תעשייה תחת מתקפה: הסיפור של מפעל כימדע בקיבוץ ניר יצחק

הפגיעה הכלכלית כתוצאה מאירועי שבת בבוקר עדיין נאמדת עם בחינת הנזקים במפעלי הדרום ועובדיהם, שספגו אבדות בנפש ורכוש עם תחילת המלחמה מול מדינת הטרור האכזרי העזתי ומרגישים את המחדל הביטחוני ואוזלת ידה של הממשלה בטיפולו.

חוליות מחבלים חדרו למפעלים חיוניים הנמצאים באזור עוטף עזה בניסיון לרצוח ולחטוף עובדים ולבזוז ציוד. אחד מהמפעלים אליו חדרו הוא כימדע, הנמצא בבעלות חברת תמציות הטעם והריח המקומית תורפז, ואשר ממוקם בקיבוץ ניר יצחק שבאזור העוטף.

המפעל מוגדר כחיוני ופועל 24 שעות ביממה לאורך כל ימות השבוע (מלבד יום כיפור) באמצעות כ-100 עובדים המחולקים ל-3 משמרות, רובם מיישובי עוטף עזה לצד עובדים משאר יישובי הדרום עד באר שבע ואשקלון.

אחת מחוליות המחבלים חדרה גם אל תוך המפעל בניסיון לרצוח ולחטוף עובדים, ותוך הרס ובזיזת ציוד. כימדע, שהוקמה לפני כ-30 שנה על ידי הקיבוץ, נחשבת לאחת המובילות בעולם בייצור כימיקלים על בסיס ברום לחברות תרופות, קוסמטיקה והגנת הצומח, ו-100% מפעילותה הינה לטובת ייצוא.

המפעל מרושת במצלמות, שאפשרו לאבטחה ולעובדים להבין את גודל האירוע ולהתבצר במרחב התפעול הממוגן וכך להינצל, לצד אפשרות להמשיך את פעילות הייצור במפעל.

קרן כהן חזון, מבעלות ומנכ"לית תורפז תעשיות שרכשה את כימדע ב-2019, מספרת לוואלה! כסף: "חוליה חדרה לתוך המפעל תוך חיפוש אחר אנשים ובזיזת ציוד. כיוון שהמחבלים לא הצליחו לאתר אף אחד הם עזבו את המקום, אבל עשו הרבה נזק באזורי המעבדות, האחסון, המלתחות ועוד.

הם גם גנבו ציוד, כדוגמת מלגזות שלהבנתנו, ככל הנראה, השתמשו בהן אחר כך לפריצת גדרות של קיבוצים ומושבים באזור.

עוטף עזה הוא אזור מורכב לתפעל ולנהל בו מפעל לאור היותו רוויי באירועים. אך אנו מעסיקים מזה מספר עשורים עובדים המחויבים למדינה, לאזור ולמפעל, ודאגתנו העיקרית היא לשלומם, שלום משפחתם ויכולת פרנסתם.

לצערנו איבדנו עובד, לצד בן של עובד נוסף, שניהם מקיבוץ סופה, שנלחמו להגן על יקיריהם ונפלו במהלך קרב אל מול המחבלים."

ידוע לך כבר היקף הנזק למפעל, תצליחו בכלל לחזור ולתפקד?
"המפעל ממשיך לעבוד באופן מלא על ידי עובדים מחויבים שאנו כל העת בקשר עימם, אך עדיין לא הצלחנו להגיע אל המפעל כדי לאמוד את מלוא הנזק שנעשה בו, שכן הצבא ופיקוד העורף עדיין לא מאפשרים זאת.

לצד זאת, אני מרגישה צורך לציין, כי גם אנו מרגישים את היעדר הממשלה שכן אף גורם, כדוגמת שר הכלכלה או גורם מטעם משרדו, לא התקשר לבדוק עם החברות, המפעלים או מנהליהם מה קרה ומה קורה בשטח.

שאלות רבות ברמה המערכתית-כלכלית דורשות הבנה, כדוגמת מה קרה וקורה עם עובדי המפעלים, האם יש להם היכולת להמשיך ולתפקד ומה נדרש לטובת כך, מה יש בידי המפעלים כדי לסייע למאמץ המלחמתי ולכוחות באזור ועוד".

משרד הכלכלה היה אחד הראשונים להוציא הודעה על פתיחת מוקד חירום, אבל נראה שמבחינת רבים מהמפעלים באזור, מדובר ביחסי ציבור הרבה יותר מאשר דאגה אמיתית, שכן לכהן חזון טענות רבות על הפקרת התעשייה על ידי משרד הכלכלה:

"אני מצפה שגורם במשרד הכלכלה לפחות ירים טלפון וישאל אם העובדים בסדר, ויעשה איזושהי בחינה ראשונית נדרשת לעבודה תקינה של המשק והכלכלה. כך נוהגים במדינה מתוקנת, וכך דואגים לחברה ולכלכלה בהמשך הדרך.

מבחינתנו, כתורפז, אני יכולה לציין שהמרכיב העיקרי להצלחתנו היא העובדים, והם מרגישים שכימדע זה בית. כולם כבר נרתמו לפתוח את בתיהם לאירוח תושבי העוטף, ומרגישים צורך להגן על המפעל בחירוף נפש".

תורפז גם הצטרפה לפורום העסקים שהוקם על ידי מנכ"לי החברות הגדולות במשק, והיא חלק ממערך התגייסות המשק לכל פעילות נדרשת, שבעת זו מופנית לתרומה של ציוד בסיסי ומזון לחיילי הסדיר, המילואים ותושבי העוטף המפונים.

ומה על המחדל הביטחוני?
"במפעל יש אבטחה ויש כיתת כוננות, אך הגנה על מדינת ישראל, שטחה וגבולותיה היא אחריות הצבא וגורמי הביטחון. לצד זאת, עובדי כימדע, כמו גם כל התעשייה והעסקים באזור, רוצים ומחפשים כל דרך להוות כוח עזר בכל אופן שניתן."

חזון גם התייחסה להתחלת השיח ברשתות החברתיות הנוגע בסכנת המחיה והעבודה באזור ואמרה: "עובדי תורפז מהעוטף, כמו גם היכרותי עם שאר עובדי מפעלי האזור שחיים בעוטף, אפילו לא שוקלים לעזוב את בתיהם.

זה הבית שלהם והם יילחמו עליו, והם דורשים שגורמי הביטחון יספקו את הביטחון הנדרש להגנתם כמתבקש מתפקידם. אך כדי שיהיו באזור חיים, יש צורך לאפשר אותם. הגנה בסיסית היא חיונית, אך לצידה יש לספק לאזור אפשרויות פרנסה לטווח ארוך, וגם בהיבט זה המדינה צריכה לעשות עבודתה נאמנה.

ליבי ולב כולנו עם הנפגעים, המשפחות שאיבדו את יקיריהן, הניצולים ומשפחותיהם ומשפחות הנעדרים. רוח העובדים של תורפז היא גם רוחה של ישראל, ואין בי ספק כי עם ישראל ינצח."