דמיינו לעצמכם מערכת יחסים, כל מערכת יחסים שהיא: עם בני זוג, קרובי משפחה, ילדים, שותפים לעסקים, חברים - קחו את זה לאן שאתם רוצים. עכשיו דמיינו שמסגרת אותה מערכת יחסים ניתנה לכם הבטחה אחת: ברורה, בהירה, מוחשית - וההבטחה הזו הופרה באופן גורף, ברור וחד משמעי. האם לא הייתם ממהרים לנתק את היחסים (או במקרה של קרבה משפחתית שקשה להינתק ממנה, לפחות עורכים שיחה נוקבת של "יחסינו לאן?").
מצביעי הליכוד, קהל נאמן - שגם כשהוא מאוכזב הוא לכל היותר נשאר בבית, אבל לא מצביע עבור מפלגה אחרת, היו צריכים לקרוא היום לראש הממשלה ולשר הכלכלה, חברי מפלגתם (מהראשון לתבוע גם אחריות על מינוי שר האוצר הכושל בתולדות מדינת ישראל) ולנהל אתם שיחה נוקבת, "שימוע לפני פיטורים" אם תרצו, בלשון העגה התעסוקתית.
בסקר שפרסמנו בשבוע שעבר ראינו עליית מחירים של כ-7% בסל שמכיל 99 מוצרי בסיס, לעומת ערב ראש השנה הקודם. בסקר שפרסמו היום הקולגות מכלכליסט, נמצא פער דו ספרתי בין שתי רמות המחיר - של השנה שעברה, עם "ממשלת השינוי", ועם הממשלה הזאת, שהבטיחה מלחמה ביוקר המחיה. אפילו הסקרים המתונים ביותר (כמובן שתלוי מה בודקים והיכן), מצאו פער של למעלה מ-5% בין הסלים.
אפשר להתפלפל עוד ועוד על הנושא, אבל על עובדה אחת אין עוררין: עמוק בתוך החודש התשיעי לכהונתה של ממשלה שהבטיחה מלחמת חורמה ביוקר המחיה, המחירים רק עלו. ליותר אזרחים קשה לעמוד בהוצאות החג (ואלה שיבואו לטובה אחריו), יותר קונים בסופרמרקט חושבים פעמיים לפני שהם רוכשים מוצר כזה או אחר, אפילו בין מוצרי המזון.
מה גרם לכישלון הטוטאלי הזה של ממשלה, שלפחות על פניה, העומד בראשה מבין דבר או שניים בכלכלה, שעל ניהולה זכה לשבחים רבים, מהימים שבהם כיהן שר אוצר לפני כעשרים שנה - ודרך שורת החלטות שקיבל כראש ממשלה?
קודם כל, צריך לראות עד כמה עצום הוא הכישלון. עליית המחירים החלה עוד בשלהי ימיה של הממשלה הקודמת. היא נבעה מסיבות רבות, רובן גלובליות כמו הפלישה הרושית לאוקראינה ומשבר האנרגיה שהתפתח כתוצאה ממנה, עלייה באינפלציה בעולם שהכריחה את הנגידים להעלות רביות ועוד - וגם סיבות מקומיות.
כשכל זה קורה במדינה שרמת המחירים בה הייתה סבירה, יש למחירים לאן לטפס לפני שהם מכריחים את האזרחים להצטמצם. כשכל זה קורה במדינה כמו ישראל, שהייתה יקרה מאוד גם לפני השנה האחרונה, זה מוריד אנשים אל מתחת לקו העוני.
זאת ועוד - כאשר כל זה קורה גם במקביל להעלאת רבית שמייקרת את הכסף, הרי שמלכתחילה יש לכל נוטל אשראי (בין אם הוא בעל משכנתא או שיש לו מינוס בבנק - ולרוב מדובר בשילוב בין השניים) פחות כסף לקניות, עוד לפני שהוא פוגש את המחירים בסופרמרקט.
לא נאשים את הממשלה הנוכחית בכל בעיות הייסוד של הכלכלה הישראלית (אם כי נתניהו, אחרי שנות שלטון כה מרובות, בוודאי היה צריך להידרש לנושא ביתר שאת כבר לפני שנים), אבל בואו ונבדוק מה נשאר מפתרונות הקסם שהובטחו למצביעים?
