יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד פנה השבוע בדחיפות לאוצר ולממשלה בבקשה בהולה לתגבר את מערך השירות הפסיכולוגי מחשש לקריסתו.
בר דוד דרש תקנים נוספים והתערבות מיידית במשבר. אלא שמי שזקוקים להקצאת דחופה של פסיכולוגים הם שרי הממשלה שמאז מלחמת עזה הפכו לפוסט טראומטיים ותפקודם מידרדר כאילו ניצלו מהטבח במסיבה ברעים.
בחירות חדשות כבר נראות באופק ביום בהיר ולכן שברה השבוע הציניות של שרים בממשלה שיאים חדשים. זה ניכר לאורך כל שדרת מערך הניהול הממשלתי ובראשו ראש הממשלה המנצח על תזמורת בצורת.
בתחומי הכלכלה שב והוכיח השבוע שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שהוא מצויד בקור רוח של נחקר בשב"כ ובציניות של אילון מאסק מטוויטר. זה כלל ידוע שסמוטריץ' הפך ליד ימינו הכלכלי של נתניהו ומתנהג בהתאם.
למשל הוא כפה בפועל על ראש הממשלה להאריך את כהונת הנגיד בחמש שנים למרות שזה לא ממש התחשק לביבי. השבוע הוא מנע קיצוץ של 274 מיליון שקל מכספים קואליציוניים כשעל הפרק עמדה העברת כמיליארד שקל למנהלת תקומה.
מבחינתו זה כסף קטן. קיצוץ כספים פוליטיים הומלץ על ידי כל גורמי מקצוע, חברות דירוג האשראי, ועל ידי נגיד בנק ישראל. אבל עם כל הכבוד מלחמת שלום קואליציית החרדים של משה גפני ושות' חשובה בהרבה.
סמוטריץ' אמור להכין תקציב עדכני לשנת 2024 שיהיה תקציב מהגיהנום: הוא נאמד בכ-600 מיליארד שקל, כלומר גבוה בכ-100 מיליארד שקל בהשוואה לתקציב המקורי. אבל הוא מסרב להעביר בכנסת חוק תקציב חדש, שעלול להפיל את הממשלה במקרה ולא יאושר בהצבעה.
לכן הוא בעיצומו של מופע שמיניות באוויר. הסיכוי שבתקציב העדכני יבוטלו כספים קואליציוניים בהיקף 8 מיליארד שקל, זהה לסיכוי שנסראללה יקפוץ לביקור כיכר החטופים בת"א להשתתף בהפגנת הזדהות עם הנעדרים.
הרחבת מסגרת התקציב תגיע על חשבון גידול במסגרת הגירעון שיעמוד לפחות על 100 מיליארד שקל וקיצוץ אכזרי בתקציבי המשרדים, מהלך שיפגע באיכות השירות לאזרחים.
אבל מה לא יקרה כמעט בוודאות? חוץ מביטול הכספים הקואליציוניים אפשר למנות גם הימנעות פוליטית מסגירת 5-6 משרדי ממשלה מ-38 מיניסטריונים לכלום ושום דבר, מהלך שהיה יכול להניב חיסכון של מאות מיליוני שקלים. תתחילו לקנא בממשלת שווייץ המתפקדת מצוין עם 7 שרים בלבד.
היה הגיוני גם להעלות מסים כדי לממן את המלחמה. מדוע להעלות מע"מ ב-1% לשנת 2024 בלבד ולאחר מכן להתחייב להורידו? מדוע לא להעלות מס שולי לעשירים? מדוע שלא לקצץ רוחבית בהטבות המס מיותרות בתחומי החיסכון או לבטל פטורים ממע"מ במיליארדים כמו על פירות וירקות?
ומדוע צריך לסבסד במיליארדים את מחירי הבנזין למכונית כאילו המדובר במוצרי יסוד כמו לחם או חלב? אבל שר האוצר שעמדת היועצים המשפטיים מעניינת לו את קצה הפופיק לא יעז להעלות מיסים, בטח לא כשבחירות אפשריות באופק.
