הכישלון הקולוסאלי מול יוקר המחיה: במדינה מתוקנת הממשלה היתה מתפטרת

עד שפרצה מלחמה אמיתית, היתה המלחמה ביוקר המחיה משימתה החשובה ביותר של הממשלה. למרות שנדמה כאילו הדברים התרחשו בעידן אחר, הבה נחזור מעט יותר משנה לאחור. שני נושאים עמדו במרכז מערכת הבחירות של שלהי 2022: יוקר המחיה והביטחון האישי.

הליכוד הבטיח להילחם ביוקר המחיה על ידי חינוך חינם לגילאי 0-3, הקפאת משכנתאות (שתוקנה מהר מאוד להקפאת תעריפי הארנונה), מלחמה ב"מחוללי יוקר המחיה" כדברי ראש הממשלה ועוד.

המפלגות שמימין לליכוד הבטיחו את הגברת המשילות וחיזוק הביטחון האישי, הן שתוצאה מפעולות טרור על רקע לאומני, והן כתוצאה מטרור פלילי, בעיקר במגזר הערבי.

הצלע השלישי של הקואליציה, המפלגות החרדיות, הבטיחו למצביעיהן לבטל את מה שכונה "גזירות ליברמן", להעביר חוק גיוס שיפטור חרדים סופית מהצורך להתגייס ולהגדיל מאוד את תקציבי הישיבות והחינוך החרדי.

מיותר לציין שרק החרדים עמדו ברוב הבטחותיהם, בוודאי בתחום הכלכלי. מה נותר מההבטחות למלחמה ביוקר המחיה? כלום ושום דבר - ומה שלכאורה כן שרד את הכזבים של הליכוד ושריו (כמו למשל נקודות זכות להורים עובדים) עלה באש המלחמה.

החדשות הטובות הן שמבקר המדינה מתייחס בדו"ח חריף לכישלון המלחמה ביוקר המחיה. הבשורות הרעות הן שאותם אנשים שניהלו בכזה חוסר הצלחה את המלחמה במחירים הגואים, הם גם מי שמנהלים את המערכה בעזה - תסיקו מזה מה שאתם רוצים לגבי סיכויי ההצלחה שלה.

דוחות מבקר המדינה אינם נכתבים בלשון בוטה, אבל כאשר המבקר כותב שמצא: "כשלים רבים אשר שרי הממשלה לא פעלו לתיקונם", יודע הקורא הנבון שמדובר במשפט שבכל מדינה מתוקנת היה מביא להתפטרות כל שרי הממשלה שיש להם נגיעה לתחום הכלכלי.

נזכיר כי מתניהו אנגלמן, הוא מבקר שמרן במיוחד, שנבחר לתפקידו בפינצטה על ידי בנימין נתניהו - אז מה קורה פה? יכול להיות שאולי גם הוא "חבר לשמאל", כפי שמאשימים בסביבת ראש הממשלה את כל מי שמעז לבקר את תפקודו?

אז במדינה מתוקנת הייתה הממשלה מתפטרת אחרי דוח שכזה, אך מאחר שאנו רחוקים מלהיות מדינה מתוקנת, נפרט, לכל הפחות, את הכשלים המרכזיים שמצא המבקר.

כך למשל נמצאה "ירידה של 90% באכיפת הפיקוח על מחירי המזון". זוכרים את הוויכוח הנצחי בין נבחרי הציבור לשומרי הסף? אז מתברר שכאשר מדובר בכסף שלנו, כפי שהוא מתבטא באינטרס הצרכני שלנו, אלה גם אלה אינם שווים את הכסף שהם גובים מאתנו תמורת שירותיהם המפוקפקים.

לא זאת בלבד, אלא שאפילו הממשלה שכונתה כאן "ממשלת השינוי", הביאה - לפחות בתחום הפיקוח על מחירי המזון, בעיקר שינוי לרעה.

שרי הכלכלה, בין אם מדובר באלי כהן, אורנה ברביבאי (היא עוד מבקשת מתושבי תל אביב מנדט לניהול עירם, אחרי הקדנציה הכושלת במשרד הכלכלה?!) או ניר ברקת, האמונים על גורמי האכיפה, מעלו באמון הציבור והסתפקו בצעדים שיצרו הד תקשורתי במקום בפעילות הכי בסיסית של גופים כמו רשות התחרות והרשות להגנת הצרכן.

בשוק האשראי כשלו שרי האוצר מכ"ץ, דרך ליברמן ועד סמוטריץ' בקידום מהפכת האשראי, כדי שהקמת מאגר נתוני האשראי תתבטא בתחרות אמיתית על הלקוחות.

נמלי הים של ישראל הפכו למכפילים של יוקר המחייה, כפי שזועקים ארגוני הסחר כל העת, אבל אף אחד לא מעוניין לשמוע.

תיכף נידרש לנושא הזה שוב, אבל קודם כל להערת המבקר שצריכה לגרום לכולנו לא לישון בלילה: החיסכון הפנסיוני שלנו ש-90% ממנו (כ-2 טריליון שקל) מוחזקים על ידי שמונה גופים (המכונים "מוסדיים") שעלולים לקרוס במקרה של תגובת עדר לאתגרים שמציבה בפניהם הכלכלה העולמית.

