רווחי הבנקים רושמים עוד שיא. מה זה אומר עלינו?

העונה היא עונת דוחות הבנקים והבוקר פורסם הדוח של בנק הפועלים לרבעון האחרון של שנת 2023 ולשנה כולה.

כמה כסף הרוויח הבנק בשנה שעברה? 7.4 מיליארד שקל, הלוואי על כולנו. ההנחה היא שגם הבנקים הגדולים האחרים: לאומי, מזרחי-טפחות, הבינלאומי ודיסקונט יפרסמו דוחות שיציגו רווחים של מיליארדים רבים, ממש כמו ב-2022.

למה? כי בכלכלה הישראלית כמו בקזינו: הבית תמיד זוכה, הבנק תמיד זוכה, בין אם מדובר בימי האטה ומיתון או בימי שפע ושגשוג.

קל מאוד לשפשף עיניים בתדהמה נוכח המספרים הפנטסטיים האלה ולקונן ש"כולם גנבים", כדרך שאנחנו, מי שסכומים שכאלה מוכרים להם רק מדיווחי התקשורת, אוהבים לעשות. אולי לכן הפכו רווחי הבנקים לסדין האדום האולטימטיבי:

מיד עם פרסום התוצאות אפשר להתחיל את הספירה לאחור, עד שאיזה ח"כ שרוצה להראות שהוא נלחם עבור הציבור יגיש הצעה דחופה לדיון בוועדת הכספים או הכלכלה ויבקש להטיל מס על הבנקים, לעודד את התחרות, להפריט עוד את השירותים הפיננסיים ועוד.

ובכל זאת, למרות הדעה הרווחת בציבור, מערכת בנקאית רווחית כמו זאת של ישראל, אינה צבועה בשחור ולבן - ולציבור יש בהחלט לא מעט סיבות לרצות שהבנקים ירוויחו.

נתחיל מהעובדה שגם אנחנו הרווחנו. באמת, כל אחת ואחד מהקוראים הנכבדים שלשל לכיסו כסף כתוצאה מרווחי השיא של הבנקים. הכיצד? רוב מניות הבנקים בישראל נמצאות בידי הציבור. כלומר, אם תרצו או לא, אנחנו מושקעים בהן דרך מוצרי חיסכון כמו קופות גמל וקרנות השתלמות, וכמובן דרך קרנות הפנסיה. כלומר, שבריר קטנטן של רווח העשיר גם אותנו. אולי לא המון, אולי לא מספיק, אבל גם לציבור יש חלק בדיבידנד.

נקודה שניה היא שעוד לפני ההצעות להטיל עליהם מיסוי חריג, רווחי הבנקים, כמו הרווחים של כולנו, ממוסים. דהיינו, מדינת ישראל היא שותפה לרווחים דרך מנגנוני המיסוי שלה. אמנם מה שהיא עושה עם הכסף, לפחות על פי לא מעט סעיפים בתקציב המדינה הנדון, הוא איום ונורא, אבל זה כבר נושא לוויכוח אחר. החשוב הוא שחלק מהרווח הנהדר של הבנק, חוזר בסוף לציבור עוד לפני כל הפעילות החברתית שבה הוא מתהדר.

זאת ועוד: יש עוד לא מעט גופים בישראל שגורפים רווחים אדירים, חלקם על חשבון הציבור, אבל כשבודקים אותם, מוצאים רווח קטן מאוד. קחו למשל את יבואני המזון, אלה שמעלים לנו את המחירים (לעתים ללא שום סיבה מוצדקת זולת תאוות בצע). כשלוחצים אותם, הם מציגים מתח רווחים נמוך יחסית של אחוזים בודדים על המחזור. זה נכון, אבל רק עד שבודקים את הוצאות השכר ומגלים שבחלק גדול מהן, הרווחים אולי נמוכים, אבל הדרך אליהם רצופה בחגיגות.

בבנקים זה לא יכול לקרות. למה? יש מגבלת שכר. אמנם היא לכשעצמה הפכה נושא לוויכוח, בטענה שהיא מרחיקה מהמערכת בכירים ומוכשרים שיכולים להשתכר שכר גבוה יותר במקום אחר. זה נכון - ועדיין, עוד לא נולד המנהל הבכיר שיסרב לכך שברזומה שלו יירשם גם פרק כמנכ"ל בנק (אפילו כמקפצה למשרה מתגמלת יותר) ובכל מקרה, הרווחים העצומים שמציגים הבנקים בישראל זו השנה השנייה ברציפות, הן עדות לכך שגם "שכר רעב" של כ-2.5 מיליון שקל בשנה, מביא לתפקידים הבכירים אנשים שמסוגלים להוליך את המערכת הפיננסית מחיל אל חיל.

שלא תבינו לא נכון: יש טענות מוצקות מאוד שאפשר וצריך להפנות אל המערכת הבנקאית. למשל העובדה שהריבית על פיקדונות הציבור, שלטעמי היא עדיין נמוכה ממה שהייתה צריכה להיות, שופרה רק לאחר איום מפורש מהפיקוח על הבנקים, מגובה בנגיד בנק ישראל, לפיה הוא לא יוסיף לחסום את יוזמות החקיקה השונות שנועדו להצר את צעדי הבנקים ולפגוע ברווחיהם.

גם בנושא השירות ראויים הבנקים (בהכללה) לביקורת נוקבת. העובדה שהפכו שכבת גיל שלמה של לקוחות, חלקם חסרי יכולת להסתגל לפלטפורמות שירות דיגיטליות, לאובדי עצות - היא על ידיהם בלבד.

