עליית מחירי הדלק היא הניצוץ שיצית גל התייקרויות

למלחמה יש מחיר שמתבטא ביותר מדרך אחת: יש מחיר שמשנה לנצח את מסלול חייהם של יחידים ומשפחות וניכר גם במעגלים המשניים בגרון חנוק ודמעה בזווית העין.

יש את המחיר הלאומי, זה שבמסגרתו אין כמעט אזרח ישראלי שלא מרגיש את הזעם על אירועי שמחת תורה מפעפע בו מבפנים, שכועס על כך שהמדינה נכשלה פעמיים: פעם אחת במניעת האסון ובפעם השנייה כשהיא נקלעת למלחמת התשה (ולא בפעם הראשונה) עם ארגון טרור.

"ספרו לי עוד על מפציצים חמקנים בעלות של מיליארדים", ממלמל הישראלי בזעם כבוש בטרם יעלה על יצועו - ומיד אחר כך נושא תפילה קטנה לשובם בשלום של כל חיילינו, כנהוג במקומותינו שבהם הזעם והתהילה שלובים זה בזו.

אבל למלחמה יש עוד מחיר, שנראה פעוט מול הקורבנות הצעירים שהיא גובה, אבל שלשום, כהפתעת חצות במקום נשיקה, הוא הופיע לראשונה בחיינו: תשלום כספי ראשון על חשבון ה-7 באוקטובר, ראשון בסדרה ארוכה וכואבת שאמנם אינה גובה חיים (אלא בעקיפין), אבל תוריד מאוד את רמתם.

הכוונה היא לעליית מחירי הדלק, 7.22 אגורות לליטר בנזין. לכאורה מחיר הדלק לא עלה, מה שהתייקר הוא הבלו, המס העקיף - ואפילו זה לא מדויק, מפני שגם הוא לא ממש התייקר, אלא ההפחתה שלו, שעוגנה בהוראת שעה, פגה ולא הוארכה.

אם מישהו חש מעט מבולבל נוכח הפסקה האחרונה, ננסה להסביר: הפלישה הרוסית לאוקראינה (ושינויים גיאו-פוליטיים אחרים) גרמו לטלטלה בשוק האנרגיה בעולם.

מחירי הדלק וחומרי הגלם שלו עלו מאוד (אפילו בישראל שהפכה למעצמת גז טבעי עלו מחירי החשמל בעקבות העובדה שכרבע מהחשמל בישראל מופק על ידי פחם. תהליך שהיה אמור להיות מאחורינו, אבל לחברת החשמל יש סדר יום משלה, כזה שלא רואה ממטר את מדינת ישראל - עם כל הכבוד לגיבורים שסיכנו את חייהם בתיקונים תחת אש).

מאחר שעלייה במחיר הדלק מתבטאת כמעט מיד בעליית מחירים כללית (כי מהייצור ועד לשינוע הכל מתייקר), החליט שר האוצר הקודם, אביגדור ליברמן, להפחית את הבלו - כלומר את חלקה העצום של המדינה בכל תשלום שלנו בתחנת הדלק.

הנחת העבודה הייתה שעם תום הבלבול העולמי והחוסר באנרגיה, ישובו מחירי הדלק לשפיות. זה קרה חלקית, מחיר הדלק אכן ירד מהשיא שאליו הגיע לאחר פרוץ המלחמה באוקראינה, אבל בכל פעם שבה עלה, מה שחייב את העלאת המחיר לצרכן, לא רצה שר האוצר, הפעם כבר בצלאל סמוטריץ', להיזכר כמי שהעלה את מחיר הדלק - והאריך את ההנחה הזמנית, בניגוד לאנשי משרדו שהצביעו על מאות מיליוני שקלים (זכרו את הסכום) שמפסידה קופת המדינה מההארכה שכזאת.

עכשיו, בצל המלחמה וההכרה בכך שהמדינה הצמאה לעשרות, אולי אף מאות מיליארדי שקלים, אינה יכולה לוותר על ההכנסה שמקורה במיסוי מלא על הדלק.

אם חלק מהקוראים הנכבדים מגרד את מצחו במבוכה ומנסה להיזכר מאיפה המנגנון הזה מוכר לו, הרי שאנחנו פה כדי להזכיר: מהסופרמרקט.

