גבירותי ורבותי, הודעה דרמטית: יש לנו זוכה בפרס הגדול בפיס. קוראים לו ד', הוא מילא טופס לפני שנה בדיוק, ומחר סוף סוף יגרוף את הפרס הגדול, 2 מיליארד שקלים שהצטברו בקופה, עוד מיליארד שיגיע בהמשך והבונוס - ערימת מינויים שווה במיוחד. הזוכה המאושר לא יחבוש את מסיכת הקרטון המגוחכת כדי לטשטש את זהותו. להפך.
דודי אמסלם יעשה טקס חגיגי לרגל קבלת הסמכות על רשות החברות, הדיבידנדים הכלואים והג'ובים השמנים, ואם אפשר גם מסיבת עיתונאים גדולה עם רוגעלך כיד המלך, שבה יחגוג את הניצחון בנוק אאוט על מנהלת רשות החברות, מיכל רוזנבוים, אחת משומרות הסף היחידות שעוד נותרו פה, אחרי שאתמול הודיעה על התפטרותה.
את טופס הזכייה העניק לו ראש הממשלה בנימין נתניהו אחרי הקמת הממשלה, כשחיפש לו תפקיד שישכך את כעסו על כך שלא מונה לשר משמעותי, ונתן לו את האחריות על רשות החברות הממשלתיות תוך הבטחה לו להעביר אותה מהאוצר לידיו בתחילת 2024.
במהלך השנה הזאת, עשה אמסלם הכל כדי למרר לרוזנבוים את החיים, אחרי שבלמה את כוונתו למנות מקורבים ולהכשיר מינויים לא ראויים לדירקטורים ומנהלים בחברות, הוא קילל אותה, לכלך עליה, דרש לפטר אותה מתפקידה, ותמך בניסיון לפתות אותה להסכים לג'וב אטרקטיבי כדי לפנות את מקומה.
במכתב ההתפטרות שהפנתה לנתניהו, בו קבלה על עמידתו של רוה"מ מהצד למרות תחינותיה, מנתה כמה התנגשויות שהיו ביניהם בשנה החולפת, כמו המכרז התפור של השר הממונה למינוי יועץ משפטי בנתיבי ישראל, הדחת יו"ר דירקטוריון דואר ישראל שנבלם בבית המשפט וזה של מנכ"ל הרכבת, שיצא לפועל. התעקשות להכניס את חברו הקרוב, אליהו אהרוני, לנבחרת הדירקטורים שלא כדין, סירובו למנות דירקטורים ויו"ר דירקטוריון לחברת חשמל, כשמועמדת של שר האנרגיה, ישראל כץ, לתפקיד נדחתה, בגלל שהיתה חברה של אחותו של יאיר לפיד פעם.
לכל אלה נוסף הניסיון לצ'פר את עובדי חברת רפאל בבונוסים שערכם גבוה מרווחי החברה, וגולת הכותרת: סירובו העיקש לאשר את העברת הדיבידנדים של החברות הממשלתיות לשנת 2022, בסך 2 מיליארד שקלים לקופת המדינה, כדי לשמור על קופת מזומנים נאה בחברות בהן הוא מתכוון למנות מקורבים ולגזור קופון פוליטי שמן.
כשניסינו להבין, שוב ושוב למה גם אחרי טבח ה-7 באוקטובר, כשקופת המדינה מתרוקנת, התעקש לא להעביר את הכסף לצרכי המלחמה, זכינו לתגובה הסתומה, "זה נמצא בתהליך באוצר", כשבאוצר לא הבינו על מה הוא מדבר בכלל. אבל כשזה נוגע לרשות החברות, הוא מצהיר על כוונה לקצץ בתקציבה, ברגע שתיפול לידיים שלו. שלא תגידו שהוא לא נכנס מתחת לאלונקה. אז אמסלם אולי מבסוט עכשיו, אבל לנו נוספה עוד דאגה גדולה למועקה הכללית שכולנו שרויים בה עכשיו.
