נתניהו הבטיח השקעות ענק, אבל ממשלתו היא סכנה לתעשיות הביטחוניות

הקלישאה גורסת שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. לא נתיימר לקבוע לגבי אלוהים כמובן, אבל באשר לשקרים, אלה בוודאי נחבאים שם. כל חוקר משטרה יאמר לכם שגרסאות של חשודים לא מופרכות, לרוב, על הפרטים הגדולים, שכן אלה מתוכננים לרוב בקפידה ומככבים בגרסה שכל שקרן מריץ בראשו שוב ושוב, כדי לגרום לה להישמע אמינה. אלה הפרטים הקטנים שמפילים אותו.

במקרה שלנו, למרות שמדובר במיליארדים, הרי שהפרטים הקטנים נמצאו בשולי דבריו של ראש הממשלה: נתניהו התחייב ל"הקצאות ענק" בתעשיות הביטחוניות כדי להפחית את התלות הישראלית במעצמות זרות.

לכאורה אלה מילים כדורבנות: מי לא היה רוצה להפחית את התלות של ישראל במדינות זרות, בפרט באחת מהן שעליה אנחנו נשענים בכל פעם שיש לנו צורך למלא בדחיפות את מחסני החירום?

הבעיה מתחילה כשמגלגלים את המשפט הזה שוב ושוב בראש - והוא נשמע מוכר - קצת כמו לצפות בסרט ולנסות להיזכר מאיפה מוכר לך השחקן הראשי, עד שזה מכה בך: נו, זה ההוא ששיחק גם ב...

ובכן נתניהו הוא האיש ששיחק גם בעונות הקודמות של "הפחתת התלות במעצמות זרות", סדרה שמשודרת שוב ושוב במוחו הקודח של ראש הממשלה מבלי להגיע לסופה הטוב או לפחות להבנה, כמו שקורה לא אחת גם בסדרות שהיו מוצלחות בבסיסן, שהעלילה הזאת כבר מיצתה את עצמה.

כבר היה לנו את "נתניהו מקצץ בסיוע האמריקאי" - עונה מצוינת שלוותה בנאום סוחט מחיאות כפיים רבות בקונגרס, ומאז, כמו שאתם יודעים, ישראל (שאפילו ביצעה מחווה בדמות קיצוצים קטנים בסיוע המוענק לה), תודה לאל כבר אינה נזקקת לסיוע ביטחוני מהאמריקאים.

אם אהבתם את העונה ההיא של הקיצוץ בסיוע, בטח חזרתם לעוד קצת מנתניהו בעונה המופתית של "הפחתת התלות בנפט", עוד מהתכניות שנשמעות עם המון מעוף וחזון על הנייר, אבל מסיימות את דרכן (לפעמים אחרי שמוקמת ועדה כדי "לבחון את הנושא ולגבש המלצות") מהר יותר מאשר הצעות נפלאות אחרות של איש החזון הזה, כמו למשל "הקפאת המשכנתאות" ערב הבחירות.

צחוק בצד: עצמאות ביטחונית היא דבר חשוב מאוד, אבל רק אם מבינים שהיא נגזרת של עצמאות כלכלית. אפשר להניח שנתניהו יודע את זה. הסיבה היחידה שמדינה כארצות הברית מסייעת ביטחונית למדינות כה רבות ברחבי העולם, מאוקראינה ועד לישראל (אם להביא שתי דוגמאות רלוונטיות) היא שיש לה כלכלה חזקה שמאפשרת את החזקת הצבא החזק בעולם ואת תעשיית הנשק המפותחת בעולם.

