"אם בשנים האחרונות עסקנו בלנסות לבדוק את תקרת הזכוכית עבור נשים בתחומים השונים, הרי שבמלחמת 'חרבות ברזל' תקרת הזכוכית הזו התנפצה במובן החיובי". כך אומרת סיגל סרור, שנבחרה לאחרונה ליו"ר עמותת שוות, שמפעילה תוכניות מנהיגות לנערות ופועלת לצמצום הפערים המגדריים בישראל.
לדבריה, "אחרי שראינו את הטנקיסטיות, את כל החיילות הקרביות, את השוטרות, את הנשים בצוותי הטיפול הרפואי, את כל הגיבורות הללו זה גרם להרגשה שתקרת הזכוכית התנפצה וכבר לא קיימת. עכשיו זה תלוי רק בנו לצמצם את הפער התודעתי העצום שקיים בין העובדה שנערות - שיהיו החיילות של מחר - אכן יכולות לחלום, לבין העובדה שנשים כמעט לא נמצאות בשולחן קבלת ההחלטות - בין אם זה בתפקידי ניהול במהלך הקריירה או בצבא".
עמותת שוות הוקמה בשנת 2018 על ידי בני הזוג ד"ר רוני ואלדד פוסטן-קורן, שנחשפו למחקרים המצביעים על ירידה של כ-30% בביטחון העצמי בקרב נערות בגיל ההתבגרות. המחקרים בתחום גם הצביעו על כך שנערות בגילים אלו חוששות מכישלון וחוות לחצים חברתיים לשלמות בלתי מושגת. על בסיס מחקרים אלו נבנתה תוכנית המנהיגות של העמותה לנערות. הפעילות שילשה את היקפה בשנתיים האחרונות, וכיום העמותה מפעילה תוכניות עבור למעלה מ-3,000 נערות בשנה בפריסה ארצית.
סרור, 58, נשואה לד"ר חיים סרור (מנכ"ל ובעלים של הסטארט אפ go-arc למניעת תאונות עבודה), אמא לשלושה ילדים, כיהנה בארבע השנים האחרונות בוועד המנהל של עמותת שוות. היא מאמינה בסלוגן If you can see it, you can be it ("בכל תחום, אם את רואה מישהי שהצליחה, אז האמיני שגם את יכולה") ובמחויבות של נשים שכבר ביססו קריירה מוצלחת להיות מודל לנערות. במסגרת תפקידה הובילה יחד עם הנהלת העמותה את "שבוע הנערה" הישראלית (שהתקיים בשבוע שעבר), הייתה שותפה להקמת מיזם "אות שוות" במסגרתו זוכות נערות צעירות באותות הוקרה על פעילותן, וליוותה את העמותה בתהליכי הצמיחה וההתרחבות בשנים האחרונות.
איך להתמודד עם כישלון
"כששואלים בגן ילד וילדה מה הם חולמים להיות, התשובות שלהם מבחינת החלומות זהות, אם זה החלום להיות רופא או מדענית. ואז בגיל ההתבגרות, כבר בגילים 10-11, יש ממש צניחה בביטחון העצמי של נערות ושם מתחיל הפער", אומרת סרור. "לצערנו, למרות שהעולם התקדם, אנחנו עדיין רואים שאצל בנות בגיל ההתבגרות הביטחון יורד. במקום הזה העמותה נכנסת ומטפלת באלפי נערות במפגשים לאורך השנה, בקבוצות מנהיגות, כשסטודנטיות חונכות את הנערות ב-25 ערים ברחבי הארץ".
במה מתמקדת התוכנית?
"הטיפול הוא בעיקר בתחושת המסוגלות, בפיתוח הערכה עצמית חיובית. הנערות לומדות להציב מטרות, ללמוד מכישלון, לגלות עוצמות. אנחנו מודדים את תחושת המסוגלות בתחילת התוכנית ובסופה, ורואים דיווח על שיפור משמעותי בתחושת המסוגלות ובהעלאת הביטחון העצמי. השורה התחתונה היא לאפשר לנערה להרגיש שהיא מסוגלת לחלום ולממש כל מה שהיא רוצה. אנחנו לא מכוונים, כמו בתוכניות אחרות שאני מאוד מעריכה, לעסוק בתחום המדעים או הרובוטיקה לצורך העניין, אלא ממש מטפלים בצד של החלומות, הביטחון העצמי והמימוש העצמי. ממש נותנים כלים איך לא לפחד ואיך להתמודד עם כישלון, על מנת שהצעירות האלה לא יימנעו מלהגשים את הפוטנציאל שלהן בכל תחום שיבחרו".
