בקרוב יתחילו הדיונים על תקציב 2024, אחד המורכבים והקשים בתולדות מדינת ישראל.
קשה להגזים בגודל השעה: המלחמה בדרום עלתה עד כה עשרות מיליארדי שקלים, גיוס המילואים (גם אם יצטמצם בחלקו, עם חלוף חודשי השנה) פוגע במשק משני כיוונים שונים: תשלום התגמול על ימי המילואים והעובדה שעובדים רבים חסרים במקום עבודתם, גם אם תשכך האש בדרום, הרי שהאתגר הלבנוני עלול להסלים בכל יום למערכה רחבה בהרבה.
וכל זה כמובן עוד לא דיברנו על נזקים עקיפים, כמו חקלאות חרבה, עסקים שקרסו בגלל האטה בפעילות הכלכלית או בגלל שירות מילואים ממושך של בעליהם והצורך לא רק לתחזק את המערכה, אלא גם לבנות את כוחו של צה"ל ומחסניו לקראת ההמשך.
הוסיפו לכך את הצורך בשיקום מהיר ככל האפשר של היישובים ההרוסים בדרום (ולאט לאט מצטרפים אליהם גם יישובים בצפון, כמו למשל קיבוץ מנרה), טיפולי גוף ונפש לפצועים - והסיקו מכך שאפילו הסכום הנקוב של 67 מיליארד שקלים שחסרים בתקציב המדינה לשנת 2024, הם ממש לא סכום סופי. רחוק מכך.
מקורות מימון
הגירעון המסתמן הזה, שאפשר בהחלט שיהיה גדול בהרבה, יעלה, על פי חישובי הכלכלנים, לפחות אלף שקלים לחודש לכל משפחה בישראל, בממוצע. מדובר בנתון מטעה, שכן המשפחה הממוצעת הזאת אינה קיימת באמת, הגיוני יותר שאחת תשלם 1,500 שקלים ואחרת רק 500, אבל איך שלא נחלק את הגירעון בין אזרחי ישראל, מדובר בהוצאה כבדה נוספת שתפגע ברמת החיים של כולנו, אולי גם באיכותם.
למה הכוונה? במשפחה עשירה יהוו אותם 12,000 שקלים לשנה בקושי ויתור על חלק מהשופינג בחופשה העונתית בחו"ל. במשפחה מהמעמד הבינוני למשל, כזו שבה תכולת המקרר אינה נפגעת בשל קיצוצים, אבל היבטים אחרים של השפע, דווקא כן - יחתכו ויחסכו אולי בחוגים של הילדים במתנ"ס השכונתי, או ידחו בשנה את החלפת הרכב לחדש (מה שיפגע, רק כדוגמא כמובן, גם בענף הרכב, המימון לרכב ועוד).
במשפחות שמצבן פחות טוב מכך, ייאלצו לבחור אולי בין מזון לתרופות. נכון שככל שרמת ההכנסה היא נמוכה יותר, גם שיעור ההשתתפות במימון נזקי המלחמה יהיה קטן יותר, אבל עדיין - כשיורד גשם, נרטבים כולם.
יעלו מיסים?
בממשלה מבטיחים שלא יעלו מיסים. על זה כבר נאמר: "אשרי המאמין". אולי לא יעלו, אבל יבטלו הטבות (כמו למשל חוק חינוך חינם לגילאי 0-3, מההבטחות הגדולות של הממשלה), יעלימו נקודות זיכוי (למשל להורים עובדים), או יצמצמו הוראות שעה, כמו למשל זו שמפחיתה את הבלו על הדלק, כלומר - השתת נטל המלחמה על האזרחים מבלי שיוכלו לקרוא לו "מס".
אם תרצו, מדובר במעין מסלול עוקף שבו נוקטים קמעונאים. מכירים את התחושה המרה כשמגיעים לקופה בסופרמרקט ומגלים שאנו נדרשים לשלם יותר, למרות ששום מחיר רשמי לא עלה? זה קורה בגלל ביטול מבצעים והנחות כמות, שהם כהתייקרות סמויה - ובכן, מי שמשחק אתנו את המשחק הזה הפעם אינן רשתות השיווק אלא ממשלת ישראל.
בכל מקרה, מקורות המימון להוצאות הכבדות, ישירות ועקיפות של המלחמה, לא יבואו רק ממסים חדשים, סמויים כגלויים. מאיפה עוד יכולה הממשלה להביא כסף?
מקור אחד הוא ניוד הכסף מסעיף תקציבי אחד למשנהו: נניח למשל שמחליטים לקצץ את כל תקציב משרד המורשת (רק כדוגמא, יש בערך 20 משרדים מיותרים!) ולהעביר את הסכום למנהלת השיקום ליישובי הספר.