הרי לפני כל ידיעה שמתחילה במילים: XXYYY (כתבו את שם היצרן או היבואן הרלוונטי) מעלה מחירים! יש עליית מחירים קודמת שמתבטאת בביטול מבצעים והנחות. נניח שנהגתם לרכוש שלוש אריזות של פסטה, מתוכן עלתה כל אריזה 10 שקלים, במחיר של שתיים. ועתה בוטל המבצע.

המשמעות היא שעבור אותה כמות פסטה תשלמו מעתה 30 שקלים - התייקרות דרמטית בלי שינוי במחיר הנקוב על האריזה, נכון? אז זה פחות או יותר מה שקרה לדלק שלנו: המחיר לחבית לא השתנה, אבל הממשלה ביטלה לנו את המבצע כאילו היא רשת קמעונאית שמנסה לשפר את רווחיה מבלי להעלות את המחירים.

אצל הממשלה, קו המוצרים הוא שונה משל רשת קמעונאית, היא מוכרת לנו מגוון שירותים, מביטחון ועד בריאות, כשהיא גובה עבורם מיסים. השכר שלנו לא משתנה, רק שהנטו שלנו קטן בעוד שחלקה של הממשלה עולה.

אבל לממשלה יש בעיה, כי להעלות את מס ההכנסה למשל או את המע"מ, הוא צעד דרמטי שיגרום למרמור גדול (ואולי אף להפסד בבחירות). מה עושים? מעלים את המסים בצורה עקיפה, כמו בסופרמרקט. אז הנטו שלנו לא יקטן (בינתיים), אבל בקופה נשלם יותר.

ולא רק בקופה של תחנת הדלק, כי כמו שכבר אמרנו, עליית מחירי הדלק היא ניצוץ שמצית גל התייקרויות: בהתחלה מתחת לפנס, למשל במחירי התחבורה הציבורית (שפוגעת בשכבות הכי חלשות), אחר כך בעליית מחירים של יצרנים שהוצאות הייצור שלהם עלו, של יבואנים שמחירי השינוע שלהם התייקרו - וכך הלאה.

אגב, יש סקטור אחד שממש לא נפגע: עובדי המדינה שזכאים לרכב צמוד ולתשלום כל הוצאותיו. לא בכדי הנסועה (קילומטראז') במגזר הציבורי הוא גבוהה בהרבה מהממוצע הכללי: אנחנו משלמים את חשבון הדלק שלהם. יפה, נכון?

אז החדשות הרעות הן שהצעד של שר האוצר יכאב לנו בכיס הרבה מעבר לתשלום שייגבה מאתנו בתחנות הדלק. החדשות העוד יותר רעות הן שמדובר רק בסנונית ראשונה בגל העכור שהולך לשטוף לנו את הכיסים: נגיד בנק ישראל למשל, פרופ' אמיר ירון, עשה אתמול ג'סטה גדולה לממשלה, בצורת הפחתת הריבית במשק ברבע אחוז.

לא מדובר בירידה חדה בריבית, אבל בכל זאת, אחרי העלאות כמעט רצופות בשנים האחרונות, באה ירידה קלה. צעד שהוא גם סימבולי וגם אפקטיבי. נגיד בנק ישראל הוא כלכלן בעל שם עולמי, הוא מבין גדול בכלכלה, אבל קצת פחות בפוליטיקאים. לכן כששר האוצר או ראש הממשלה מביטים בעיניו ומבטיחים שיתאימו את התקציב למצב החמור שאליו נקלעה המדינה, הוא לא לוקח בחשבון שהם משקרים מבלי למצמץ.

מה הבטיחו לנגיד? למשל שייטו חלק מהתקציב לאפיקי צמיחה, שיקטינו את הוצאות הממשלה, שיעלו מיסים ועוד. רק שהטיית התקציב לאפיקי צמיחה, אם לתרגם זאת לשפה הכי בוטה שיש, היא קודם כל ביטול הטבות שמעודדות אבטלה, למשל את כספי התמיכה לאברכים. אתם רואים את הממשלה עושה משהו כזה? אם כן, הצחקתם את נתניהו וסמוטריץ'.

הנגיד אולי מרגיש חייב להם, אחרי שהאריכו את כהונתו בקדנציה נוספת, אבל האמת היא שלצפות מהם לעשות את הדבר הנכון בתקציב 2024 יהיה נאיבי בדיוק כמו להאמין לנתניהו שיקפיא את המשכנתה או הארנונה (זוכרים? זה לא היה כל כך מזמן, רק לפני קצת יותר משנה) או שילדינו יזכו לחינוך חינם (זה היה אפילו לפני פחות משנה).

