נקודת התורפה של הבריון השכונתי: מרוב טירוף ואכזריות, חמאס ירה לעצמו ברגל

אירועי 7 באוקטובר נתפסים ללא כל עוררין כאירועים קיצוניים וברבריים, מהחמורים שהאנושות ידעה. נדמה שבשבת השחורה חמאס יצא למתקפה עם הנחיה ברורה - לרצוח, לאנוס, לשרוף, להכאיב, לרסק ללא גבולות, במטרה ברורה לעורר בהלה, לזעזע ולחזק את מיתוגו כארגון טרור מוטרף ומסוכן. כמו אותה כנופיית עבריינים שכונתית שמחפשת מבטי כבוד ויראה, אינה מסוגלת להשיג אותם בשום דרך נבונה או מכובדת, ובשל תסכולה רק הולכת מקצינה.

בתוך תוכו, חמאס קיווה לא רק לצאת למסע ריסוק והרס; הוא גם קיווה לשחזר את אירועי מבצע שומר חומות במאי 2021, ולצרף אליו את כל מי שיוכל. עבורו, זו היתה יכולה להיות הזדמנות להצליח לעורר מלחמה וכאוס גם מבפנים: לגייס את אזרחי ישראל הערבים לשתף איתו פעולה, בתקווה שאנשים מקצוות המגזר יבצעו פיגועים בתוך ישראל. בימים הראשונים שאחרי השבת השחורה, החשש הזה היה באוויר - אבל אחרי חודשיים, אפשר לקבוע שלא התממש. בניגוד לתחזיות הקודרות ולחלום הרטוב של חמאס, המגזר לא הצטרף לטרור. אם כבר, קרה ההפך הגמור: חלק מהסקרים הראו כי מאז המתקפה, דווקא חלה עלייה בהזדהות של המגזר עם מדינת ישראל.

איך אפשר להסביר את זה? התשובה נעוצה, כמו שרמזנו, בקיצוניות של חמאס. גם אם היה מי שהתלבט אם כדאי לו להצטרף למאמצים של הארגון, חמאס עצמו גרם לו לחשוב פעמיים. אם נשאיר בצד את כל הסיבות הברורות מאליהן - למשל, העובדה שערביי ישראל הם חלק מהחברה הישראלית ושואפים לחיים משותפים, או העובדה שמעשי הטבח של חמאס לא דילגו על המגזר - נישאר עם הסבר הקיצוניות המרחיקה, שנטוע עמוק בתוך תיאוריית הזהות החברתית.

אחת מהנחות היסוד בתיאוריית הזהות החברתית גורסת שהיחידים בקבוצה מסוימת שואפים להשיג "ייחודיות חיובית" כלומר, חותרים ל"מושג עצמי חיובי" גם כשהם חלק מקבוצה. או במילים אחרות, אדם לא ירצה להשתייך לקבוצה בעלת מוניטין שלילי, שעלול להקרין גם עליו. כשחמאס בחרו לבצע את הטבח האכזרי ביותר שידעה מדינת ישראל, הם קיוו לעורר במגזר הערבי רצון להצטרף אליהם; הם רק שכחו להביא בחשבון שאכזריות כזו תחולל במגזר את התחושה ההפוכה - רצון להתרחק מכל זיהוי עם הברבריות, ובמקום זאת, לחזק דווקא את הזיהוי עם מדינת ישראל.

ואכן, זה טיבה של הקיצוניות החולנית: היא כמעט תמיד משיגה את ההפך הגמור מהמטרה שבשמה היא פועלת. קיצוניות משדרת חולשה. וכך גם במקרה של חמאס: הוא רוצה שנפחד ממנו ונאמין שהוא חזק, אבל בפועל - הוא משווע לכוח, כל כך משווע שהוא חוצה גם את גבולות הטירוף, וזו כמובן חולשה. רדיקליות לא משדרת כוח, חוכמה או יכולת; אין בה עוצמה פנימית או צלילות דעת.

מחקר חדש מצביע על כמה תכונות משותפות, קוגניטיביות ורגשיות, בקרב מי שמוכנים לאמץ אלימות אידיאולוגית. נוסף על היותם אימפולסיביים, הם מציגים מודעות מועטה לתהליכי הלמידה והחשיבה של עצמם. חמאס, למרות הנזק שהסב לנו ביום השחור והקשה ביותר שידענו, אכן מוכיח מודעות מועטה. כשאתה עסוק כל כך בלהיות הבריון הכי מטורף וקיצוני בשכונה, אתה מחמיץ את מי שעשויים להזדהות איתך ומבליט, במו ידיך, את חולשתך.

הכותבת היא עמיתה במכון למדיניות העם היהודי, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תקשורת וכלכלה ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית פוליטית מהאוניברסיטה העברית