מדובר בביקורת מבעיתה, לא פחות. האם מדובר גם בביקורת כמו שהעלו למשל התצפיתניות בשטח ונהדפה ביהירות על ידי מפקדיהן? קשה לדעת. מה שבטוח הוא שעם הביצועים הכושלים של מי שאמורים לפקח הן על הצבא והן על שוק ההון, יתכן מאוד שגם ה-7 באוקטובר של החיסכון הפנסיוני שלנו עוד יגיע.

אם להיות ברור יותר, יש סכנה שבגיל פרישה נגלה שהכסף שעבורו עמלנו במשך ערות שנים של עבודה קשה, פשוט נגוז. תסריט אפוקליפטי? כמובן! רק שאחרי שראינו כבר תסריט אפוקליפטי שאין מזוויע ממנו מתממש לנגד עינינו, נראה לי שאפשר להניח שגם הקיצוני הוא אפשרי.

עוד נושא חשוב שעולה בדוח המבקר הוא אי יעילותם של נמלי הים בישראל, באופן שפוגע בכיס של כולנו. הנושא הזה חשוב לא רק מפני שיש לו השלכה ישירה על הכיס של כולנו, אלא מפני שהוא מלמד עד כמה חולה היא השיטה. מבין 14 נמלים בני-השוואה שנבדקו ברחבי העולם, הגיע נמל אשדוד למקום ה-13 והלא מכובד.

למה? אי יעילות - ברמת הרכש של ציוד הולם וברמת התפעול שלו, שמובילה לזמני פריקה ארוכים במיוחד שעלותם מתבטאת במחירי הסחורות לצרכנים.

תאמרו שלא בעיה לייעל את העבודה בנמלים? אז כאן הסיפור מתחיל להיות מעניין במיוחד, כי בנמל אשדוד למשל, כ-40% מהעובדים הם חברי הליכוד... במילים אחרות: הם אלה שבוחרים, בעקיפין, את השר (במקרה דנן, שרה) שממונים עליהם.

למירי רגב למשל לא אכפת שאנחנו נשלם יותר על סחורה שמיובאת לישראל בדרך הים (עוד לפני האיום החות'י, כפי שמציין גם המבקר בעצמו). מה כן מעניין את שרת התחבורה? שעובדי הנמל ימשיכו להתפקד לליכוד - אז מה אם כולנו משלמים בעד קמפיין הפריימריז המוקדם הזה?

כיו"ר נמל אשדוד משמש בחודשים האחרונים שאול שניידר, מי שהיה פעם המנכ"ל המצליח של המועצה להסדר ההימורים בספורט וקידם את הכנסת הווינר תחת טופס הניחושים הארכאי. משמע - הוא יודע בדיוק מה צריך לעשות כדי להפוך מערכת ציבורית לרווחית, בעזרת התייעלות ופיתוח עסקי. האם הוא יצליח לעשות לנמל הים החשוב את מה שעשה להימורי הספורט? נחיה ונראה.

אז מה היה לנו, בנקודות, בדו"ח המבקר - שהיום הוא על ראש שמחתנו ומחר, לצערנו, יושלך לפח? כשלים של הממשלה בכל אשר תפנה בתחום הכלכלי (כולל ההכרזה החגיגית של נתניהו וסמוטריץ' על הורדת תעריפי האנרגיה, שהמבקר אומר - גם אם בלשון עדינה - שהייתה בבחינת עורבא פרח, כיוון שלא תואמה עם הכלכלנית הראשית באוצר באותם ימים, שירה גרינברג. זה היה עוד לפני שגרינברג סומנה כאויב בשל התעקשותה שהחקיקה המשפטית עלולה להזיק לכלכלת ישראל).

חלק מהכשלים הם ירושה מהממשלה הקודמת, שבעצמה ירשה אותם מממשלת האחדות של ימי הקורונה, חלקם חדשים וכולם מספרים את הסיפור העצוב של המערכת הציבורית בישראל, זאת שבה נבחרי ציבור ממונים לתפקידים בכירים בלי שום הבנה, רקע או התאמה ליכולותיהם המקצועיות.

מירי רגב מנהלת את נמל אשדוד (ואת משרד התחבורה בכלל) כמו סניף של הליכוד, דודי אמסלם את רשות החברות כמו עסק משפחתי - וגם האחרים הפאסיביים יותר, אשמים לכל הפחות באי עשייה מספקת.

העצוב הוא שאלה האנשים שממשלת ישראל, שנבחרה במידה רבה על רקע העלייה ביוקר המחיה, מינתה למלחמה בה. העצוב עוד יותר הוא שאלה בדיוק האנשים שממונים גם על המלחמה בחמאס וחיזבאללה, מה שמביא אותנו אולי למשפט היחיד שבעזרתו אפשר לסכם את דוח המבקר: שאלוהים יעזור לכולנו.