"חל"ת" היא אחת ממילות החיפוש שהכי צמחו בגוגל מאז פרוץ המלחמה, ולא בכדי. מנתוני הביטוח הלאומי שפרסמו אתמול עולה, שמאז פרוץ המלחמה, כמעט 134 אלף עובדים הוצאו לחל"ת שלא מרצון, וכשרק מתחילת דצמבר הוצאו 16 אלף לחופשה כפויה ללא תשלום.
המספרים העצומים האלה והעובדה שעד לרגע זה עדיין לא עברה חקיקה הארכת ההקלות לחודש דצמבר, שתסייע לאלה שנאלצו לצאת לחל"ת, מה שמגביר את חוסר הוודאות והאונים בציבור.
על רקע הנתונים האלה, שמצביעים על עלייה עקבית בתשלום דמי האבטלה ועל עוד ועוד עובדים שיוצאים ממעגל העבודה שלא מרצונם, עולה שוב השאלה מדוע הממשלה מסרבת לאמץ את מודל "החל"ת הגמיש", או כפי שכונה בתקופת הקורונה, "המודל הגרמני". על פי בדיקה שעשתה "עמותת 121", מדינת ישראל היתה חוסכת 147 מיליון שקלים בשנה, אילו רק 20% מסך המובטלים היו מועסקים במודל "חל"ת גמיש".
לפי המודל הזה, במקום להוציא עובדים לחופשה מלאה ללא תשלום, העובד ממשיך לעבוד, אבל בהיקף שעות מצומצם ובהיקפי משרה חלקיים. המעסיק משלם את שכר העובד עבור שעות העבודה שלו, ובמקביל המדינה והמעסיק משלימים לעובד את שכרו גם עבור השעות המופחתות. המטרה העיקרית - לייצר המשכיות עסקית ולשמור על יחסי עובד-מעביד, כדי לסייע לשוק העבודה להתאושש במהירות לאחר המשבר.
"בחודש נובמבר נרשמו בשירות התעסוקה 123 אלף דורשי עבודה חדשים, סך הכל נוספו 200 אלף דורשי עבודה מתחילת המלחמה", אומר רועי מאור, מנהל פיתוח מדיניות ב"עמותת 121", העוסקת בקידום מדיניות חברתית-כלכלית. "אם אנחנו הולכים לתרחיש הכי מצומצם, שרק 20% מהם היו מועסקים בחלקיות משרה, המדינה היתה חוסכת 147 מיליון שקלים.
"אנחנו נמצאים עכשיו בעיתוי רלוונטי, כי אנחנו כבר לא בשיאו של המשבר, ויש פוטנציאל ליצור נקודת מפנה - האם נחזור לשיעורי תעסוקה גבוהים, או ניתקע במצב הקיים. הדרגים המקצועיים באוצר מסתייגים מהמודל, עוד מתקופת הקורונה. אלא שאז, לא רצינו שאנשים יצאו לעבודה, ואילו עכשיו אנחנו רוצים לעודד יציאה לעבודה. בקורונה היו הארכות של דמי האבטלה, וזה יצר תמריץ להישאר בבית. אנחנו רוצים את ההיפך".
ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס, אומר שהחישוב של "עמותת 121", ל-20% מהמעסיקים שיאמצו את מודל החל"ת הגמיש הוא מאוד שמרני: "רוב המוחלט של המעסיקים היו בוחרים בו. יש הפוגה בלחימה, הפסקת אש, נכנסת לי פתאום הזמנה, אני יכול לייצר חלקית באופן מיידי.
"שדרות עובדת עד השעה שלוש בצהריים, אז עסקים יוכלו להביא עובדים לחלקיות משרה ולהחזיק את העסק. היתרונות של תשלום חלקי על ידי המעסיק, ולא תשלום דמי אבטלה מלא על ידי המדינה, יחסי עובד מעביד לא מתנתקים והכי חשוב - הייצור לא נפסק. לכן ההערכות לחיסכון לקופת המדינה יהיה משולש או מרובע ולא רק 147 מיליון שקלים בשנה".
אם המודל כל כך טוב, למה המדינה לא מאמצת אותו? מתברר שמה שמונע מהאוצר להתגמש בנושא החל"ת, היא פרנויה עתיקת יומין, שמבוססת על הקונספציה, שבעלי העסקים העצמאיים מחפשים בכל דרך איך לדפוק את המדינה. גם אם זה עולה הרבה כסף ופוגע בכלכלה.
למה? כי החל"ת הגמיש מאפשר למדינה לפצות את העובד רק על השעות שבהן לא עבד, ולכן הוא יכול להיות מבוסס רק על מידע מלא שיש ביד המדינה לגבי היקף שעות העבודה של העובד לפני המשבר ובמהלכו.
מכיוון שהמידע לא קיים בביטוח הלאומי, רק על תצהירי המעסיקים, יש שם חשש שמעסיקים יתנו תצהירים שקריים לגבי שעות העובדים בעבר ובהווה, בימים שהמדינה זקוקה לכל גרוש, כספים יוזרמו לרמאים.
"נקודת המוצא של המדינה, שכולם רמאים, היא זאת שתוקעת את המשק שלנו", מסביר גינדי. "יש בעיה טכנית אחת שצריך לפתור, ואין לי ספק שאומת ההייטק יכולה להתמודד איתה בקלות, זה הרישום בביטוח הלאומי של שעות העבודה והמעקב מתי עובד עבד ומתי לא".
איך עושים את זה?
"באמצעות תלוש השכר, שמדווח גם ככה לביטוח הלאומי. צריך להוסיף עוד רכיב של 'העסקה גמישה' לתלוש, עם פירוט שעות העבודה והעניין נפתר. מישהו חושב באמת, שמעסיק גדול עם מאות העובדים שלו יישבו יחד ויחשבו איך לתחמן את מדינת ישראל? מעסיקים ישימו את החירות האישית שלהם בידי העובדים, שגם ככה גוררים אותם לבית הדין לעבודה על כל עניין קטן, כדי שיוכלו לסחוט אותם, או להלשין לרשויות?
"היזמים ועצמאים הם חפצי חיים. הם רוצים להמשיך לייצר ולא לרמות. רוב האנשים ישרים. האם יהיו כאלה שינצלו את המצב לטובתם בצורה עקומה? יכול להיות. אבל לא צריך לדפוק את כולם בגלל 2% רמאים. מדיניות ניהול הסיכונים של המדינה חייבת להשתנות באופן מיידי, כי כולנו מפסידים בגללה".