לפני כמה שנים, בריאיון באנגלית, נשאל ראש הממשלה בנימין נתניהו - שאינו מרבה להתראיין בעברית - כיצד היה רוצה להיזכר בספרי ההיסטוריה.
כל מי שמכיר מעט פרקטיקה של עבודה עיתונאית, יודע שמדובר בשאלה מוזמנת, מסוג המחוות שמקובל להעניק למרואיין נחשק שהסכים להתראיין אצלך. אי לכך התרווח נתניהו בכיסאו, היישיר מבטו אל המצלמה, כפי שמעטים יודעים לעשות, וענה: "המגן של ישראל".
בימים האחרונים קרס המגן הזה וההיסטוריה מענישה את נתניהו בדרך שהכי מכאיבה לו: נגזר עליו להיוושע בידי יריביו - מגנץ ואייזנקוט שממהרים להיכנס מתחת לאלונקה ששמט - ועד למי שהתגלה כ"פרוטקטור אוף יזראל" האמיתי: נשיא ארה"ב ג'ו ביידן.
את מילות הנאום הזה ואת משמעותן כבר ניתחו - ועוד ישננו בבתי הספר בישראל, ממש כשם שבדור שלי נהגו לשנן את "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה, הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל" המשפט הפותח של הצהרת בלפור.
לא במקרה נדרשנו כאן למסמך ההוא מלפני 106 שנים בדיוק: עם כל הכבוד לקוממיות עם ישראל בארצו ובכוחו-הוא, הרי שעצמאות ישראל ויכולתה לשרוד במרחב העוין תלויה בהיותה קו ראשון למערב, "מוצב חודר" בעגה הצה"לית. ככל שנהיה תלויים בעצמנו, הרי שאפילו הנשק הגרעיני שבו אנו אוחזים (והמהדרין יוסיפו: "לפי פרסומים זרים") יאפשר לנו לכל היותר את הברירה של "תמות נפשי עם פלישתים".
כדי לחיות ולהתקיים, בוודאי להתקיים כמדינה מערבית מתוקנת, אנחנו זקוקים לתמיכת העולם הנאור - לפני 106 הייתה זו "ממשלת הוד מלכותו", עתה זו ארה"ב.
נניח להיסטוריה הרחוקה ונסקור את ההיסטוריה הקרובה. כמה קרובה? ובכן - משנת 2023, כלומר, רק לפני כמה חודשים.
מה לא אמרו בישראל על נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן? שהוא זקן, שהוא סנילי, שהוא שבוי בידי כוחות פרו-פלסטיניים במפלגתו, אפילו שהוא שליח ה-BDS, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.
"תתעסק בעניינים שלך"
נניח לרגע להשתלחות מצד יהודים משיחיים כמו שר האוצר בצלאל סמוטריץ', עמיתו השר לענייני מורשת עמיחי אליהו (שהמליץ לביידן על שיעור פרטי עם יריב לוין כדי להבין את המהפכה המשפטית), או הראש השני של סיעתו, השר לביטחון לאומי שטרח להבהיר:
"אנחנו לא עוד כוכב בדגל האמריקאי" (כמה ישראלים נשמו אמש לרווחה כאשר התברר שגם המגן דוד שלנו הוא כוכב בדגל הזה?!), אבל הדברים הגיעו גם מסביבתו הקרובה של ראש הממשלה, מהאנשים שבאמירותיהם הוא משתמש בעיקר כדי לומר את אשר הוא רוצה להגיד, אבל לא יכול לומר בקולו.
גם אם ממשיכים להקל - ומתעלמים מקולות כשל טלי גוטליב או ניסים ואטורי, שני מוקיונים שנדמה שיגיבו לכל סיטואציה במשפט ההזוי ביותר, מגלים ציטוטים מחושבים יותר (גם אם לא הגיוניים לכשעצמם) כמו זה של שר התקשורת, שלמה קרעי: "הוא (ביידן) מושפע מקמפיין ה-BDS שעושים מרב מיכאלי ויאיר לפיד... עברנו את פרעה, נעבור גם את זה",
שר התפוצות, עמיחי שיקלי, אף פנה לנשיא בשפתו ואמר: "MIND YOUR ON BUSINNES". האם יש מי שהיה רוצה שהנשיא האמריקני יעסוק עתה רק בשלו?
ומה נאמר על שרת ההסברה של מדינת ישראל, גלית דיסטל? "ביידן פוגש מנהיגים של מדינות מפוקפקות באמת ואת המנהיג של בעלת הברית הגדולה הוא לא רואה".
ולא רק נושאי תפקידים רשמיים, אלא גם יאיר נתניהו, ממקום שבתו לבטח במיאמי, בשלהי מרץ 2023, שיתף סרטו שבו האשים את ממשל ביידן בהעברת כספים לתנועה לאיכות השלטון בישראל, שפועלת נגד אביו. וזו באמת רק סקירה קצרה של חלק מהציטוטים, כי הארכיון גדוש בהם עד להתפקע.
מגולדה ועד קלינטון
לארצות הברית יש אינטרסים רבים ברחבי העולם, אבל אמש לא דיבר הנשיא האמריקאי כאינטרסנט, כדרך שהוא מדבר למשל על העם האוקראיני.
הוא דיבר כמי שנזכר בהתרגשות "בנשק הסודי" שעליו שמע מגולדה מאיר, הוא נאם כמי שהעיד על עצמו פעם: "אתה לא צריך להיות יהודי בכדי להיות ציוני". הוא עטף את עם ישראל, בשעתו הקשה, במילים שהיה צריך להשמיע מנהיג ישראלי, לו אך היה לנו כזה.
הוא הציע יותר מנחמה (כפי שעשה בשעתו עוד נשיא שהיה ידיד אמת של ישראל, ביל קלינטון עם "שלום, חבר"), הוא סיפק הגנה (או בערבית, שיגר "דיר באלאק" לכל דורשי רעתנו).
בשעתה הקשה ביותר של מדינת ישראל מזה 50 שנה, כאשר מסביב נשמעים כבר דיבורים כמו של משה דיין בזמנו על "חורבן הבית השלישי", התייצב "הזקן הסנילי שמושפע מה-BDS" כלשון סביבתו הקרובה של ראש הממשלה וחיבק את כולנו בחיבוק מגונן,
חיבוק שאומר: "אני אוהב אתכם, למרות האיש שבחרתם כראש ממשלה".