תושבי שדרות, רוצים חדר מיון? תתפקדו לליכוד

האם יקום חדר מיון בשדרות, כדי שתושבי העיר המצולקת הזאת לא יצטרכו להיות תלויים, לחיים או למוות, במצב התנועה בדרך לבית החולים ברזילי באשקלון או סורוקה בבאר שבע? תלוי את מי שואלים.

בתחילת השבוע דיווח תמיר סטיינמן (חדשות 12) כי מרכז רפואת החירום, חדר המיון שתוכנן להיפתח בשדרות, לא ייפתח, לאחר שלא נמצא התקציב הדרוש להפעלתו.

למחרת היום מיהר אלון דוידי, ראש עיריית שדרות להכחיש: לדבריו השלמת הפרויקט אינה תלויה במשרדי האוצר או הבריאות, שהשיבו לסטיינמן תשובות מבולבלות, אלא במשרד לפיתוח הנגב והגליל, שיעביר את התקציב הנדרש. מבולבלים? גם אנחנו, אבל נכון לעכשיו ניתן לתושבי שדרות מענה-בחירום במרפאות קופות החולים בלבד.

בכל זה היה טעם לפגם עוד לפני שפרצה מלחמת אוקטובר, אבל כשברקע הדברים עומד רצון הממשלה לשחד את תושבי שדרות כך שיוותרו על ביטחון תמורת כסף, הרי שהתהודה היא גדולה בהרבה - ובצדק.

למה להשתמש בביטוי חריף כ"שוחד"? כיוון שקשה להגדיר אחרת את מה שעושה ממשלת ישראל. כזכור, בתחילת המלחמה פונו תושבי שדרות מבתיהם בהבטחה כי לא ישובו אליהם לפני שייהנו מביטחון מלא, בדומה (למשל) לתושבי המרכז.

יכול להיות שצודק ראש הממשלה ואנחנו נמצאים כפסע ממש לפני ניצחון מוחלט על חמאס, אבל נכון לעכשיו נמצאת שדרות בטווח הירי, שגם אם פחת בהדרגה מאז החל צה"ל בתמרון הקרקעי, עודנו קיים ומייצר את אותה שגרת "טפטופים" שמיררה את חיי תושבי שדרות עוד הרבה לפני המערכה הנוכחית.

והנה, למרות שטרם ניצחה במלחמה והשיבה את הביטחון לתושבי הנגב המערבי, הציעה להם ממשלת ישראל דיל לא רגיל: מענקי שיבה שיילכו ויפחתו ככל שיתמהמהו לשוב.

משמע: מי שחוזר היום מקבל 100%. מי שימתין לראות האם הניצחון נמצא מעבר לפינה, כהבטחות ראש הממשלה (שהבטיח להם עוד ב-2009 "למוטט את שלטון חמאס"), יסתפק בפיצוי מופחת.

המנגנון הזה היה מקומם גם לו ליישוב שפונה היו קוראים סביון, אבל הוא מקומם שבעתיים כאשר מציבים את הפיתוי הזה לפתחם של אנשים שחלקם נאבקים על כל שקל כדי לגמור את החודש: ותרו על הביטחון - וקחו כסף.

לפחות המהלך הרע הזה אינו נטול היגיון כלכלי: תושב שמבקש להישאר בדיור חליפי, עולה למדינה כסף מדי יום, על כן ככל שימהר לשוב לביתו, יפחת הסכום שעל המדינה לשלם. הגיוני, כבר אמרנו (גם אם רק בתנאי שמציבים לנגד העיניים את המספרים בלבד).

כל זה היה תקף גם לו היה פועל בשדרות חדר מיון שיכול לספק שירותי רפואה דחופה ולהציל חיים של פצועים וחולים, עוד בטרם יובהלו לבית החולים להמשך הטיפול. כאשר זה קורה כשהמצב בעיר - לא רק שאינו יציב מבחינה ביטחונית, הוא אף לא מספק מבחינה רפואית, הביקורת מתחדדת שבעתיים, כיוון שמתברר שלא רק שממשלת ישראל מנסה לשחד את תושבי שדרות, היא אף עושה זאת בכספם שלהם: פרויקט חיוני מתעכב בגלל חוסר תקציב, אבל כסף להשבת העקורים לביתם - יש.

לא ניכנס כאן לכל גלגולי ההחלטות, האישורים, הביטולים והדחיות סביב הקמת אותו חדר מיון - ונלך ישר לשורה התחתונה: אחרי שהממשלה הכשילה ומנעה את הפרויקט, בשנה שעברה, וספגה על כך (בצדק) ביקורת נוקבת, היא החליטה לבסוף (מאי 2023) לאשר את הפרויקט בצפון (קריית שמונה, שמצבה מזכיר מאוד את זה של שדרות) ובדרום (אוגוסט 2023).

