אפתח בנימה אופטימית. ג'סיקה סיינפלד, אשתו של הסאטיריקן האמריקאי ג'רי סיינפלד, סיכמה ביקור שערכה בשבוע שעבר בישראל: "מעולם לא ראיתי את ישראל מאוחדת יותר. כולם התאחדו למען מטרה נעלה והיא הבסת החמאס".
האורחת האמריקאית שמה את האצבע בדיוק על הנקודה הנכונה. דברים שרואים משם לא רואים מכאן: נולדנו לעם מדהים אבל עם ממשלת פח שאינה ראויה לו.
יוזמות פרטיות כמו אחים לנשק, עמותות סיוע חרדיות, ארגוני מתנדבים כמו זק"א ופורום "מתחברים" הכולל אנשי עסקים חילונים וחרדים נותנים את התקווה לעתיד טוב יותר. גם בשיא החושך ניתן לראות את האור שבקצה המנהרה. זאת התקווה שנולדה בעקבות אסון ה-7/10.
מצד שני הממשלה האיומה עדיין עובדת 24/7 במאמץ הימלטות מתוצאות רעידת האדמה. גם היום שריה מפלגים ומסיתים. ההדלפות מישיבות הקבינט הביטחוני מוכיחות שאפילו על אנשי צה"ל הם אינם חסים.
אלה שורשי הייאוש, הטובל בתסכול ותחושת הדכדוך עם תהיות איך התדרדרנו עד הלום, לאן הולכים מכאן ומה ממתין לנו בסוף הדרך. זה סיכום קצר של 2023, הגרועה בתולדות הבית השלישי, כולל מלחמת יום הכיפורים והעצמאות.
המצביא העליון לקטסטרופה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו בשם תכנית ההישרדות בנה את פרויקט 'שוד ושבר' שכלל מינויים הזויים כמו בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, אורית סטרוק וחבר מרעיהם.
על רקע הנזקים הנערמים מדינת הסטארט אפ ניישן חייבת לעבור בדחיפות למוד ריסטארט ניישן, כולל תכנית תמ"א 35 ארצית.
אם נתמקד בתקציב, באוצר, בכסף וביוקר המחייה ניתן להציג שורה של דוגמאות מתסכלות מהשבוע האחרון בלבד. הרי בכל שבוע מתגלים שיאים חדשים של הפקרות, ביזת הקופה הציבורית וחוסר בושה.
סמוטריץ' בגיבוי נתניהו, החריף את המתקפה כנגד אנשי האוצר. מפלגת הציניות הדתית טענה בפוסט ש"באוצר פועלים במנותק ודורשים העלאת מיסים דרמטית". זאת אינה הפעם הראשונה שסמוטריץ' משתלח בפקידיו שאת מרביתם הוא מינה. בקמפיין כבר הספיק להדביק להם "דם על הידיים".
למזלנו באוצר שורדים אנשי מקצוע כמו אסי מסינג היועץ המשפטי או יוגב גרדוס הממונה על התקציבים שהיושרה המקצועית נר לרגליהם והניסיון להפחיד אותם מעיד על הפאניקה במפלגה, שבחלק מהסקרים אינה עוברת את אחוז החסימה.
באוצר מנסים לחסום שור בדישו ומציעים חלופות לביזה שנמשכה ביתר שאת גם השבוע עם מאות מיליוני שקלים למאחזים. אם הממשלה לא תקצץ בהוצאותיה, לא תחסל משרדים מיותרים ותמשיך בכספים הקואליציוניים לא יהיה מנוס מהעלאת מיסים.
מיסים זה לא מע"מ ומס הכנסה אלא גם ביטול הטבות מס שהיו נכונים לימי השפע אך שערורייתיים בימי הצנע. מדוע לסבסד את בנזין למכוניות ב-2 מיליארד שקל. מדוע לפטור ממע"מ קניות באתרי אינטרנט בחו"ל ולאבד הכנסות של 2 מיליארד שקל.
מה הסיבה לפטור ממס הכנסות משכר דירה ב-3 מיליארד שקל? הטבות מס אלו בלבד הנאמדות ב-7 מיליארד שקל (ועדין לא מניתי אחרות) משמנות בעיקר את העשירונים העליונים. 7 מיליארד שקל שקולים להעלאת של 1.5% במע"מ.
אבל הפחדן מהאוצר חושש מההסתדרות, לא יטיל מס על משקאות ממותקים מפחד החרדים ולא יבטל הטבות מס שכר דירה מפחד העשירים. ללא קיצוצים וללא מיסים אין ניסים. הגרעון ב-2024 ימריא ל-114 מיליארד שקל, דירוג האשראי ירד, הריבית תעלה ונזרוק לפח 4 מיליארד שקל לשנה.
אבל שר האוצר כהרגלו מחקה את אדוניו ובורח למחוזות הטריקים עם סיסמאות כמו מלחמה במונופולים ומס רווחי יתר בבנקים. אלה היו אולי נכונים לפני עשור אבל היום הם מעניינים בערך את יחיא סינוואר.
זה מייאש ומתסכל כי אף אחד משרי עשרת המשרדים לענייני כלום ושום דבר לא קם והצהיר: "אני השר לשיתוף פעולה אזורי החלטתי למען המדינה לסגור את המשרד ולהעביר את הכסף למאמץ המלחמתי". אפילו גלית דיסטל אטבריאן, שרת ההסברה בדימוס של משפחת נתניהו, סגרה את משרדה לאחר שלא קיבלה תקציב למדפסת.
אף שר למעט שר הכלכלה ניר ברקת או שר הביטחון יואב גלנט לא התנגד למדיניות הכלכלית הרופסת. ולמרות הדפרסיה קשה לסיים את 2023 ללא בדל של תקוה שמתבטאת בציטוט של חנוך לוין במחזה ייסורי איוב: "מאפלה כזאת יכולה להגיע רק התבהרות".
ההתבהרות תגיע בבוא אביב העמים, כשהלחימה בעזה תסתיים וקולות היציאה לבחירות או לשינוי הרכב הממשלה יתגברו. ניצנים ראשונים הנצו. 2024 תהיה שנת מפנה וזה מפיח את הרוח במפרשי התקווה.