רק שאפילו עצמאות ביטחונית, חשובה ככל שתהיה, אינה יכולה לעמוד לבדה כתנאי להישרדות, אלא רק כחלק מגיבוי מדיני. במילים אחרות: ישראל זקוקה מהאמריקנים לתחמושת, טילי פטריוט או פצצות חכמות, אבל לא פחות חשוב מכך (ואולי אף יותר) היא זקוקה ממנה לגב מדיני. תארו לעצמכם למשל שבית הדין בהאג היה מוציא (אולי עוד יוציא, הסבירות לכך נמוכה) צו ביניים להפסקת הלחימה בעזה והנושא היה עובר מיד להכרעת מועצת הביטחון של האו"ם, ללא וטו אמריקאי...

מישהו בכלל יכול לדמיין את המכה העצומה למשק הישראלי, שגם כך שובר את הראש מהיכן יצליח לכלכל את המאמץ המלחמתי? הגבלות על ניוד כספים, איסור על מסחר עם חברות ישראליות ועוד. קטסטרופה אמיתית שעל הנייר היא בגדר תסריט מופרך, אבל מדגישה שהתלות הביטחונית אינה אלא סעיף בתלות הקיומית של ישראל בתמיכה בינלאומית בהובלה אמריקאית.

אבל בואו ונניח לרגע שמסתפקים בסעיף הביטחוני. האם התעשייה המקומית זקוקה לאותן "השקעות ענק"? ובכן, ככל שאין כמעט גופים שיסרבו להשקעות שכאלה, דווקא מצבה של התעשייה הביטחונית בישראל מעולם לא היה טוב יותר.

אחרי תקופה "מדאיגה" של התפרקות ברית המועצות ואווירה של שלום עולמי, שנראה בהישג יד, הרים האסלאם הפודמנטליסטי את ראשו המכוער.

שלטון היחיד של פוטין ברוסיה חימם במהירות את מה שנותר מהמלחמה הקרה, הפלישה שלו לאוקראינה הבהירה לכל מדינות אירופה את הסכנה (דווקא בתקופה שבה נשיא ארה"ב הקודם, דונלד טראמפ, קיצץ בתמיכה האמריקאית לברית נאט"ו ודרש - בצדק יש לציין - מהאירופים להתחיל ולממן בעצמם את הוצאות הביטחון של היבשת) ובמקביל, תביעות טריטוריאליות של סין החלו להלך אימים על שכנותיה.

התוצאה היא שמדינות כמו פינלנד, הולנד, גרמניה, יפן, יוון איטליה ואוסטרליה, לא בדיוק דוגמא למדינות עם הוצאות ביטחון אדירות, נדרשו להשקעה חסרת תקדים בבניין כוחן הצבאי (רק שוו בנפשכם מה אומרת הכפלת הוצאות הביטחון בתקציב המדינה הגרמני מאחוז אחד לשני אחוזים, כפי שאכן קרה).

אחת המרוויחות הגדולות מחידוש מרוץ החימוש הזה היא ישראל, או ליתר דיוק: התעשייה הביטחונית שלה.

ברפאל, בתעשייה האווירית באלביט ובשאר הגופים, קטנים כגדולים, שמרכיבים את הייצור הביטחוני הישראלי, נרשמה בשנתיים האחרונות פריחה מטורפת. חוזים חדשים של מאות מיליונים ואף מיליארדים נחתמים בכל רבעון, על עסקאות של עשרות מיליונים "בלבד" כבר הפסיקו לדווח אפילו בעיתונות הכלכלית.

אם כבר, הבעיה של התעשייה הזאת היא שאין לה די כוח אדם ואמצעי ייצור כדי למקסם את ההזדמנות ולקצר את זמני האספקה. זה היה נכון עוד בטרם פרצה מלחמת עזה - וזה נכון שבעתיים עכשיו, כשגם צה"ל הפך ללקוח ענק שזקוק בדחיפות לתוצרי התעשייה הביטחונית.

שלושת הגופים שנמנו לא רק שאינם זקוקים לסיוע מהמדינה, אלא שהם אף מממנים אותה! אפילו גוף כתעשייה האווירית, שזכה לביקורת נוקבת על חריגות שכר, מסר צ'ק שמן של דיבידנדים (כמו חברות ממשלתיות אחרות בתחום) לקופת המדינה. כך למעשה נצברו שני מיליארד השקלים שהשר דוד אמסלם "השתכנע" סוף סוף להעביר למדינת ישראל.