חבל מאוד שהפיקוח על הבנקים לא חידד את השיניים שאותם הוא ממעט לחשוף נוכח סגירה מטורפת של סניפי בנקים - לכאורה בשם ה"קדמה", למעשה כדי להרוויח גם מנדל"ן, לא רק מעמלות.

אבל גם אחרי שמנכים את שני מוקדי הרווח האלה (הפרש שגובהו אינו מוצדק בין ריבית הזכות לריבית החובה ומימוש נכסי נדל"ן באמצעות סגירת סניפים) מרווחי הבנקים, נשארים אלה גבוהים מאוד. למה? בעיקר בזכותנו או בגללנו, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים.

השמרנות הפיננסית טבועה בנו. יכול להיות שהמגמה הולכת ומשתנה, אבל בינתיים אפילו דור הביניים של בני 40-60, זה שמנהל את רוב הכסף במשק, לא הפנים את התחרות בתחום הפיננסים, עליה עמל הרגולטור.

אפילו במציאות שבה ניתן לקבל שירותים בנקאיים מגופים חדשים, או שירותים כמו-בנקאיים ממספר רב של גופים: בנקים וירטואליים, חברות אשראי וחברות פינטק, רובנו עוד משתייכים לסניף שאליו לקחו אותנו ההורים כדי לפתוח חשבון בנק ראשון בגיל 16. לפעמים אנחנו מתמרדים, מתפכחים ומתמקחים, אבל לרוב רק מי שנקלע לצרות מול הבנק שלו, יוזם מעבר לבנק אחר.

כל השאר, כל עוד לא נגלה איזו עוולה בדמות עמלה זועקת לשמיים, ניוולד ונמות (פיננסית) באותו הבנק, לרוב אפילו באותו הסניף.

רוצים דוגמא? בבקשה: לכמה מכם יש פיקדונות שקליים כלשהם? עכשיו, כמה מכם נכנסו לאחרונה לטבלה ההשוואתית שמפרסם בנק ישראל כדי לבדוק האם תוכלו ליהנות מריבית טובה יותר בבנק או בנותן שירותים פיננסים אחר?

יאללה, ממשיכים: מי מכם יודע להגיד לי כמה עולה לו פעולה בנקאית פשוטה (עמלת שורה)? כמה עמלות שילם בחשבון העו"ש שלו בחודש האחרון? כמה עולה לו מסגרת האשראי הקבועה - ובכמה יחויב אם יחרוג ממנה?

הסיבה שאני שואל את כל השאלות הלא נעימות האלה, היא כי אנחנו מקבלים, על פי חוק, את המידע המלא בנוגע אליהן - כל הנתונים דלעיל מופיעים בדפים ששולחים אלינו הבנקים מדי חודש.

כשאני שואל חברים מדוע הם לא עוקבים, בודקים ומשווים, אני מקבל לרוב את התשובה (ולמען הסר ספק, אני לא טוב יותר מהאחרים. כלומר - הפוסל במומו פוסל) "עזוב, עדיף לא לדעת". ובכן, אם זאת הגישה, שמזכירה קצת את זו שנוקטים אלה שהפסיקו לראות חדשות "בגלל המצב", למה אנחנו נזכרים לשים לב רק לכותרות שמעידות על רווחי שיא לבנקים?

אגב, חוק הגילוי על עמלות וריביות שנכנס לתוקף השנה מחייב את הבנקים לעדכן אותנו אחת לחודש על העמלות שנגבו בחודש האחרון, והחל מיוני הם יצטרכו לעדכן במסרון גם על הריביות, מה שעשוי לסייע לנו לעצור את ההדחקה.

מסוכן להיות נביא במקום הזה ובכל זאת אסתכן: גם בשנים הקרובות שיעמדו בסימן ליקוק פצעי הכלכלה הישראלית כתוצאה ממלחמת אוקטובר, ימשיכו הבנקים להרוויח, אנחנו נמשיך להזדעזע נוכח שורת הרווח הפנטסטית, אבל לישון בשמירה על הנכסים הפיננסים שלנו בדרך לצרכנות נבונה.

מי שיתעורר יהיו כמה ח"כים פופוליסטיים, שידברו גבוהה על "הסרת חסמים רגולטוריים", לפעמים מנהמת ליבם ולפעמים מתוך קרבה לאיזה גורם בשוק האפור שרוצה להפוך לנותן של שירותים פיננסיים לגיטימיים.

תאמרו שמה זה משנה, כל עוד מישהו יעניק לי ריביות טובות יותר? לכאורה אתם צודקים, למעשה המדינה שנותנת רישיונות לכל אותם גופים, תצטרך לקחת עליהם אחריות במקרה של נפילה. מה תהיה עלות החילוץ? שלא נדע.

במילים אחרות: מעבר לעובדה שאני צרכן פיננסי גרוע (אני הראשון להודות בכך), הרי שבהכירי את נבחרי הציבור הישראלי ואת חלק מהאנשים ששולחים אותם לכנסת, אני מעדיף בנקאי שמרן, אפילו הוא מעט חמדן, על פני מישהו שהפך רשת מצליחה של צ'יינג'ים לחברת פינטק (ורק למען הסר ספק, רוב חברות הפינטק הן לא רק כשרות למהדרין, אלא גם מחדשות חידושים נפלאים) שיום אחד עוד יעמדו לקוחותיה מול הדלתות הנעולות של משרדיה...

לכן כשמתפרסמים דוחות הבנקים, בעוד רבים רואים את העוקץ, כדאי לזכור ולהזכיר שרווחיהם האדירים יש גם דבש.