הורדת מחירי האנרגיה - ההבטחה הזאת הייתה טיפשית מלכתחילה, שכן יותר מכל תשומה אחרת, נקבע מחירה של זו על ידי כוחות עולמיים. בכל מקרה, שר האוצר נלחם בעלייה באמצעות אותו הכלי שבו אחז קודמו בתקפיד?: הפחתת הבלו על הדלק. ההפחתה הזו יכולה להיות פיתרון זמני, אבל לאורך זמן היא שוחקת את הכנסות המדינה ממסים באופן שחוזר אל האזרח כבומרנג.
הפחתת הארנונה - כאן נדמה שאין צורך אפילו להסביר. אתם מוזמנים לבדוק את חשבונות הארנונה שלכם ולראות אם קיבלתם הנחה כלשהי.
שחרור חסמים - הבטיחו לנו להציף את הארץ בייבוא זול. אז הבטיחו. צריך לומר שצעדים מסוימים להקלה על היבוא נעשו, למשל הניסיון לאמץ תקינה אירופאית או ניסיון להצר את צעדי מונופולים גדולים, אבל בעוד הממשלה מתרברבת בכל "רבע צעד" כזה שהיא עושה, היא שוכחת לספר לכם שחלקים גדולים מתכנית האב היו כלולים בחוק ההסדרים, כלומר היו אמורים לעבור עם תקציב המדינה.
ברגע האחרון הוצא הסעיף החשוב הזה מהחקיקה - ועכשיו מנסים להחזיר אותו, מעט מדי ומאוחר מדי. למה הוא יצא? לא ברור. שר האוצר מגמגם משהו על כך שהאירו את עיניו שהיו בחוק סעיפים שהיו פוגעים דווקא ביבואנים ויצרנים קטנים יותר. וזו אולי בדיוק הבעיה: מר נתניהו, אולי בפעם הבאה תמנה שר אוצר שלא צריך "להאיר את עיניו" ושאינו מגשש כילד בתוך מערכת שנועדה למקצוענים?
לא דיברנו על הפיל שבחדר, אולי בכוונה - כי כל נושא שקשור לחקיקה המשפטית, הופך פה מיד להתנצחות בין "רק ביבי" לאנשי "רק לא ביבי". אז נמנע לרגע מנושאים כמו פסקת ההתגברות ועילת הסבירות ונלך לשורה התחתונה:
ממשלת ישראל השקיעה ומשקיעה את כל זמנה ומרצה (כי הרי גם נושאים כמו השבת הביטחון האישי הוזנחו - אפילו בעצם כך שניתנו בידי מי שאינו מסוגל לספק סחורה שאינה מסתכמת בהצהרות לוחמניות לתקשורת) בחקיקה המשפטית.
גם מי שמחייב את זו, לא יכחיש שהיא הוזכרה כהערת שוליים בלבד בקמפיין הבחירות, הרבה אחרי המלחמה ביוקר המחיה והשבת הביטחון.
פה ושם היו נסיונות להאשים בכישלון במלחמה ביוקר המחיה את הממשלה הקודמת, חצאי אמיתות הוצגו כעובדות, הבנות עם יצרנים או נותני שירותים (למשל בתחום החלב או התחבורה הציבורית) הוצגו כירושה קשה שאי אפשר היה להכיל או לשנות (ירושות אחרות כמו המס על הכלים החד פעמיים ועל משקאות ממותקים דווקא אפשר היה. ככה זה כשהממשלה דואגת רק לשותפות הקואליציוניות ולא לבוחרי הליכוד).
אבל גם אם נקבל לרגע את התירוצים - עד מתי תמשיכו להאשים את קודמיכם? שלושה חודשים? חצי שנה? והרי אחרי החגים תמלא כבר כמעט שנה לבחירות שבהן הבטחתם הורדה של יוקר המחיה, זה לא נראה לכם קצת עלוב להתחבא מאחורי הגב של ליברמן ולפיד?
ראש הממשלה נתניהו הוא ללא ספק אדם בעל כושר שכנוע פנומנלי, אבל נדמה שאפילו הוא לא יכול להסביר לאנשים שנתנו בו אמון ונתנו לו את קולם, למה בגד בהבטחותיו באופן כה בוטה. לא מתנגדי הממשלה הם שצריכים לתבוע ממנו לתת על כך את הדין - תומכיו הנאמנים הם אלה שצריכים לחוש נבגדים. האם יתבעו את עלבונם? ימים יגידו.