על פי הדיווח של סטיינמן, הכסף נמצא להקמת הפרויקט ולהשלמתו, אך לא לתפעולו. בכמה כסף מדובר? מיליונים של שקלים, כסף גדול לאדם הסביר, אבל "עודף בבזוקה" כשמדובר בתקציבי משרדים.

מה שמביא אותנו אל "הכסף הקטן": זה שמעברים שלו ממשרד למשרד, מיד ליד ומכיס אל כיס, כמעט לא מסוקרים בתקשורת, שרגילה לעסוק במיליארדים או לכל הפחות במאות מיליוני שקלים. תקציבים של מיליונים חומקים לרוב מתחת לרדאר, למרות שלעתים מדובר בשוחד פוליטי פר אקסלנס.

כך צמחו עשבים שוטים כמו משרד ההתיישבות (צינור להעברת כספים לבייס של הציונות הדתית) או המשרד למורשת - משרדים שתפקידם אינו להעניק שירותים לאזרח אלא "להלבין" כספים סקטוריאלים ומערך ג'ובים שיסייע לבסס תמיכה בשר כזה או אחר. מה אכפת לשרים? כסף של אבא שלהם או כסף שלנו, האזרחים?

פינוי הדרום והצפון היה כורח ביטחוני, על כך יערערו מעטים, אבל אפשר היה לנצל את החודשים הארוכים שבהם נעדרו (ועדיין נעדרים) התושבים מבתיהם כדי לבצע מהפכת השקעות ביישובים, להחליט שמאחר שממילא מחצית ממשרדי הממשלה מיותרים, אפשר לנתב את הכספים לפריפריה שזקוקה להם כדי לחזור לשגרה, מרגע שיושב לה הביטחון.

אני מתנצל בפני ממשלת ישראל על שייחסתי לה בטעות שיקול דעת ענייני, אבל מדהים לראות איך הממשלה הנוכחית ממשיכה לנצל עד תום את האשראי שקיבלה מתושבי הפריפריה, חלק גדול מהם הוא בייס ליכודי נאמן (נאמן מדי?).

אז בליכוד יורקים בפרצופם של בוחריהם, אבל רק אלה שמצביעים עבורם בבחירות הכלליות, לא בבחירות הפנימיות - מקדימות (הפריימריז). איך יודעים? בעוד המעשנים קמו לפני כמה ימים למציאות שבה הסיגריות ומוצרי הטבק שאותם הם צורכים התייקרו, התעוררו עובדי רשות שדות התעופה עם חיוך: הם עדיין שולטים בממשלה, ולא להפך!

בליכוד אפילו לא התאמצו לטייח: חברי הכנסת שלהם הצביעו בעד החרגת הסיגריות שנמכרות בדיוטי פרי מהמס המעודכן. למה? שוב - מגיע צל"ש לליכוד על כנות מרשימה: עובדי רשות שדות התעופה, גוף שנהנה מהכנסות הדיוטי פרי (שחלק גדול מהן מגיע מסיגריות), מאוגדים במספרים יפים לליכוד, עד שלמעשה ביחד עם גופים אחרים (מאינטרסנטים לגיטימיים כמו עובדי התעשייה האווירית, רק כדוגמא, ועד לקבלני קולות שאינם אלא נציגים של ארגוני פשע), קובעים את הרכב הרשימה לכנסת.

כלומר, אם תושבי שדרות (כמו תושבי קריית שמונה) רוצים שמישהו במפלגה שבה תומכים רובם יתחיל לראות אותם ממטר, הם צריכים לא רק לתמוך בה בקלפי, אלא להתפקד לשורותיה ולהפוך לקבוצת לחץ.

כך אולי הממשלה שהיום לא רואה ממטר את אלון דוידי (ראש עיריית שדרות) ואת אביחי שטרן (ראש עיריית קריית שמונה), תתחיל להתייחס אליהם בכבוד הראוי, כשיבואו לפריימריז בליכוד עם אלפי מתפקדים בכיסם. אולי אז יזכו ליחס כזה שלו זוכים בוועד העובדים של רשות שדות התעופה, אפילו אם זה יהיה על חשבון הבריאות של כולנו.

זה נשמע קצת קיצוני, אני יודע, אבל בהתחשב באופציות שיש להן, כמו למשל להתפגר בדרך לסורוקה, ברזילי או רבקה זיו (בצפון), זה נשמע כמו הדיל היחיד שיגרום להם להפסיק להיות שקופים בעיני הממשלה שרבים מהם תמכו בהקמתה.