ונתניהו כמובן שותק כי סמוטריץ' ובן גביר מחוברים אליו כאצבעותיו של פסנתרן מהולל. את מחיר הגידול בגירעון נשלם כולנו, אמנם לא במישרין אבל בעקיפין כמו העלאת ריבית גיוס ההון, קיצוץ בהטבות מובטחות (כמו נקודות זיכוי במס להורים) ופגיעה בשירותים כי אין ארוחות חינם.
פיגוע קשה יותר, אמנם לא במישור הכלכלי אלא במישור האוניברסלי-אנושי, נוגע להתנהגות המכונה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. אחרי שאחד משריו הטיל פצצת אטום על עזה, בן גביר לא ספר השבוע את משפחות החטופים הדומעות וכינס דיון בנושא עונש מוות למחבלים.
הדיון, שדמה לזירת פיגוע, עשה מכיוון שבן גביר סבור שבחירות עלולות לצוץ בכל רגע ולכן חייבים להקצין עמדות גם על חשבון ביטחון המדינה. מי שכונה בימים שלפני המלחמה שר הפיתות חייב למצב את עצמו כפרחח המזרח התיכון ושולף הסיסמאות המהיר ביותר בסביבה.
הדיון לא הסתיים בלי ששר הטיקטוק יצדיק לקינוח את המוניטין המפוקפק, יחטוף את אחד מנציגי משפחות החטופים, וייאלצו להתחבק ולהצטלם אתו. בפוטו פארג' היו גונזים את הצילום.
אמסלם מינה 60 דירקטורים מתחילת המלחמה
רשימת הביזיונות עוד ארוכה מנשוא אבל קשה שלא לקנח עם השר דודי אמסלם שהגיח השבוע לאחר שתיקה ארוכה. אמסלם ניצל דיון בהפרטת הדואר כדי להתנגח עם מנהלת רשות החברות מיכל רוזנבוים, ולהתבכיין שהיא מתייחסת אליו כאל דמות מקרטון.
גם אמסלם מבין שהבחירות בפתח. מאז פרוץ המלחמה הניח רגל על הגז והגביר משמעותית את קצב מינויי הדירקטורים בחברות זניחות. אין המדובר במקורות או בחברת החשמל, שם אין עדיין יו"ר והדירקטוריון הולך ונעלם, אלא בפינוקים אזוטריים.
אם עד תחילת המלחמה טיפל ב-30 מינויים רלוונטיים (בהמלצת שרים שהיה לו דיל פוליטי כמו שלמה קרעי ומירי רגב), בעקבות המלחמה נכנס לאטרף כי לא ברור כמה זמן עוד הממשלה תשרוד. מאז פרוץ המלחמה כבר מונו 60 דירקטורים בחברות הפחות מוכרות.
הפעיל דניאל בנלולו מונה לדירקטור בחברת נתיבי תחבורה, ומקורבים חדשים מונו למכון היין, מכון היהלומים, שיקמונה, מת"ש מרכזי תעסוקה, הכפר הירוק ועוד. גם אם חברות אלה קריטיות למאמץ המלחמתי, מה עם חברת החשמל שעדיין ללא יו"ר? ומה עם מחסור בדירקטורים בחברות בת של מקורות?
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שהולך ומתנדף בסקרים שותק, כי אצלו הכול פוליטיקה. ממשלת נתניהו איבדה את הבושה ואת הלגיטימציה שדרש נתניהו עצמו טען כשהיה באופוזיציה. משרי נערי הגבעות, טיקטוק ומאיש הרולקסים אין ציפיות.
אבל אפילו בקואליציה הנוכחית יש תקווה שמספר פוליטיקאים ערכיים והגונים יוכלו לומר באומץ: עד כאן. אחרי כל המחדלים הגיע הזמן לקבל את אמון הבוחר. את האומץ הם מוזמנים לשאוב מאין ספור סיפורי גבורה אזרחיים ממלחמת עזה ומטבח ה-7.10.