לא רק ראשי המדינות של ארה"ב וישראל נפגשו אמש, אלא גם שני נגידי הבנקים המרכזיים של שתי המדינות. הם אולי לא החליפו לחיצות ידיים ודברי נימוסים, אבל ממש כמו הנשיא האמריקאי וראש הממשלה הישראלי, הם הותירו מקום לפרשנויות באשר לצפוי לנו בעתיד הקרוב.
לכאורה מנהל כל בנק מרכזי מדיניות משלו בהתאם לנעשה במשק המקומי. למעשה לנגיד בנק ישראל אין יותר מדי ברירות אלא לעקוב אחר עמיתו מארה"ב, ג'רום פאוול, יו"ר הפדרל רזרב, שכן הוא לא יכול להרשות לעצמו פערי ריבית גדולים מדי בין השוק האמריקאי לישראלי.
הפעם האחרונה שבה העלה פרופ' אמיר ירון את הריבית במשק, לשיעור של 4.75% (כלומר, ריבית פריים, שהיא הקובעת לעניין האשראי שלנו, ממשכנתאות ועד ליתרת החובה, "המינוס" בחשבון, כמו גם אשראי לעסקים, בגובה 6.25%). מאז, במשך שתי החלטות ריבית רצופות, שבאו אחרי מדדים נמוכים שהעידו על ירידה באינפלציה, הוא הקפיא את עליית הריבית.
הנגיד האמריקאי היה נחוש יותר: למרות התמתנות האינפלציה במשק האמריקאי, הוא קבע את הריבית (בסוף חודש יולי) על 5.5% ואף רמז כי לא יהסס לעדכן אותה עוד כלפי מעלה, אם יחוש שהאינפלציה שוב מרימה את ראשה. אילו היה נוהג כן, הוא לא היה משאיר לפרופ' ירון כל ברירה, לקראת החלטת הרבית הבאה שלו, ב- 23.10, כשבועיים לאחר חג הסוכות, אלא להעלות את הריבית לפחות ב-0.25%, אם לא למעלה מכך. ההחלטה של פאוול לנוח מעט על הגדר ולחכות לנתוני מאקרו ברורים יותר, הקהתה מעט את הצורך בעלייה.
ובכל זאת, רוב הסיכויים שהנגיד יעלה את הריבית: השקל אולי התייצב בסביבות שער של 3.82 (נכון לבוקר זה), אך עדיין, הוא ממשיך לזחול מעלה באטיות. זאת ועוד - הזינוק במחירי הדלק הביא אותו לשיא שביום מעונן מזכיר את החודשים הרעים של אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה (הוא עוד רחוק משם, אבל אפשר להגיד שבצפון אמריקה ובאירופה מתפללים שהחורף לא יקדים השנה, אחרת הוא עוד עלול להגיע לסביבה של 100 דולר לחבית), רק הבליט את האינפלציה הכבושה במחירי הדלק בישראל:
הממשלה שחשופה לביקורת על כישלונה המהדהד במלחמה ביוקר המחיה, רוצה להמשיך ולהחזיק את המחיר הנוכחי, אבל המשימה הזאת הולכת והופכת לקשה מיום ליום.
זאת ועוד - ההערכה היא כי לאחר החגים יתייקרו עוד המחירים של כמה מוצרים, שהיבואנים, היצרנים והקמעונאים לא רצו להעלות את מחיריהם טרם ראש השנה, כשהם חשופים למדידות והשוואות של סלי הקניות לחג.
הנגיד מצוי גם בדילמה אישית: "אחרי החגים" הוא גם אזור הזמן שבו נדבר עם ראש הממשלה להתדיין על המשך כהונתו. לראש הממשלה יש עניין בהישארות הנגיד בתפקידו, מה שיכול לסייע במלחמת ההתשה על דירוג האשראי של ישראל, שכן פרופ' ירון זוכה להערכה בינלאומית גדולה.
אם הנגיד רוצה בתפקיד, הוא עשוי (או עלול, תלוי את מי שואלים) לעכב מעט את החלטתו עד לשלהי נובמבר, כשהקדנציה הבאה כבר תהיה בחיקו (אם לא תוארך הכהונה, ב-1 לינואר ייכנס נגיד חדש לנעליו).
לכאורה אמורה ההחלטה להיות מקצועית נטו, כלומר נטולת שיקולים אישיים, אבל על זה נאמר: "אם בארזים...": גם ג'רום פאוול היה יכול לבלום את האינפלציה בארה"ב בעודה כמעט זניחה, אבל המתין עם החלטת הריבית שלו כדי לזכות בתקופת כהונה נוספת.
מה יכול להיות שח-מט מבחינת הנגיד? פרמטר אחד הוא מדד ספטמבר, שיתפרסם 8 ימים לפני החלטת הריבית. מדד גבוה, שישאיר את האינפלציה מעל ל-4% (כרגע האינפלציה השנתית עומדת על 4.1%), זה אמנם "רק" אחוז אחד מעל לגבול העליון של תחום האינפלציה שנקבע לבנק, אבל למעשה כפליים משיעורה הרצוי, לא יותר מ-2%. פרמטר אחר הוא המשך פיחות השקל אל מול המטבעות המרכזיים בעולם - שער של 3.9 למשל (כבר היינו ב-3.87), יגרור כמעט בוודאות עלייה בריבית.
לא רק במערכת הפוליטית נושאים עיניים לעבר ה-23.10, אלא גם, למשל, בענף הנדל"ן: המשך עליית הריבית יכביד עוד על הקבלנים צרכני האשראי, שגם כך מתקשים להתמודד עם האשראי היקר ועם הירידה בביקוש (בשל ייקור המשכנתאות לרוכשים לדיור ואפיקי השקעה אלטרנטיביים אטרקטיביים הרבה יותר לסקטור המשקיעים).
הוא יכביד מאוד גם על העסקים, בדגש על הקטנים שחיים מהיד לפה, לעתים "מתגלגלים על המחזור". עסקים אלה מתקשים גם כיום לעמוד ביוקר האשראי (שמוביל לעתים לסירוב של הבנקים להעמיד להם אשראי נוסף) ולראייה, הזינוק במספר העסקים הקטנים והבינוניים שנסגרים.
יש עוד שיקולים לכאן ולכאן, כמו למשל דרמה פוליטית שתיצור משבר חוקתי (לפי שעה נראה שהסכנה הזאת נדחתה, גם אם לא חלפה) או שוק עבודה חזק (האבטלה בשפל היסטורי של 3.1%) שיוכל לעמד בעליית ריבית נוספת, אבל כל אלה הם רק שיקולי משנה.
דבר אחד ברור: אם פגישת הנשיא האמריקאי עם ראש ממשלת ישראל שחררה אנחת רווחה גדולה בסביבות ראש הממשלה, הרי ש"פגישת הנגידים" (הגם שלא הייתה פרונטלית) מגבירה את הלחץ על הנגיד הישראלי שאולי קיווה כי לכאן או לכאן, עמיתו האמריקאי יוציא עבורו את הערמונים מהאש ולא יותיר לו ברירה. להזכירנו כי לעתים קרובות קשה הרבה יותר להיות עצמאי מאשר נגרר.