב-72.6 מיליארד דולר, עלייה של 20.6% לעומת שנת 2021.
מזה: יצוא ענפי התעשייה והחרושת היה 95.9% (94.7% בשנת 2021), יצוא ענפי החקלאות, הייעור והדיג היה 1.5% (1.9% בשנת 2021), יצוא ענפי הכרייה והחציבה היה 0.4% ויצוא אחר היווה 2.2%.
היקפי היצוא הגדולים ביותר היו בענפים: ייצור מחשבים, מכשור אלקטרוני ואופטי (16.9 מיליארד דולר - 23.3% מסך ערך הייצוא), ייצור כימיקלים ומוצריהם (15.4 מיליארד דולר - 21.2%), עיבוד יהלומים (9.3 מיליארד דולר - 12.8%) וייצור מכונות וציוד אחר (4.1 מיליארד דולר - 5.6%).
אפשר לצלול עוד למספרים, אבל בטרם נעבור לשלב העגום של המסקנות, אפשר לומר שהירידה בייצוא מישראל ב-2023, לא נזקפת כולה לחובת הממשלה המכהנת. בכל זאת היו כמה אירועים גלובליים שהשפיעו על הביקושים - ובכלל, הרפורמה (או ההפיכה, איש איש וטעמו עמו) עדיין לא משפיעה השפעה ישירה, אם בכלל תהיה לה כזאת, על הסחר - ובכלל זה על הייצוא.
עכשיו אחרי שזיכינו את הממשלה מחלק מהאשמה, הנה הנתון העיקרי שלא מתבטא במספרים. בשנת 2022 שרתה על כולנו אופטימיות. יוניקורנים דהרו כמטרופים ברחבי שוקי ההון בעולם, הייצוא הישראלי צמח ב-20.6% לעומת השנה הקודמת (2021) והכנסות המדינה ממיסים שברו כל שיא אפשרי.
באופן ביזארי, דווקא הפרוספריטי הזה היה בעוכריה של ממשלת השינוי. הוא הביא לעלייה ביוקר המחיה, הוא ניקר את עיניהם של מי שלא הרגישו שהעושר שמרפד את כיסי ההייטקסיטים עם מכוניות הטסלה והעבודה-מרחוק, מחלחל גם אל כיסיהם ובחבירה אל נתונים אחרים, הגיע המהפך הפוליטי - והמדדים החלו לצנוח.
הבלימה בכל אלה, שלא לומר היפוך המגמה, הם לא על ראשה של הממשלה הזו (לא נזקוף לחובתה את הירידה במספר היוניקורנים למשל), אבל לעובדה שאת ספירת היוניקורנים החליפה ספירה של הזמן שנותר לנו עד לאסון המתקרב, יש קשר ישיר לפעולותיה.
בואו ניתן לממשלה המכהנת עוד הקלה. תומכיה יטענו (בצדק!) שנתוני המאקרו של הכלכלה הישראלים עודם טובים מאוד, בטח באופן יחסי כאשר משווים אותם לארה"ב ובעיקר לאירופה שנמצאת בדרך אל עוד חורף מדכא. כלומר, לשיטתם, הבעיה היא לא בחקיקה שמקדמת הממשלה אלא בהתנגדות לה.
אלא שגם אם נקבל חלקית את הטיעון הזה, אי אפשר להתכחש לעובדה שהסנטימנט הישראלי השתנה. בקהילת העסקים וביתר שאת בענף ההייטק, נסוב השיח על מתי אנו צפויים לאסון: האם כאשר הממשלה תמרה את פי בג"ץ? ומה הקו האדום שלך, שואל איש את חברו - האם זה יהיה חקיקה שתקדם הדרת נשים, מינוי מפכ"ל משטרה שיהיה כלי שרת בידי השר לביטחון לאומי? ועוד.
אפילו מי שמבקש להתמקד בעסקים שואל את עצמו - מתי יגיע גל ההתייקרויות הבא? לאיזה שיא יגיע הדולר - האם יגיע לשער חליפין של 4 שקלים? או מתי ירד דירוג האשראי של ישראל? שלא לדבר על שאלות מטרידות אף יותר כמו מתי תיפגע כשירותו המבצעית של צה"ל - בהיעדר 100 טייסי מילואים או ררק בעוד 50?
גם מי שטוען שמדובר בפאניקה שמלובה בידי התקשורת, לא יכול להתכחש לעובדה שהישראלים ערב ראש השנה התשפ"ד, עסוקים בחישובי קיצין ולא בציפיה לעתיד לבוא.
מה הקשר בין כל זה לייצוא או לכלכלה בכלל? זהו בדיוק האלמנט החמקמק שאינו קשור למספרים. הגורם האנושי בכלכלה, זה שמבין פתאום כמה מצבו הורע, דווקא כשהוא מקבל גלויה מחויכת משנה שהסתיימה אך לפני פחות מ-8 חודשים - ונראית עתה כאילו שייכת לעידן אחר.