זה לא אומר שהתעשיות הביטחוניות בישראל אינן זקוקות לאותן "השקעות ענק", אבל ההשקעות האלה הן בתחום התשתית שמייצרת להן כוח אדם איכותי: בוגרי תיכון שלמדו מחשבים, מתמטיקה, פיזיקה ומדעים אחרים, שהטובים שבהם ישתלבו בעתודה האקדמית של צה"ל או ביחידות הטכנולוגיה, יהפכו לחוקרים באוניברסיטאות ויצמיחו לתעשייה הביטחונית את העתודה האנושית שלה, הרכיב הסודי שהופך את הייצוא הביטחוני מישראל למוערך ומבוקש כל כך בעולם (ביחד עם צה"ל כמעין יחידת ניסויים בזמן אמת של כל אותם פיתוחים).

למה עוד היא זקוקה? לידיים עובדות בפסי הייצור, בטח עתה כשכל כך הרבה עובדי ייצור מגויסים למאמץ המלחמתי.

מה עושה ממשלת נתניהו? במקום לטפח מצוינות חינוכית שתוביל למצוינות אקדמית, מעודדת בורות, מנפחת במיליארדים מערכת חינוך בינונית שהמצוינות ממנה והלאה ומילא זה, נניח שעילית אקדמית עוד אפשר היה למצוא כאן גם בהיעדר מספיק בתי ספר תיכוניים שיטפחו את מדעני העתיד, אפילו הסבה של חרדים לשירות לאומי בצורת עבודה בתעשייה, שזקוקה לא רק למהנדסים אלא גם לפועלי ייצור (מהרמה הבסיסית ביותר ועד לכזאת שמשלבת אוריינות של סביבת עבודה ממוחשבת), ממשלת ישראל לא מסוגלת להבטיח.

החרדים הם נקודה טובה להבהיר את האחד בפה והאחד בלב של ממשלת נתניהו. התקציבים לבחורי הישיבות הם אולי לא הסעיף המרכזי בתקציב המדינה, אבל הם מלמדים משהו על יכולתה, או ליתר דיוק - על חוסר יכולתה של ממשלת ישראל לנייד כספים למטרות חיוניות על חשבון כספים קואליציוניים.

אז אפשר לקשקש שעות על תמיכה חסרת תקדים בחיילי המילואים, למרות שהיא נעדרת מקורות תקציביים. זה ממש כמו לפטפט על חינוך חובה חינם לגילאי 0-3. אפשר גם להבטיח השקעה חסרת תקדים בתעשייה הצבאית (מאיפה יבואו המיליארדים) - ואפשר גם לציין שהשר דוד אמסלם הוא משקיף קבוע בקבינט (לא נכון) או שישראל לא תפסיק בלחימה עד שלא יובטח ניצחון מלא (אשרי המאמין) במקביל לאי כינוס קבינט שיחליט כבר מהו אותו ניצחון מיוחל.

אפשר לעמוד מול אומה שלמה מבלי להפסיק לשקר במשך חצי שעה שלמה, אפשר להגיד שיש כסף לכולם ואחר כך לקשקש שהתכוונת בכלל לתקציב 2023 ולא לזה שיבוא. המיקרופון, כמו הנייר, סובל הכל. אבל לפעמים אלה דווקא דברי הרהב והשקרים הקטנים שמעידים על הכלל: מי שמצפה למיליארדים שיזרמו לתעשייה הביטחונית, רשאי לצפות גם לתהלוכת הניצחון במלחמה, עת לצד הקיסר לא יתהלך רק מי שלוחש על אוזנו "ממנטו מורי", אלא פדויי השבי והחטופים שישובו בשלום לביתם.