הקיבוצים בגבול הצפון נמצאים עמוק במלחמה על הבית, אולם נדמה כי המדינה נותרה עמוק בקונספציה שגויה. אחרת, קשה להבין איך חברים מקיבוצי הגליל העליון, הנמצאים בטווח של 5-9 ק"מ מהגבול, התפנו מבתיהם עקב המצב הביטחוני הקשה, אולם המדינה אינה מכירה בהם כ"מפונים" ובזכאותם לפיצויי מגורים.
מדובר בקיבוצים כמו נאות מרדכי, שמיר, עמיר, כפר בלום, שדה נחמיה, גונן, כפר סאלד, להבות הבשן ועוד, שגילו אחריות אזרחית ולקחו את גורלם בידם, מתוך תובנה כואבת אחת: מטח הירי הבא לעברם הינו רק שאלה של זמן. והמדהים הוא, שאף אחד מלבדם לא לוקח אחריות והם נותרים יתומים לעתידם.
נמצא אותם בינתיים במלונות בטבריה, במרכז הארץ ובפתרונות מגורים זמניים אחרים, נושאים בעצמם בנטל הכספי, מעבר לנטל הנפשי הכבד. אבל עדיין, בואו נדבר על המחיר הכלכלי של אותם קיבוצים יתומים בצפון: הם מוציאים מכיסם מעל ל-250 אלף שקל כל חודש, ללא שום הסדר כספי, בגין הוצאות והתחייבויות שוטפות, גם במציאות הכפויה.
הזמן עובר והתעצמות האיומים מהצפון רק גוברת. סיום הלחימה עוד לא נראה באופק, וכך קיבוצי הצפון עומדים בפני שוקת שבורה מול אוזלת ידה של המדינה. וזה מקומם, מאוד. הרי מה כל חטאם? הבחירה בפיתוח ההתיישבות ואמצעי הייצור בפריפריה הצפונית ביותר של ישראל, תוך ויתורים אישיים רבים ובתנאי חיים מאתגרים.
הם שם בשביל כולנו בחיזוק הגליל העליון, משמשים כשכפ"ץ אנושי של מדינת ישראל מצפון. ועדיין, המדינה מתעלמת מהם ואינה נותנת להם את כל הגיבוי הנדרש. איפה האחריות הלאומית? מי ייתן את הדין אם חלילה הפגז הראשון יגיע מעבר ל-5 ק"מ ויפגע בהם?
במצב הכאוטי עמו מתמודדים קיבוצי הצפון, רבים סימני השאלה האם המדינה מיישמת את לקחי השבת השחורה. הפקרת חברי הקיבוצים בקווי העימות, מעידה כי האסון הלאומי לא פתח את העיניים לכולם.
הגיע הזמן לשנות את סדרי העדיפויות, לשבור מחיצות מלאכותיות על רקע אידיאולוגי או פוליטי, ולפצות את חברי הקיבוצים בצפון. פיצוי השקול לחמצן כלכלי, חמצן לחיים, עד שישובו בבטחה הביתה. אין למדינה את הפריבילגיה שוב להפקיר את הקיבוצים, עליה ללמוד מהניסיון המר. לתמוך בכל הכוח באלו אשר הרוח החלוצית מפעמת ומתווה את דרכם גם היום, ממש כמו רוחם החלוצית של דור המייסדים, שבנו את הקיבוצים דונם אחר דונם, הקימו קהילות ואמצעי ייצור לתפארת, הביאו לפריחת הפריפריה בישראל.
והנה, זו גם ההזמנות של המדינה לטעת תקווה היכן שהיא נגדעה. במקום פילוג ושיסוי - לכידות ואחדות, במקום הסתה וניכור - הערכה וסולידריות. בצוק העיתים ומול האתגרים העתידיים, כולם חייבים להיות בשביל כולם. קיבוצי הצפון והדרום למען מדינת ישראל, מדינת ישראל למען הקיבוצים. וזו העת להפוך מילים למעשים: לסייע גם לקיבוצים היתומים בצפון, לשקם את כלל הקיבוצים שנפגעו - עד התלם האחרון.
הכותב הוא מראשי התנועה הקיבוצית, חבר קיבוץ נצר סרני