הבעיה העיקרית היא שלמרות שתקציבי המשרדים המיותרים מקוממים מאוד מבחינה ציבורית, הרי שכאשר מתרגמים אותם לכסף, מדובר במעט יותר מחצי מיליארד שקל. לא נקל חלילה ראש בסכום (בוודאי שלא בדוגמא האישית שספק אם תינתן), אבל עסקינן בפחות מאחוז אחד מהסכום הדרוש, אפילו על פי האומדן הזהיר ביותר.
מקור תקציבי גדול הרבה יותר הוא בכספים המכונים "קואליציוניים", או אם רוצים לקרוא לילד בשמו, כספים שהן דרישה של המפלגות החרדיות.
כאן הסכומים הם גבוהים בהרבה, מיליארדים ולא מאות מיליונים, אבל אפילו מי שרואה בהם לא רק בזבוז אלא אפילו בכייה לדורות (בעיקר בכל הקשור בתמיכה אדירה במערכת לא מפוקחת שמוציאה מתוכה מעט גדולים בתורה והרבה מי שיתקשו להתפרנס בכבוד בשוק העבודה המודרני, בהיעדר כישורים בסיסים שמקורם בלימודי מתמטיקה, אנגלית ומדעים), יודע שגם אם אפשר, אולי אף חובה, לקצץ בהם, הרי שאי אפשר לבטלם כליל.
כלומר, שניים ממקורות ההכנסה הזמינים לממשלה: העלאה גלויה או סמויה של מסים וניוד כספים לא חיוניים בתקציב במדינה לאפיקים דחופים יותר, הם מוגבלים.
אם כך, מאיפה נביא את השאר? נשארנו עם הגדלת הכנסות המדינה ממקורות אחרים, חיצוניים. אך אבוי, גם כאן מתגלה בעיה כמעט מהרגע הראשון.
הגזמת אינטל
חלק עשוי להגיע מהשקעות חיצוניות. רק השבוע התבשרנו כי עסקת הקמת מפעל אינטל אושרה בהנהלה העולמית של ענקית השבבים. זו בשורה נהדרת כמובן, אבל רק עד שבוחנים אותה לפרטיה: מדובר בעסקה שהחלה להתגלגל בתחילת השנה, נחגגה כבר בחודש מאי על ידי ראש הממשלה ושר האוצר שהתגאו בהשגת 25 מיליארד דולר, שיא של כל הזמנים, שיושקעו כולם בישראל.
כשצוללים לפרטים מגלים שבניכוי הסכום שכבר הושקע בפרויקט ובניכוי הקלות המס שמהן נהנית החברה, הרי שהסכום הסופי קרוב יותר ל-10 מיליארד דולר.
גם זה סכום יפה, רק שלא ברור כמה פעמים עוד אפשר יהיה לחגוג עליו (רק השבוע פרסם משרד האוצר הודעה נלעגת שחוגגת את ההשקעה "דווקא עכשיו", מה שהיה יכול להיות מוזר אלמלא נחגגה כבר אותה השקעה בדיוק דווקא באביב, הרבה לפני שפרצה מלחמה בדרום) - וגם אז, כאשר מביאים בחשבון שמדובר בהשקעה שתתפרס על פני שנים, מגלים שלא (בוודאי שלא רק) ממנה תבוא הישועה.
יהיה גם סיוע אמריקני מוגדל. בכמה בדיוק, קשה לדעת. ג'ו ביידן הוא אמנם ציוני גדול ותומך נלהב של ישראל, מה גם שהוא חייב "לשלם" תמורת הזכות להטיל וטו על מהלכים צבאיים (והרי עיכוב של מתקפת מנע בצפון כמו גם הגדלה של הסיוע ההומניטרי לעזה, נכפו על ישראל על ידי ארצות הברית), אבל הנשיא ביידן רחוק רק כעשרה חודשים מבחירות לנשיאות, מצבו בסקרים אינו מעודד, התמיכה בישראל בקרב הציבור האמריקאי ובעיקר בקרב מצביעיו של ביידן נמצאת בשפל (כך שלא תקבל בקלות את הגדלת הסיוע מעבר למה שכבר אושר) ולכל אלה צריכים להוסיף גם קונגרס שעלול להיות לעומתי.
אז כן, התמיכה מארצות הברית היא חשובה גם ברמה הצבאית וגם ברמה הכלכלית, והיא אינה מבוטלת כלל ועיקר, אבל היא לבדה לא תוכל לסתום את החור שנפער בתקציב 2024.
מה עושים כשאחרי כל הקיצוצים ובצירוף כל ההכנסות עדיין לא מצליחים לגמור את החודש? זאת יודע כל אזרח: לוקחים הלוואה מהבנק. זה בדיוק מה שממשלת ישראל עומדת לעשות. גם באפיק הזה מתגלות מהר מאוד שתי בעיות עיקריות:
ראשית, הכסף הפך למצרך יקר עם עליית הריבית כמעט בכל העולם. שנית, דירוג האשראי של ישראל נמצא בסכנה, בוודאי אם הגירעון בתקציב יגדל, דירוג שהורע משמעו שמסוכן יותר להלוות כסף לישראל - ובהתאם לכך תגדל הריבית שממשלת ישראל (וכפועל יוצא מכך גם אזרחי ישראל) יצטרכו לשלם תמורת ההלוואה.
