לכל מלחמה יש שם: למה דחוף לנתניהו למצוא חלופה ל"חרבות ברזל"?

ראש הממשלה בנימין נתניהו, כך התבשרנו השבוע, רוצה לשנות את שם המלחמה. לגישתו, "חרבות ברזל" הוא שם שמתאים יותר למבצע מאשר למלחמה, והוא שוקל שמות חלופיים, ובהם "מלחמת עזה", "מלחמת בראשית" ו"מלחמת שמחת תורה". נשאלת השאלה, מדוע זה משנה? האם שינוי השם הוא באמת הפעולה ההכרחית והחשובה ביותר בשלב הזה של המלחמה, כשאנחנו עדיין רחוקים מסיומה?

אז זהו, שזה משנה מאוד. נתניהו יודע ששמה של המלחמה טעון בעוצמה פסיכולוגית-פוליטית רבה, שמשפיעה על האופן שבו נזכור, בסופו של דבר, את כל מה שאירע מאז אותה שבת שחורה - וגם אותו עצמו, כראש הממשלה.

שם של מלחמה, כפי שראש הממשלה מבין היטב, רחוק מלהיות עניין סתמי. מתברר שיש לו השפעה רחבה על האופן שבו אנו תופסים את המציאות: בשנת 2010 ערכה ד"ר דליה גבריאלי-נורי מאוניברסיטת בר אילן מחקר על הדרך שבה נבחרים שמות צה"ליים למבצעים ולמלחמות. הנחת המוצא שלה היתה שאין מקריות בבחירת השמות, ושכל שם צופן בתוכו מטרות גלויות וסמויות.

במסקנות מחקרה כתבה גבריאלי-נורי כי אחת המטרות בבחירת שמה של מלחמה הוא טשטוש ההיבטים הקשים שלה, דוגמת אובדן החיים וההרס לתשתיות ולסביבה. מטרה אחרת היא ניסיון להשקיט את הספקות המוסריים ולהצניע את השאלות קשות, כלומר ליצור מצג כאילו המלחמה היא פעולה שמתרחשת כדרך הטבע, ולא תוצר של קבלת החלטות אנושית.

כך, למשל, מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה ב-2008 נועד, על פי המחקר, לעורר תחושה של חגיגיות וגבורה - אולי בדומה לשם "חרבות ברזל"; שניהם משלבים, לא במקרה, שמות של מתכות עוצמתיות. שליש משמות המבצעים והמלחמות, גילה מחקרה של גבריאלי-נורי, שואבים השראה מתופעות טבע, למשל "גשמי קיץ" (2006); שליש נוסף עושה שימוש בעולם המושגים התנ"כי, למשל "מבצע שלמה" (1991); והשליש הנותר משלב בין שניהם, למשל "עמוד ענן" (2012).

ד"ר גבריאלי נורי טוענת כי בכוחו של שם למבצע/מלחמה להשפיע על הדרך שבה הוא ייתפס בציבור - כהצלחה או ככישלון. השם "מבצע שלום הגליל", לדוגמה, הציב מטרה ברורה, כזו שאפשר לבחון: האם השלום והשקט הושבו לגליל או לא? גם שמות שמשמעותם מעורפלת, דוגמת "ענבי זעם", לא יוצרים ציפיות גבוהות - וכך גם ממזערים את מימדי הכישלון; הם סותמים את הגולל על היכולת לבחון בדיעבד אם המבצע או המלחמה הביאו להשגת משימה. בחירת השם, מגלה המחקר, היא חלק מתהליך של נרמול המלחמה, ומאפשרת לבחור מה נרצה להבליט לגביה ומה נעדיף להסתיר.

פרופ' ריי אלדון הייברט מסביר כי באקלים התקשורתי של עולמנו, בחירת המילים חשובה לא פחות מבחירת הנשק המתאים למלחמה. בסופו של דבר, הוא טוען, להיות חזק זה לא מספיק. כדי לנצח במלחמה, ממשלות לא יכולות להסתפק בניצחון בשדה הקרב בלבד; עליהן להשיג ניצחון בדעתו של הציבור, כלומר לשכנע אותו שמטרות המלחמה הושגו ושהגענו ניצחון ברור, גם אם בפועל קרה אחרת. מציאת שם למלחמה כמוה כהשתתפות במלחמת מילים, או אם תרצו, במלחמת תודעה.

מתוך ההבנה הזו של ההשפעה התודעתית שיש לשמה של המערכה, ברור שאין סיכוי כי המלחמה הזו תיקרא, למשל, על פי היום שבו פרצה. 7 באוקטובר הוא היום הנורא ביותר שידעה מדינת ישראל, ובחירה להבליט אותו בשמה של המלחמה בעיקר תצרוב בתודעה את הכאב, האובדן וההשפלה.

מתחילת המלחמה נשמעים קולות שאומרים כי זה לא הזמן לפוליטיקה. אבל נראה שזה כן הזמן המתאים, עבור פוליטיקאים מסוימים, לשנות את שמה של מלחמה בעודה מתנהלת. ועכשיו ברור בדיוק למה.


הכותבת היא עמיתה במכון למדיניות העם היהודי, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תקשורת וכלכלה ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית-פוליטית מהאוניברסיטה העברית