אה כן, קצת כמו ליאור סושרד והקלפים בסרטו הבטיחות של אל על: זוכרים שביקשתי מכם לזכור את מאות מיליוני השקלים, עלות ההנחה בבלו לקופת המדינה? ובכן הם כמעט זהים לתקציבי היתר שלהם זכה משרד ההתיישבות של אורית סטרוק, ההיא שבטוחה שטייסי חיל האוויר מונעים מצה"ל את הניצחון בעזה.

קצת כמו החרדים, שבכל פעם שבה מישהו מעז להעלות על הדעת פגיעה בתקציביהם, הם מגלגלים עיניים לשמיים וזועקים: "כן, אבל הילדים, למה לילד חרדי לא מגיע?" כך גם בציונות הדתית, שנישאת על גלי האהדה שלה זוכים רבים מבניה שבניגוד לחרדים שממיתים עצמם באוהלה של תורה, מתים בשדה הקרב.

"מה?" הם שואלים, "לחיילים הכי קרביים לא מגיע?" אז כן מגיע, בטח שמגיע, רק שמגיע לכל החיילים ולא במסגרת תקציבים סקטוריאליים. יש נופלים (למשל) גם בכפר סבא - ואני לא זוכר שראיתי משרד לענייני כפר-סבא, שתפקידו להזרים כספים ייחודיים לאזור השרון.

לכן אל תטעו: התקציבים של סטרוק אינם מגונים פחות מאלה של גפני וגולדקנופף, למרות ההערכה הרבה והכנה לרוח ההתנדבות של הציונות הדתית (המגזר, לא המפלגה).

אז המיסים עומדים לעלות חברים, כי זהו בערך המוצא היחיד שנותר לממשלה כדי לאזן את הגירעון שנפער בתקציב 2024. איך הוא יתבטא ובמי הוא יפגע?

אחרי שראינו כבר במי הוא לא יפגע, תנסו לחשוב מי נשאר, או במילים אחרות: הסטודנטים, העצמאים הקטנים והשכירים, עמוד השדרה של חיילי המילואים (המעסיק של השכיר, שבחודש הראשון למלחמה עוד שלח לו חבילות, כבר קידם את חברו המשתמט למשרה שיועדה לו. אל תמהרו לשנוא אותו - יש לו עסק לנהל).

אמנם לאלה מיועדים כספים ספציפיים: "העברנו 9 מיליארד שקלים!" התגאה ראש הממשלה בקולו בדבר שקר (אפילו 10 אגורות לא עברו - ועוד יותר מכך, לא ברור מהיכן הם אמורים לעבור) אחרי ששר האוצר ושר הביטחון סובבו את כולנו בכחש והציגו תכנית "באוויר" למען החיילים המשוחררים, אבל אל תבנו עליה - היא תגיע להיכן שהגיעו התכניות לחינוך חינם לגילאי 0-3.

בעצם, אפילו למילואימניקים, שיאלצו עתה לדאוג לא רק לטנק, אלא גם לטנק הדלת המלא שדרוש להם כדי לקפוץ לכמה שעות הביתה להתאוורר, יש אולי תקווה: אם יסתערו על הרחובות באותו הלהט שבו נכנסו לעזה (תשאלו את נתניהו של השנים 2006-2009, יש לו עבר עשיר בארגון מחאות של מילואימניקים במטרה להפיל את הממשלה), אולי יקדימו את הבחירות - ואז תהיה גם כלכלת בחירות מיטיבה, שאמנם כמוה כמתן אקמול למחלה ממארת, אבל לפחות למשך כמה חודשים יהיה קצת אוויר לנשימה.

בעצם אפילו זה לא בטוח: פסילת ביטול עילת הסבירות מותירה בידי היועצים המשפטיים את האפשרות להיות שומרי סף, למשל במקרה של ניסיון לנהל כלכלת בחירות, אבל זה שייך כבר לידיעה אחרת לגמרי, לכן נחזור אל העיקר: המס החדש על הדלק (גם אם הוא במסווה של ביטול הנחה על המס הישן) הוא רק הטיזר למה שצפוי לנו בהמשך השנה שבה ניאלץ להתחיל לשלם את מחירה הכלכלי של המלחמה. ברוכה הבאה 2024!