ברגע אחד, בצהרי ה-26 בפברואר, איבדו אסתר ושלום יניב את שני בניהם. הלל ויגל נסעו מביתם בהר ברכה, לישיבות ההסדר שבהן למדו. סמוך לכיכר עינאבוס בחווארה, פתח עליהם מחבל חמאס אש מטווח קצר והרג את שניהם.
עשרה חודשים מוכי יגון עברו על המשפחה. ולצד ההתמודדות עם האבל, מתמודדת אסתי עם אתגר נוסף, מיותר ומכביד - בירוקרטיית השכול הישראלית. בימים שבהם נוספו למעגל חללי פעולות האיבה כ-1,200 נרצחים בבת אחת, מה שיכביד עוד יותר על התהליכים, מספרת יניב על הקושי מול הרשויות, וחוסר האונים מול הצורך לחזור שוב ושוב על אותם פרטים, אי הידיעה מאיפה לקבל אינפורמציה, והצורך בגוף מתכלל שיסייע להם להסיר את המכשולים ששואבים מהם אנרגיה מיותרת ויסייע למצטרפים החדשים למעגל השכול.
"משרדי הממשלה פשוט לא מדברים אחד עם השני", היא אומרת. "כשפניתי לרשם הירושות, ונתתי את מספר תעודת הזהות של הבן שלי, לא הופיע במחשב שהוא נרצח, אז דרשו ממני לשלם אגרה כדי לקבל צו ירושה בסך 400 שקלים, למרות שיש לנו פטור ממנה. מכיוון שהצבא הנפיק לנו אישור בלי שצוין בו שהוא נפגע פעולות איבה, לא היה לי איך להוכיח שהוא נרצח".
יניב מספרת כי "הייתי צריכה להיכנס לאזור האישי במשרד הפנים ולהוציא ספח חדש לתעודת הזהות, שם צוינה סיבת המוות. לא מזמן קיבלתי טלפון מהאפוטרופוס הכללי, שבעקבות אסון ה-7 באוקטובר הם שינו את הנהלים והקלו על המשפחות. הבקשה שלנו פורסמה סוף סוף בעיתון להתנגדויות, ואנחנו מקווים שבקרוב זה יסתיים".
להלל ז"ל היתה פנסיה. קיבלתם אותה?
"הוא צבר פנסיה במשך שנה אחת ואותה קיבלנו. אבל כדי לקבל את הפיצויים הריצו אותנו, תביאו אישור מרשות המסים, תיאום מס, תלושי משכורת מ-2019. ואני אומרת, רשות המסים, הכל הרי אצלכם, למה צריך לטרטר אותנו? המזל שיש לי בן דוד נחמד שעזר להשיג את התלושים. כדי לקבל הנחה בארנונה, צריך שוב להביא אישור של נפגעי פעולות איבה, למרות שכל הנתונים נמצאים בביטוח הלאומי.
"עם חיסכון לכל ילד נתקעתי, כי לא זכרתי איפה השקענו את הכסף ולא יכולתי להיכנס ולחפש כי יגל היה בן 19. שוב, חיפושים, פשפוש בניירת, עד שמצאתי איזה דף עם פירוט. כשניסינו לפנות לעזרה, אמרו לנו שהקימו שירות מיוחד לנפגעי 'חרבות ברזל' ואנחנו לא שייכים אליו.
"כל בירוקרטיה כזאת מתישה. אני יודעת לסרוק, להשתמש במחשב, מה יעשו הורים יותר מבוגרים שלא שולטים בזה? למה אין רשימה מסודרת שמופיעה בכל משרדי הממשלה והמוסדות שיש להם זיקה לנפגעי פעולות איבה? אצלנו המצב היה עוד יותר מסובך, כי היה לנו חלל צה"ל ונפגע פעולות איבה, ובאו לקראתנו ועשו איחוד של התיקים. כשיש כל כך הרבה חללים חדשים, צריך גוף שיתכלל, שמישהו יעזור ושיהיה מדריך מפורט עם כל האינפורמציה. לפחות שמהם תיחסך דרך הייסורים הזאת".
אייבי מוזס, יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה, שאשתו ובתו הוצתו למוות על ידי מחבל, אומר שמשפחות שכולות, יתומים ואחים שכולים, צריכים כתובת אחת וטיפול כולל ומקיף לכל בעיותיהם. "יש פיצול בביטוח הלאומי בין התביעות לשיקום, ובנוסף, העובדים מטפלים בנפגעי פעולות איבה לצד מבוטחים רגילים. זה, יחד עם חוסר התיאום בין המוסדות, מייצרים מציאות שבה הזכויות לא ממוצות והטיפול לא אפקטיבי. נחוצה כתובת אחת ומעטפת שתפעל 24/7 ותיתן למשפחות את המענה המיטבי".
לדברי מוזס, מאז הקמת הארגון בשנת 1988 ועד היום, היו בישראל 30 אלף נפגעי פעולות איבה, 5,000 חללים, מתוכם 3,190 יתומים מהורה אחד ו-120 יתומים משני הורים. באסון שמחת תורה התווספו אליהם 20 אלף נפגעים, 1,200 חללים, 5,000 פצועים, 150 ילדים יתומים מהורה אחד ו-25 יתומים משני הורים.
"המאסה העצומה הזאת גרמה לביטוח הלאומי לקרוס. זה מגה פיגוע, 10 בסולם ריכטר. כל מה שקרה עד ה-7 לאוקטובר לא דחוף, נדחה. ביטוח לאומי לא היה ערוך למה שקרה. לכל פצוע צה"ל יש קצינה וחיילת שצמודים אליו למיטה. לביטוח לאומי אין מספיק כוח אדם. כשהתחילה המלחמה פתחתי חמ"ל וביקשתי מהם שיגייסו בצו 8 את כל הפנסיונרים שלהם. האנשים האלה לא צריכים טופסולוגיה. תנו להם אוטומטית את מה שמגיע להם וכתובת אחת שתטפל בכל הצרכים שלהם. תחסכו מהם סבל מיותר".
תגובת הביטוח הלאומי:
"זה לא סוד שכוח האדם של הביטוח הלאומי הוא לא קרוב וכנראה גם לא יתקרב לזה של צה"ל.
"באותה נשימה, זה לא סוד שהביטוח הלאומי הוא בין הגופים היחידים שהצליחו לפעול עם היוודע עם האסון. נוצר קשר אישי עם כל הנפגעים, הועברו תשלומים באופן מיידי לזכאים ותכללנו את כל העשייה במסגרת הלחימה (טיפול בנפגעי איבה, משפחות חטופים ומשפחות החללים, תשלום למילואמניקים, תשלומי דמי אבטלה בחל"ת, תשלום אכלוס למפונים ובעתיד גם תשלומי תמרוץ ועידוד חזרה לעבודה) וזאת במקביל לעשייה השוטפת בכל שאר הנושאים: סיעוד, דמי לידה, אזרח ותיק, הבטחת הכנסה, נכויות ועוד.
"הביטוח הלאומי ועובדיו, שחלקם או קרוביהם נפצעו במסגרת הלחימה וחלקם משרתים במילואים, עובדים מסביב לשעון כדי לתת שירות בתחושת שליחות מירבית וכך נמשיך לעשות כגוף חברתי, סוציאלי ומתכלל שמוכיח שוב ושוב את יכולתו באירועי חירום".