אחד שיודע
הזכרנו מקודם את לבנון, החזית הצפונית של ישראל כפיל שעומד במרכז החדר שבו דנים על התקציב. גם אם הפיל הזה לא יצעד קדימה מערפל הקרב שאופף עדיין את אופי העימות עם חיזבאללה, הרי שגם להיבט הכספי גרידא, יש פיל משלו: ירידה בהכנסות המדינה ממסים.
הכנסות אלה כבר נפגעו והן צפויות להמשיך להיפגע. ההאטה הכלכלית שתכפה על כל משפחה שתקציבה החודשי נפגע, תתגלגל מהר מאוד לירידה בהכנסות המדינה ממסים. בכמה ירדו אלה? קשה לדעת, אבל מסוכן להתעלם: על המדינה לפיכך מוטלת החובה גם לחזק את המשק ולהגביר את הפעילות הכלכלית בו, כדי שלא יתייבש מקור הכנסותיה. איך עושים זאת לצד קיצוצים? קשה לדעת.
מי כן יודע? לא תאמינו, אבל יש אחד שיודע טוב מכולנו איך לרשת משק עמוס חובות בגלל צרכים ביטחוניים בהולים ולהצעיד אותו, בשורת החלטות אמיצות, לא רק להחלמה אם כי גם לצמיחה. עכשיו מתחלקות החדשות לשתיים: הטובות והרעות.
נתחיל עם הטובות והמעודדות: האיש הזה לא רק נמצא סביב שולחן הממשלה, הוא אפילו העומד בראשה! כן, הכוונה היא לבנימין נתניהו, האיש שיודע בדיוק מה צריך לעשות כדי להוביל משק מגירעון לצמיחה. איך הוא יודע? נתניהו שירת כשר אוצר תחת ראש הממשלה המנוח אריאל שרון.
נתניהו ירש משק במשבר אחרי מבצע חומת מגן - ובכמה צעדים הוביל אותו קדימה. כולנו זוכרים את משל האיש השמן והאיש הרזה, אבל אולי פחות את הצעדים שבאו בעקבותיו, כמו הקטנת הוצאות הממשלה וניתוב כספים לאפיקים מעודדי צמיחה.
שר האוצר נתניהו גם לא התבייש לומר לאוכלוסיות שהתרגלו לחיות על חשבון משלמי המסים, שהגיע הזמן לצאת לעבוד: הקיצוץ בקצבאות הילדים העלה כמעט מיד את ההשתתפות בכוח העבודה בקרב המגזרים החרדי והערבי.
ובכן, אם ראש הממשלה שלנו יודע בדיוק מה צריך לעשות (בפרפראזה על דברי ויקטור חסון בסרט "גבעת חלפון": "מה שעשינו לפני 20 שנה"), למה יש גם חדשות רעות?
החדשות הרעות הן שנתניהו של שלהי 2023 אינו נתניהו של 2003: הוא לא יסכן את יציבות הבלוק שעליו נשענת ממשלתו גם כשמנגד תלויה הכלכלה הישראלית. כולנו ראינו איך דחק בשר האוצר שלו, בצלאל סמוטריץ', להיות נדיב עם הכספים הקואליציוניים, למרות שבהתחלה הבטיח שיקוצצו.
כולנו שמענו את נתניהו אומר שיש די תקציב גם לתלמידי הישיבות וגם לביטחון. מעבר לכך שמדובר בבדותה, הרי שנדמה שבכך מסתכמים כל ההבדלים בין מנהיג לפוליטיקאי.
מדינת ישראל ניצבת בפני מצוקה כלכלית גדולה וקשה, אך לא בלתי פתירה. היא לא ניחנה רק בכלים לצאת מהמשבר, אלא גם בראש ממשלה שיודע בדיוק מה עליו לעשות.
האם כך יעשה? התשובה תלויה במידה רבה בהחלטה האישית שלו, אולי הכבדה ביותר שנדרש לה בכל הקריירה הפוליטית שלו: להעדיף את נתניהו המנהיג על פני נתניהו הפוליטיקאי. לנהוג כמו שמנהיג צריך לעשות למען עמו, גם אם ההחלטה האמיצה הזאת תגבה ממנו מחיר פוליטי.
ביכולת של נתניהו להתעשת, לא רק בתחום ניהול המלחמה אלא גם בניהול הכלכלה, תלויה רווחתם של אזרחי ישראל. אצל חלק מאתנו זה יתבטא בעוד קצת כסף לשופינג בחו"ל. אצל חלק אחר - באפשרות לרכוש גם מזון וגם תרופות.