רשות המיסים: מוטב שתהיה עבריין גדול מאשר עצמאי קטן

רשות המיסים פרסמה את החלטות הכופר שניתנו בשנת 2022. ההרהור הראשון שמתגנב אל הלב, כשנזכרים שהשנה ההיא היא היחידה מאז 2009, שבה כיהנה ממשלה אלטרנטיבית לזאת של נתניהו, הוא שלא משנה איזו ממשלה תכהן כאן, ישראל היא גן עדן למעלימי מס. סליחה, תיקון: היא גן עדן למעלימי מס, בתנאי שאתה עשיר.

לפני שנעבור לדוח ולמה שאפשר ללמוד ממנו, יהיה מי שיזכיר שרשות המיסים אינה המקום היחידי שבו נהנים עשירים ממעמד מיוחד, גם הסיכוי של נאשם אמיד בפלילים, שיש בידו לקנות את ההגנה המשפטית הטובה ביותר, לצאת זכאי בדין (או חייב במינימום), הוא רב יותר משל מי שנאלץ לסמוך על הסנגוריה הציבורית.

הוא הדין לגבי מי שזקוק בדחיפות לחוות דעת של רופא מומחה, לבדיקה שההמתנה אליה ממושכת, לתרופה יקרה שאינה כלולה בסל התרופות ועוד. כמו שאמר גראוצ'ו מרקס: "הייתי עשיר, הייתי עני, ולמדתי שטוב יותר להיות עשיר". ובכן, זה אולי מתסכל, אבל לא על כך יצא הקצף.

כי רשות המיסים תפקידה לגבות מס אמת מכל אזרח, וכאשר מתעורר החשד שמא מאן דהו התחמק מתשלום מיסיו כדין, אף לחקור - ובמידת הצורך למצות עמו את הדין, בין אם ברמה המשפטית (בהעברת החומר לפרקליטות לצורך הגשת כתב אישום) או המנהלית, בצורת קנס.

האם רשות המיסים מבצעת את תפקידה כהלכה? תלוי את מי שואלים. מבקר המדינה למשל לא חסך במילים קשות מהרשות, משלב איסוף הנתונים, דרך הסינכרון ביניהם - ועד למספרן הזעום של התביעות שמוגשות נוכח הון שחור שנאמד בעשרות מיליארדים מדי שנה.

ואכן, עיון בדוח הרשות אודות המקרים בהם ניתנה החלטת כופר בעניינם של מי שנחשדו בביצוע עבירות מס, רק מחזק את החשד שלפיו מי שסופגים את העונש הם דגי רקק, עצמאים קטנים ובינוניים, שהתפתו לעגל פינות בשם החמדנות (לפעמים גם בשם ההישרדות) והפכו לעבריינים.

אפשר כמובן לטעון שדין פרוטה כדין מאה. זה נכון, אבל התחושה העולה מן הדוח היא שיש רק פרוטה - כי בעל המאה (במקרה שלפנינו מי שחייב מאה) יחמוק מעונש, בעוד חברו האביון ייאלץ לשלם עד לשקל האחרון.

אם לתרגם את הדוח לשפה מעט פחות מליצית, הרי שבעוד שבעל המסעדה, שגם כך בקושי מצליח להשאיר את קצה אפו מעל ושכח להדפיס מכירה של פחית קולה, עלול לשלם ביוקר. הוא הדין בנוגע למפעילת המשפחתון בדירתה הפרטית, במתקין התריסים, בעל בית הדפוס הקטן או מי שהשכירה דירת שני חדרים כדי לממן את המשכנתא שהיא משלמת על דירת שלושת החדרים שבה היא מתגוררת.

חשוב לציין שגם כל אלה מחויבים בתשלום מס כחוק, אבל אפילו אם נחבר את כל מחזור העסקים שלהם גם יחד, נגלה שמדובר בכסף הקטן: העלמות המס שלהם יצטברו אולי למאות אלפי שקלים, בעוד תכנון מס טוב ומוגן על ידי צבא של עורכי דין ורואי חשבון בריטיינר, יכול להסליק מאות מיליונים.

כך למשל חברת בנייה שנרשמה באיי הבתולה הבריטיים (BVI), חברה שתורמת ביד נדיבה לעמותה שבה מכהנת אשתו של הבעלים כמנכ"לית בשכר, או זאת שזכתה במכרז ממשלתי גדול ושרשרה את הוצאותיה הלאה אל חברות שמניותיהם שייכות לבני הזוג הלא רשומים של הילדים... רבות הדרכים לעקוף את הכסף הגדול שחייבים, על פי החוק, לשלם כמיסים - וחזקה על עברייני המס הגדולים כי יצליחו להתיש את חוקרי הרשות עד שבמקרה הגרוע (מבחינתם של החייבים) ייסגר העניין בפשרה.

לעומת זאת, מול בעלי עסקים קטנים הדרך היא פשוטה הרבה יותר: "שכחת" (עם מירכאות, אבל לפעמים גם בלעדיהן) להוציא חשבונית מס כחוק? גם אם מדובר במקרה חד פעמי, הרשות תטען שמדובר בשיטה, תקבע שומה על פי מיטב שיקול דעתה (בהתחשב במה שהיא סבורה שהיה מחזור העסקים האמיתי) ואחר כך תציע לך לשלם או ללכת למשפט, כשהיא אוחזת בנשקו של החזק: בעוד מי שנחשד כחייב ידמם מכיסו את אגרות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין, לרשויות החוק יש די אמצעים כדי לנהל את התיק במשך שנים.

