נניח שבחופש סוכות, בשנה שעברה, בילתה משפחת ישראלי חופשה קסומה באחד מאיי יוון ונהנתה עד כדי כך שהחליטה לשוב לאותו המקום גם השנה, תתכוננו להיפרד מהרבה מאוד כסף. לא כי יוון התייקרה מאוד, אלא כי היא התייקרה לישראלים.
משפחת ישראלי שנפשה בה למשך כמה ימים, נניח לרגע בעלות של 2,000 אירו, שילמה בשנה שעברה כ-6,800 שקל. השנה תעלה לה אותה חופשה, שמחירה נותר 2,000 אירו, סכום של כ-8,250 שקל. תכף נחזור אל משפחת ישראלי שיושבת על המזוודות, אבל קודם כל קצת על מה שקרה לשקל אל מול המטבעות המרכזיים בעולם.
נפנה לרגע מבט לרוסיה של פוטין, שבה צנח, לאחר הפלישה לאוקראינה, שער הרובל ב-30% - ונשווה בינה ובין ישראל של השנה האחרונה. ההשוואה הזאת, אם תרצו תהיה כמו להשוות בין סרט אקשן לדרמה בריטית: הדרמה של השקל מתפתחת באיטיות, מה שכינו פעם בשם "פיחות זוחל", אבל השורה התחתונה היא דרמטית לא פחות - ובקצב הזה גם אנחנו עוד נגיע לירידת שער של 30% (בינתיים גמענו רק כמחצית המרחק).
בואו נבדוק לרגע מה קורה למשפחת ישראלי שמתכוננת לחופשה השנתית ביוון: בהנחה שהשכר שלה לא עלה כקצב התחזקות היורו מול השקל בשנה האחרונה, הרי שהיא תצטרך לחשוב מהיכן לממן את ההפרש בסך של כ-1,450 שקל. במקרה הרע היא תוותר על החופשה, כי הרי גם הוצאות המחייה שלה השוטפות שלה עלו דרמטית - ולא רק הוצאות החופשה. במקרה הרע פחות היא תטוס, אבל תצמצם הוצאות אחרות - פחות כסף למסעדן הישראלי, פחות למלצר, פחות קניות לפתיחת שנת הלימודים ועוד.
תכף נשוב אל משפחת ישראלי בשלישית, אבל קודם כל כמה מילים על שר האוצר שלה - ושלנו, בצלאל סמוטריץ'. שר האוצר מנסה להראות לנו באותו ובמופתים שהכל מתנהל לפי הציפיות שלו, ששום דבר לא מפתיע אותו לרעה. הוא עד כדי כך משתדל עד שהוא כמעט הצליח לגרום לאנשי משרדו "לשפץ" (מילה עדינה יחסית, כי יש מי שהיה מגדיר זאת אחרת) את הנתונים שהוצגו בפני חבריו לממשלה.
כשיש נתון שלא מסתדר עם ההבטחה שלו "לעשות כלכלה נכונה בעזרת השם", הוא מאשים את תנועת המחאה, למשל בירידה בהשקעות בהייטק, ממש כמו שעמיתו, שר הכלכלה, מפרסם כאילו גורמים במשק מעלים מחירים כדי להשפיע לרעה על יוקר המחיה.
לא אנחנו נילחם את מלחמתם של היצרנים והיבואנים, אבל מה שצריך להדאיג יותר מכל את אזרחי ישראל הוא שכאשר שני השרים המופקדים על כלכלתם מפסיקים לספר מה הם מתכוונים לעשות ומתחילים לחפש אשמים, זה סימן ברור לכך שהם יודעים ששום שינוי לטובה אינו נראה באופק - ואלה כבר חדשות רעות מאוד.
למה? כי שר האוצר, ממש כמו שר הכלכלה, יודעים שאפילו עליות המחירים שידענו לאחרונה, שהפכו את סל הקניות לחג ליקר ב-7% מזה של השנה שעברה, הן רק הפרומו למה שצפוי לנו אחרי החגים.
גם כי חלק מהשינויים לרעה בשער השקל מול המטבעות (מה שמייקר מוצרים מיובאים, עלויות שינוע שמשולמות במט"ח וכן את חומרי הגלם מהם מייצרים מוצרים ישראליים) נבלעו במבצעי החגים וגם כי אצל חלק מהיצרנים והיבואנים יש מלאים שנרכשו כבר לפני כמה חודשים - ולפיכך לא משקפים עדיין את מלוא הפיחות בשקל.
הם יודעים גם שנגיד בנק ישראל, שהיה רחום וחנון כלפי צרכני האשראי (וכפועל יוצא, גם מול הממשלה), יהיה חייב להעלות את הריבית במשק, בטרם יתפוצץ לו שער הדולר הגואה בצורת אינפלציה מאמירה. יכול להיות שאפילו בסוכנויות הדירוג יבינו שהמשק הישראלי לא ממש צועד בכיוון שצפו ויפחיתו את דירוג האשראי, מה שייקר עוד יותר את מחיר הכסף למדינה, נקודה שקל מאוד להסתחרר ממנה.
אז בואו נחזור לרגע למשפחת ישראלי והפעם גם נשיא לה עצה: קודם כל חברים, אתם מוזמנים להביט אל בני הדודים הפחות מבוססים שלכם, אלה שלא יכלו להרשות לעצמם חופשה בחו"ל עוד לפני הפיחות. תראו איך הם נאבקים בנטל המשכנתא שהוכבד, איך הם לא מצליחים לסגור את המינוס, איך החיסכון אצלם הגיע כבר לחוגים של הילדים במתנ"ס ולעגלת הקניות בסופרמרקט - תביטו עליהם ותראו את כולנו.
שער הדולר שיפרוץ בקרוב את מחסום ארבעת השקלים הוא כמו פרומו לחורף כלכלי שמתקרב ולפיכך, קנו לילדים המאוכזבים איזה צעצוע סמלי במקום החופשה היקרה. עוד תזדקקו לכסף שתחסכו בקרוב, כשתרצו לקנות להם תיק חדש לבית הספר או לרשום אותם לחוג ג'ודו. גם אם ממש כמו שר האוצר שלנו, הם לא יבינו עכשיו - הם עוד יודו לכם בעתיד.