נתחיל במספרים: הבוקר נסחר הדולר בשער של 3.84 שקלים, קרוב מאוד לשיא אליו הגיע לפני כמה שבועות. שער הדולר אמנם נתון לשינויים קלים, אבל אם עד לא מזמן תהינו האם הוא יגיע לשער של 3.8 שקלים, הרי שעתה ברור שהכיוון הוא למעלה.
עד להיכן? תלוי את מי שואלים: האופטימיים טוענים שנוכח נתוני המאקרו של המשק הישראלי, הרי שהעלייה קרובה למיצוי והשקל עתיד לחזור - ובגדול. הפסימיים (ויש שיאמרו הריאליים) סבורים שהשיא עוד לפנינו ושאולי נראה בקרוב אפילו את התקרה של 4 שקלים לדולר נפרצת.
החדשות הרעות מבחינת הציבור מתחלקות לשניים: כמות הכסף שנדרשת כדי לגמור את החודש ומחיר הכסף שיעזור לנו לעמוד בכל הוצאותינו.
הראשון הוא קל להבנה: דולר יקר אמנם טוב ליצואנים (ע"ע התעשיות הביטחוניות שתור הזהב שלהן מורכב לא רק מהזדמנויות עסקיות שנוצרו בעקבות הירידה בתחושת הביטחון בעולם, אלא גם מהעובדה שהן מכניסות במט"ח אבל משלמות שכר בשקלים), אבל רע מאוד לכל השאר: הסחורות המיובאות לישראל, בין אם כמוצרים מוגמרים או כחומרי גלם, מתייקרים.
מה שמיובא כמוצר סופי משנה את מחירו כמעט בן לילה. מה שמיובא כחומר גלם יתייקר רק כחלוף מספר שבועות (לעתים אף חודשים), אבל יעלה.
כבר עתה עתידים חלק ממוצרי היבואנית דיפלומט, שמייבאת לישראל מותגים כג'ילט, מזולה, פרינגלס, אוראו, ג'ייקובס, מילקה, אריאל ועוד - להתייקר (חלק באחוזים בודדים, חלק בשיעור דו-ספרתי), בעלי כלבים וחתולים מרגישים כבר סבב שני או אפילו שלישי של התייקרות בחלק מהמותגים הפופולריים, משבר החלב נמשך (אז אולי המחיר לא התייקר, אבל כאשר המוצרים הזולים יותר אינם בנמצא, אנחנו משלמים ביוקר) - ולדעת קמעונאים רבים, התייקרויות אלה הן רק כנחליאלים לפני חורף קר ויקר.
קמעונאי גדול כרמי לוי, אמר לוואלה מעט לפני יום הכיפורים כי הוא אינו צופה התייקרות קרובה, אבל אפילו הוא הודה שהציבור ישלם יותר בשל תפוגת מבצעי החגים.
במילים אחרות: גם מי שלא חוזה "צונאמי" (כפי שחזה - וצדק בשעתו, אייל רביד, מבעלי ומנכ"ל רשת ויקטורי), מבין שהקניות שלנו בסופרמרקט, כבר החל מהשבוע הבא, יעלו לנו יותר.
הממשלה עומדת חסרת אונים מול הגל הזה, ומצליחה בינתיים לנפק בעיקר סיסמאות, כמו שעשה ערב החג שר הכלכלה, ניר ברקת שפרסם הודעה זועמת נגד התאגידים הגדולים שמעלים את המחירים.
השר ברקת בהחלט צודק בחלק מטענותיו (למשל כנגד הריכוזיות), מה גם שכוחו כשר כלכלה הוא מוגבל מראש (כלומר, לא הכל באחריותו ובוודאי שלא באשמתו), אבל גם הוא מבין שכל עוד הדולר בעליה, יעלו גם המחירים - אפילו במשק שבו התחרות משוכללת הרבה יותר מהמשק הישראלי.
בעוד הממשלה נכשלת כישלון מלא ומבהיל במאבק בעליית המחירים בסופרמרקט, היא יכולה לכאורה לרשום ניצחון על עליית המחירים בתחנות הדלק.
למה לכאורה? מפני שהמשך סבסוד הדלק (מחיר חבית בעולם מתקרב כבר ל-100 דולר, לא השיא של תחילת מלחמת רוסיה-אוקראינה, אבל כבר באותה קידומת) למרות אזהרות בכירי האוצר בדבר העובדה שאין לו מקורות תקציביים, עוד יחזור אל הממשלה (וכמובן אלינו האזרחים, שהרי עובדי המדינה ונבחרי הציבור אינם משלמים על הדלק שלהם בעצמם) כבומרנג. למעשה אפילו כשניים:
המשוכה הראשונה ניצבת בפניה כבר בעוד 20 ימים, עת יצטרך הנגיד לפרסם את החלטת הריבית שלו. הנגיד רוצה מאוד להותיר את הריבית במשק על כנה, הדבר יסייע לו (אולי) בהארכת כהונתו לקדנציה נוספת. הבעיה היא שהנגיד אינו פוליטיקאי אלא איש מקצוע.
הוא מביט בעיניים כלות באינפלציה הכבושה במחירי הדלק שמרוסנים מלאכותית על ידי הממשלה ומבין שייתכן שהאינפלציה, שכדי להילחם בה הוא מעלה את הריבית, גבוהה מכפי שמתבטא במדד המחירים לצרכן.
קשה לנבא מה יעשה הנגיד, אבל ההערכה היא שרק מדד ספטמבר נמוך מאוד יאפשר לו מרחב נשימה כזה שידחה את עליית הריבית למועד ההחלטה הבא (סוף נובמבר).
נזכיר שוב את מה שלמד כבר כמעט כל אזרח ישראלי על בשרו בשנה האחרונה: ריבית עולה משמעותה כסף יקר. הכבדה נוספת על ההחזר החודשי של המשכנתא, הכבדה נוספת על יתרת החובה המאושרת בחשבון (מינוס) והכבדה גם על העסקים, בדגש על הקטנים, שכבר עתה מתקשים להתמודד עם ירידה בצריכה הפרטית, שסמוכים על שולחנם של הבנקים ומשוועים לאשראי. אפרופו הבנקים - כמובן שאם הריבית תעלה, יעלו בהתאמה גם רווחי העתק שלהם.
כמובן שהממשלה יכולה, אם ברצונה לשמור על מחירי הדלק מתחת ל-7 שקלים לליטר (ובהיעדר מקורות מימון) לפרוץ את מסגרת התקציב, אבל מהלך כזה ידליק נורת אזהרה אצל סוכנויות דירוג האשראי שנתניהו ושלוחיו השתדלו אלצן כל כך בכדי להותיר את הדירוג הקיים על כנו.
אז אחרי החגים המחירים יעלו - ובעוד פחות משלושה שבועות אולי תעלה גם הריבית, משמע - גם מי שאוטם את אוזניו לכותרות החדשות (ולאחרונה יש לא מעט ישראלים שכאלה) יגלה שקשה יותר לחיות בארץ הזאת. מה אם מי שלא אוטם את האוזניים? ובכן - לו נזכיר שבנובמבר יחל מושב בחורף של הכנסת, החקיקה המשפטית תשוב אל השולחן, המחאות כנגדה יסלימו וכל הצרות שהיה נוח לדחות עד ל"אחרי החגים" ישובו להעסיק אותנו ביתר שאת.