כדי שלא יובנו הדברים שלא כהלכה, נבהיר בשנית כי כל הכנסה חייבת במס אמת, ומי שמעלים ביודעין, פוגע לא רק ברשות המיסים, אלא גם בכלל אזרחי ישראל, שרמת השירותים שניתנים להם על ידי המדינה בהכרח תיפגע (מביטחון וביטחון פנים, דרך כמות ואיכות המורים בבתי הספר ועד לזמן שמחכים לחידוש דרכון במשרד הפנים).

אלא שעיון ברשימה שפרסמה היום רשות המיסים מלמד שחוקריה מחפשים את השקל של כולנו מתחת לפנס: פה ושם תמצאו בין משלמי הכופר גם משרד עורכי דין (למשל) או בעלי חברות בינוניות, אבל ברוב המקרים מדובר בעבריינים זוטרים, כאלה שחששו מההוצאות הכרוכות בניהול משפט - והעדיפו לסיים את המחלוקת בתשלום כופר.

דגים גדולים כמעט שלא נתפסים ברשת של הרשות, לעומת זאת, שמות גדולים דווקא כן: אם אתה זמר ים תיכוני שמופיע שלוש פעמים בלילה, 364 ימים בשנה, או אם את אמה ומנהלת עסקיה של דוגמנית בינלאומית - יש מצב שלא רק שיבואו אתך חשבון, אלא אף לא יהינו לסגור את המחלוקת בתשלום כופר וילכו להליך משפטי פומבי, שמקנה פרסומת בחינם בפריים טיים ולאורך שנים. לעומת זאת, אם אתה "סתם" בעל הון בין השלטון לעולם התחתון, הסיכויים שלך להתנהל בין הטיפות הם נהדרים, כמעט ודאיים.

יהיה מי שיטען שתפקידה של רשות המיסים הוא להכניס כמה שיותר לקופת המדינה ולא לרדוף אחר חייבים. נניח שהגישה הזאת שמקדשת (לכאורה) את הפרקטיקה על גבי המוסר, היא נכונה. הבעיה היא שבדרך שהיא מתבצעת בישראל, היא לא עומדת גם במבחן התוצאה: כבר אמרנו, רק חלק קטן (שלא לומר מזערי) מההון השחור אכן נתפס ומחויב במס.

אם כך הוא הדבר, אולי הגיע הזמן לתעדף את ההרשעה על פני הגבייה? הרי חשמלאי או שרברב שמעלים מס ושמע ששכנו נתפס, יחשוב בעיקר איך להיות זהיר יותר להבא, כדי שלא להיתפס. לעומת זאת תארו לכם שהיה עונש מינימום של שנת מאסר בפועל על עבירות מס (שהיום מסתיימות בכופר), מה היה חושב לעצמו אותו חשמלאי או שרברב (וסליחה מראש מבעלי המקצועות החשובים האלה על שנבחרו לשמש כדוגמה)?

יש מדינות שבהן זה בדיוק מה שקורה: בעלי עסקים (ואפילו אנשי עסקים גדולים!) מפחדים מחוקר רשות המיסים שינבור בקלסריהם יותר משהם מפחדים מבלש המשטרה, שימצא את המגירה עם החומרים האסורים, אבל בישראל נדמה שסיגלנו לנו את גינוני הגולה.

אולי משום כך רבים מאוד המקרים של הונאות מס בקרב מגזרים שיש להם קונפליקט מתמשך עמה (כמו במגזר הערבי והחרדי). אגב כך, מספרם של האזרחים הערבים בדוח בולט לרעה, אולי בגלל שהם מקושרים פחות לאישים פוליטיים כמו בעלי קופות צדקה שהם הנהנים העיקריים מקבלתה ללא קבלה.

ענישת מינימום של מאסר בפועל על עבירות מס יכולה להיות פתרון מסוים (אם רוצים שלא להפוך כל מי שטעה בתום לב לעבריין, אפשר בהחלט להסתפק בפעם הראשונה באזהרה).

פתרון טוב בהרבה יכול צמצום השימוש במזומן: בעוד בקרב עברייני המס הכבדים (שלעיתים הם גם עבריינים פליליים כבדים) האמצעי העיקרי להעלמת מס הוא חשבוניות פיקטיביות, הרי שאצל הגננת הפרטית, בעל הפיצוציה, הנגר ומשכיר הדירה, אחד מהאמצעים הפופולריים לעבירה הוא תשלום במזומן, שלא נרשם בשום מקום. אגב המגזרים שנמנו לעיל, הם תמיד עומדים בראש המתנגדים להחמרת ההגבלות על שימוש במזומן.

זה המקום להוסיף את מה שאמור להיות ברור במדינות מתוקנות: גביית מס אמת חייבת להיות משולבת גם בצמצום הוצאות הממשלה, שכן קשה להטיף מוסר לאזרחים שעובדים קשה ומעלימים פה ושם כמה שקלים, בזמן שמנהלים ממשלה עם 36 שרים שמעניקה הטבות תקציביות מפליגות לקבוצות לחץ שחלק גדול מהן אינן יצרניות.

עד שמשהו מאלה יקרה, יעיין עם ישראל בדוחות הכופר של רשות המיסים ויבין שסיכוייו של בעל הפיצרייה ואפילו של מוליך הכלבים, שמפרסם את מספר הטלפון שלו על עמוד החשמל בשכונה - לזכות בביקור לא נעים מצד חוקרי רשות המיסים, הוא גבוה בהרבה מזה של מי שמרבה נכסים, ולפחות בעניין המס, לא ממש גם מרבה דאגה.