הריבית תעלה, השאלה היא רק אם זה יקרה היום

לנוטלי המשכנתאות, ההלוואות האחרות, בעלי המינוס בחשבון ובעלי עסקים שחווים תקופה קשה וכמהים לאשראי, יש לנו בשורה קטנה טובה ובשורה גדולה רעה.

הבשורה הרעה היא שאם לא יקרה משהו מאוד לא צפוי, הריבית במשק תעלה בעוד רבע אחוז עד חצי אחוז (מ-4.75% לאזור 5% ואף 5.25%, אם כי בהחלט יתכן שהעלייה תתפרס על שתי פעימות).

הבשורה הטובה שבהחלט יש מצב שזה לא יקרה כבר היום, את תתפרסם אחר הצהרים החלטת הנגיד על הריבית במשק, אלא רק במועד פרסום ההחלטה הבאה, כלומר אחרי החגים (לא כמטאפורה אלא ב-23 באוקטובר, מועד החלטת הריבית הבאה).

עוד לא הודפסה החלטת הנגיד על הנייר ממנו תיקרא בעוד כמה שעות - וכבר מלאה הארץ חמס: כל מני גורמים אינטרסנטים הזדרזו לפרסם שלאור בלימת האינפלציה, אין לנגיד סיבה להעלות את מחיר הכסף בישראל.

יש מעטים שעשו כן בתום לב, הפעם דווקא מתוך המערכת הפוליטית שרוב חבריה שמתבטאים בנושא עושים זאת ללא הבנה מינימלית בתחום עליו הם מצייצים. דווקא מי שנמנים על המבינים יותר בכלכלה, שהלעיזו על הנגיד (ולמעשה הזהירו אותו) הם השרלטנים הפעם. למה? כי הם יודעים שאין שום סיכוי שהנגיד יוכל להימנע מהעלאה נוספת של הריבית, אם לא היום - אזי בעוד כמה שבועות.

למה אין לנגיד ברירה? ראשית מפני שהנגיד האמריקאי, ג'רום פאוול, הודיע שהוא מתכוון להעלות את הריבית, גם אם דילג על תחנה בדרך. לנגיד בישראל אין ברירה אלא לחקות את עמיתו, לא כי הוא רוצה להביא לכאן את אמריקה, אלא מפני שהוא לא יכול להרשות לעצמו שייפתח פער ריבית גבוה מדי בין ארה"ב לישראל, פער שהופך נכסים נושאי ריבית לאטרקטיביים ביותר ומזרים מכאן הון (למשל של משקיעים מוסדיים כמו קרנות פנסיה) אל מעבר לים.

גם שער הדולר הגבוה, שההערכה היא כי יוסיף לעלות עד לתום השנה, אמור לפעול את פעולתו. גם כך נשענת הריבית הנוכחית על שער דולר נמוך יחסית לזה של היום, אחרי עלייה בחודש אוגוסט, נתון שיגרום לעליית האינפלציה.

אם לא די באלה, נתוני האינפלציה שבהם התברך בנק ישראל (כבר קרובה מאוד ליעד של 1%-3% שנקבע לה) הם אולי לא שקריים, אבל קצת מטעים. למה מטעים? כי בישראל קיימת אינפלציה כבושה שמסתתרת במחירי הדלק.

סבסוד הדלק בגלגולו הנוכחי (באמצעות הפחתת הבלו) היה תגובת נגד של שר האוצר הקודם, אביגדור ליברמן, להתלקחות המלחמה באוקראינה שהקפיצה את מחירי הדלק בעולם בחדות. העובדה שכלכלת ישראל נמצאה אז בשעתה היפה ביותר, אפשרה לליברמן להפחית את המס - ובכך לחשוף את אזרחי ישראל (ואת המשק הישראלי בכללותו כמובן) למכה מרוככת בלבד במחיר האנרגיה.

אלא שמה שהיה אמור להיות מהלך זמני, הפך למתמשך: בהתחלה בשל הצורך של הממשלה הזמנית שלא להעלות את מחיר הדלק ערב בחירות (שבאופן חריג זכתה לגיבוי אופוזיציוני, שכן איש לא רצה להיתפס כאחראי למהלך המרגיז את האזרחים), אחר כך מתוך רצון של הממשלה המכהנת להסתיר את כישלונה המהדהד בתחום הכלכלי.

כך חותם, בכל כמה חודשים, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על הארכת הפחתת הבלו על הדלק, למרות התנגדות צמרת משרדו שמבינה כי כל חתימה שכזאת פירושה הפסד ישיר של מאות מיליונים לקופת המדינה, שגם כך הידלדלה מאז חילופי השלטון עקב הירידה בהכנסות המדינה מממסים.
אגב, בדיוק מהסיבה הזאת היה ראש הממשלה, בנימין נתניהו - בשבתו כשר אוצר - מתנגד חריף לסבסוד מחיר הדלק. מה השתנה מאז, תשאלו? ובכן - בעיקר הנסיבות האישיות. סליחה, תיקון: רק הנסיבות האישיות.

הבעיה היא שלאורך זמן אין "הוקוס פוקוס" - כמו שלמדנו בדרך הקשה מתחומים אחרים בחיינו כאומה, הדחקה של בעיה רק מגדילה את מחיר פתרונה. פוליטיקאים יכולים למצוא מפלט במחוזות הברברת ובהאשמת היריב, אבל הנגיד - חף מכל שיקול פוליטי - יודע את האמת: הפיחות שספג השקל ואינפלציה הכבושה במחירי האנרגיה, ישפיעו במוקדם או במאוחר על הנתון הרשמי.

שימו לב שלא התייחסנו כאן עדיין לאפשרות של משבר חוקתי, שבהחלט עלול לפרוץ אם וכאשר יתקבלו בבג"ץ הכרעות שיפסלו את החקיקה המשפטית, או אז תתפרץ לא רק האינפלציה הכבושה, אלא גם האזהרה שהופיעה כמעט בכל דוח שסקר את מצב המשק הישראל וקבע שהוא "טוב מאוד, אבל..." - ובכן, "האבל" הזה מחכה לנו בסיבוב (ויש שיאמרו גם עימות ביטחוני מתהווה, אבל זה כבר באמת נמצא מחוץ לטווח ראייתו של הנגיד).

תשאלו אם כך מדוע יש סיכויים טובים לכך שהריבית לא תעלה כבר היום? ובכן, גם הנגיד הוא בן אדם: אין לו כוח שחבטות פומביות כפי שספג בעבר יחליפו את איחולי השנה-טובה, אולי יש בו גם רחמים על מי שעושים את קניותיהם לחגים בחשש שמא כרטיס האשראי לא יעבור בקופה - ובעיקר כי חשוב לו להראות שהעלאת הריבית היא מפלטו האחרון של מי שמבקש למשול באינפלציה (למרות שבתכל'ס, אין לו כלי יעיל אחר).

עליית ריבית גם לא נראית טוב בשל העובדה שהיא תורמת עוד לרווחי השיא של הבנקים, אבל - וזה אבל גדול: עליית ריבית פוגעת בנוטלי האשראי (על חייבי המשכנתאות כולנו קוראים ושומעים, על הגל העכור של בתי עסק שנסגרים בשל מחנק אשראי שפוקד סקטורים רבים ובעיקר את ענף הבנייה והחברות הממונפות) - וזה כואב מאוד.

אלא שעליית מחירים (אינפלציה) פוגעת לא רק בנוטלי אשראי, היא פוגעת בכולם. לכן השאלה היחידה באשר לריבית בישראל אינה אם היא תעלה, אלא רק מתי.