יחשוב הקורא הסביר, מה אכפת לי מי יהיה האחראי על החברות הממשלתיות, כל עוד הן מצליחות להרוויח ולהכניס מזומנים למדינה? אלא שכדי שהחברות האלה יוכלו להמשיך ולהניב רווחים, צריך לדאוג שינהלו אותם אנשים בעלי הכישורים המתאימים, שיכולים לאזן, לבקר ולבלום גורמים פוליטיים ואינטרסנטיים, כמו השר לשיתוף פעולה אזורי, שחושבים בעיקר על עצמם.
בשירות הציבורי יש שני עקרונות יסודי שתלויים זה בזה ואמסלם מרסק אותם מהמקפצה ולעיני כל: ממלכתיות, זאת אומרת, המחויבות של עובדי הציבור להיות מקצועיים ובלתי תלויים, ולסייע לקובעי המדיניות לגבש וליישם אותה, והמשילות, כלומר היכולת של הממשלה לפעול למען האינטרס הציבורי ולפי חוק. נבחרי הציבור אמורים לגבש את המדיניות וליישם אותה באופן ענייני, מקצועי ומבוסס נתונים, תוך שקיפות, אחריות ועמידה בביקורת.
כשאמסלם רוצה למנות מינויים פוליטיים לתפקידים בכירים ברשות החברות ובחברות עצמן, הוא עושה את ההפך. זאת לא המצאה שלנו, אלא תוצאות מחקר אמפירי של פרופ' מומי דהן במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמצא שיש קשר מובהק בין מינויים מקצועיים ועצמאים בשירות הציבורי, לאפקטיביות גדולה יותר של ממשלה. על פי אמסלם, משילות היא כמה שיותר ג'ובים למקורבים, כדי שיעשו את מה שמתאים לו.
אז מה אם מדובר ביותר מ-70 חברות ממשלתיות, ועוד כמה עשרות חברות בנות, שיש להן נכסים של 200 מיליארד שקלים ומעסיקות מעל 50 אלף עובדים, ביניהן חברת חשמל, מקורות, נמלים, רפאל והתעשייה האווירית, חברות הגז. למי בכלל איכפת המשק הישראלי, הביטחון והחברה, כשמדובר בשרידותו של פוליטיקאי ותיק?
למען ההגינות נאמר, ששני עובדים לשעבר של רוזנבוים הגישו נגדה תביעות על התעמרות בעבודה. יכול להיות שהיא בוסית גרועה ובלתי נסבלת ויכול להיות שתיענש. אבל אין לזה שום קשר לניסיון שלה לבלום את אמסלם, להציף את החברות הממשלתיות במקורביו, שלחלקם לא הייתם נותנים לנהל מכולת.
אחרי שביום שישי דחה בית הדין לעבודה בירושלים את בקשתה של ההסתדרות למנוע את העברת רשות החברות ממשרד האוצר, בטענה שמדובר בהחלטת ממשלה מלפני שנה, החליטה רוזנבוים לתלות את הנעליים.
"הרמתי ידיים", כתבה. "לא אוכל להמשיך לכהן בתפקיד כאשר הרשות לא נמצאת עוד במשרד האוצר ולכן הודעתי על התפטרותי. עד כה הצלחתי למנוע את השתלטות השר אמסלם על מאות חברות ממשלתיות שמנהלות עשרות מיליארדים של שקלים, אולם ברגע שלא הצלחנו למנוע מצב שבו החברות עוברות מאחריות משרד האוצר למשרד לשיתוף פעולה אזורי, שאין לו שום קשר לחברות האלה, לא אוכל להמשיך בתפקידי".
אמסלם ניצח ואנחנו הפסדנו עוד שומרת סף שהגיעה לאפיסת כוחות. כל אדם ערכי ואיכותי כמוה שאנחנו מאבדים במערכת הציבורית, שקול לעוד כמה מיליארדים שיאבדו בתהום הנשייה הפוליטי, בלי שאנחנו, האזרחים, נוכל ליהנות מהם ולעוד מכה אנושה למנהל התקין.