שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון פנים איתמר בן גביר הם מכשול בלתי עביר בממשלת נתניהו בדרך לחיזוק עוצמתנו הפנימית והעולמית. המצב רק הולך ומחריף ופקידי האוצר נוטשים בהדרגה.
ללא כותרות ורעש פרש השבוע איתי טמקין סגן הממונה על התקציבים. מדובר באחד מבעלי התפקידים האיכותיים שהפעיל את כיסא המפלט כי לא יכול היה להשלים עם הדרך הקלוקלת שבה סמטוריץ' מתנהל עם תקציב המדינה.
עם בן גביר המצב גרוע בהרבה וקצב ההתפטרויות ממשרדו גבוה אפילו מקצב הרציחות בחברה הערבית. בעוד שהפקידים נוטשים, נתניהו מתקשה להיפרד משני הליצנים כמו שאין מצב שייפרד מאשתו.
הוא מאפשר לשניים להתעלל בנו. ובני גנץ לא בא וגם לא מצלצל. כואב במיוחד הוא התחום הכלכלי פוליטי שם נוהגים כאילו המלחמה מאחורינו. בתחום הביטחוני הם עדין ממשיכים לחפות על הזלזול עם סיסמאות נבובות כמו 'יחד ננצח' וקלישאות שהגיע הזמן לעשות להן "ריקול".
לפי כל הסקרים העם רוצה בחירות אבל ביבי חושש שבחירות יעלימו אותו סופית מהמפה הפוליטית. כשאין בסביבה מבוגר אחראי שיציל אותנו מעצמנו ובהיעדר בחירות אולי ועדה קרואה לכלכלת המדינה היא שתציל אותנו.
כשיו"ר המועצה הכלכלית פרופ' אבי שמחון לועג לחברות דירוג האשראי הבינלאומיות, וכשמתעלמים מהמלצות הנגיד פרופ' אמיר ירון הגיע הזמן למנות לסמוטריץ' קצין מבחן כלכלי. אבל זה לא תמיד היה כך.
מיד אחרי ה-7 לאוקטובר עוד לא אבדה תקוותנו לאחריות לאומית. דיברו על האלונקה ושוויון הנשיאה בנטל. ההלם שבו לקו נתניהו וסמוטריץ' אילץ אותם לפזר הבטחות בנדיבות של ארגון חסד אבל הם כבר אינם מסוגלים או רוצים לקיים.
סמוטריץ' התחייב לעצור כספים שאינם תורמים למאמץ המלחמתי. באירוע למינוי הפרויקטור טל בסכס (שמאז התפטר) התחייב: "אנחנו לא נפרוץ סף של 5% גירעון. ננהג באחריות". אבל ההישרדות הפוליטית חזקה ממנו, ועם ארבעה מנדטים בסקרים ההבטחות נזרקו לפח.
ב"דו"ח ההפרשים" שהוגש לכנסת בדצמבר גדל הגירעון ל-5.9% מהתוצר. מאז התנפח ובתקציב 2024 יגיע ל-6.6% מהתוצר ובמקרה הגרוע ימריא למימדים מפחידים של 7%-8%. ומה עם כספים קואליציוניים שבטח לא למאמץ המלחמתי? ומה עם סגירת משרדים?
כאן עשה סמוטריץ' פליק פלאק מושלם: שר האוצר דורש כעת להכניס לבסיס תקציב 2024 5.7 מיליארד שקל מתוכם כדי שיהפכו למסמר ללא ראש: אחרי שדופקים לא ניתן יהיה להוציאם. הוא מפר בכך את חוק יסוד התקציב ורק משיקולים פוליטיים לא מביא את אישורו לכנסת.
ההסבר שנתן למהפך בעמדתו היה מדהים: "קמפיין הכספים הקואליציוניים הוא פופוליזם זול. בסוף הכול מתכנס לאיזה 100-200-300 מיליון שקל לחינוך החרדי. הוויכוח הזה היה אתנו לפני המלחמה, יהיה איתנו אחרי המלחמה ולא קשור למלחמה. אני מסרב להיכנע לפופוליזם".
ובעניין סגירת המשרדים הרחיק לכת השבוע כשטען שהטיפול בנושא על ידי האופוזיציה תורם לחיזוקו של סינוואר. ובכן פופוליזם זה פטנט רשום שלו. "על כרעי התרנגולת" הוא מונח שכבר הדביקו לתקציב 2024 אבל השבוע התברר לאין תחתית לבור.
שר האוצר מבקש לכלול כמקור תקציבי 3 מיליארד שקל מכספי הרשות הפלסטינית שהוקפאו בהוראתו. על כך נאמר הרצחת וגם ירשת. הנשיא ביידן מתפלץ. "מס הנסועה" שנועד להגדיל את ההכנסות מרכבים חשמליים הוצא מהתקציב ויועבר להליך חקיקה רגיל.
ואולי נתניהו מאמין בפליטת הפה שלו ש"יש מספיק כסף לכולם" ולכן לא צריך מיסים. כפי שנחשף ב"הארץ" השיפוץ בבריכה הקיסרית בקיסריה נמשך בימי המלחמה וגם הדיונים על מימון המעונות והוצאות תחזוקת המשפחה לא נעצרו.
השבוע התעלה סמוטריץ' על עצמו וכאילו שבית המשפט בהאג לא הספיק לו הסביר מבלי להתבלבל ובטון משיחי מדוע יש לחזור עזה ולטפל בתושביה דרך ממשל אזרחי. כל זה קורה כי נתניהו רועד לא בגלל החורף המבורך אלא מפחד שותפיו מדיון בשאלת "היום שאחרי".
לא ברור מאיפה יגיעו המיליארדים לטיפול בתושבי הרצועה שייפלו על אחריותנו. ואולי ייתכן ששר האוצר סבור שגירעון של 6.6% מהתוצר עדיין נמוך ויש להגדילו ל-8% ואולי ל-9%. למה לא? נתניהו תלוי בסמוטריץ' כתינוק המחובר לחלב אמו ואינו בולם אותו
"ראש הממשלה מנחה את שר האוצר לבחון את מבנה התקציב כדי שיביא לביטול המושג כספים קואליציוניים", הודיע נתניהו והכשיר את הטרפה. וזה לא הסוף כי הפוליטיקה תשחק שעות נוספות עד הבחירות לרשויות המקומיות ב-27 לפברואר.
עם כלכלה מופקרת, כינוס מטורלל של בן גביר ובכירי הימין בשתיקת נתניהו, בקואליציה נוהגים כאילו המלחמה מאחורינו ותמונת הניצחון נחגגה בנייני האומה בירושלים. אבל כשהדבר נעשה כשחיילינו האמיצים עדיין מתבוססים בבוץ העזתי וכולנו מתבוססים בבוץ הכלכלי. "היום שאחרי" כבר כאן. הגיע הזמן לבחירות.