איך את היית בתור נערה?
"אני לא נכללת בסטטיסטיקה, לא הייתי מהביישניות. תמיד הייתי יותר בסביבת בנים, הייתי מאוד ספורטאית, הייתי במועצת התלמידים, בכל הפעילויות היותר מנהיגותיות. בגיל מאוד צעיר שאפתי להיות מנהלת. זה היה משהו שהניע אותי מילדות. אני לא יודעת איך זה קרה, אבל היה בי איזה דרייב".
סרור, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חברתית מאוניברסיטת בר-אילן, מכהנת כיו"ר עמותת "שוות" בהתנדבות, ואילו לפרנסתה היא חברת הנהלה וסמנכ"לית משאבי אנוש בכירה ב-Kaltura, חברת הייטק גלובלית המונפקת בנאסד"ק ומספקת פלטפורמת וידיאו לארגונים מהגדולים בעולם. בעברה כיהנה בתפקידי משאבי אנוש בחברות 888, Clearforest, טקנומטיקס ובבנק אגוד. כמו כן, יזמה והקימה את הסטארט אפ Gooodjob וכן את Zoomd שהונפק בבורסה הקנדית. בנוסף, במקביל לעבודתה בהייטק, הקימה את עמותת "ילדי האור", ושימשה כחברת ועד מנהל.
"אני באה מעולם הקריירה", היא אומרת. "במהלך עשרות שנים בתור אחראית על משאבי אנוש וקריירות של נשים וגברים בארגונים אני רואה שלנשים רבות יש חסמים פנימיים בתחום הקריירה. רבות מהן לא מבקשות תפקידי ניהול, לא מבקשות העלאת שכר כמו הגברים. גם אני הייתי עשרות שנים בסביבה עסקית שהייתה יותר גברית ולפעמים מעכבת".
"בעקבות שינוי במודעות הדרושים קיבלנו קפיצה של 30% בקורות חיים של נשים"
לאורך השנים, היא מוסיפה ומציינת, כן ניכר שינוי, בעיקר אצל החבר'ה הצעירים יותר. "הסביבה שלהם תופסת היום את העולם כיותר שוויוני", היא אומרת. "אבל עדיין אנחנו צריכים שהנערות והנשים הצעירות ידחפו את אותה תקרת זכוכית, שכבר כאמור התנפצה, וירגישו בעצמן את אותה תחושת מסוגלות שוויונית. המלחמה עשתה את העבודה, הוכיחה שאין תקרת זכוכית מבחינת מסוגלות. עכשיו את לא צריכה להרגיש שיש משהו שחוסם אותך מלמעלה, את יכולה להרים ראש, לחלום ולהגיע.
"נותר לנו בעמותה וגם בחברה הישראלית לתת לאותן נערות ונשים את התחושה ואת ההזדמנות להגשים זאת. בשבוע שעבר התקיים שבוע הנערה הישראלית, שהיו חשופים לו כ-100 אלף תלמידים ותלמידות בבתי הספר. 3,000 נשים מעוררות השראה ממגוון תחומי עיסוק הגיעו בהתנדבות ל-3,000 כיתות ברחבי הארץ והרצו על שוויון מגדרי ועל סיפורן האישי. הן דיברו מול כיתות ו'-יא', מול בנים ובנות. השיח היה שיח של מסוגלות, כאשר הבקשה היא גם מהבנות וגם מהבנים לפעול לטובת שוויון מגדרי".
סרור, כאמור, נמצאת גם בתפקיד בכיר בחברת הייטק, וגם בעולמות האלה, לדבריה, עוסקת בשוויון מגדרי הרבה מאוד שנים. "חברת Kaltura חרטה על דגלה ערכים של פלורליזם ושוויון, ביניהם שוויון מגדרי", היא אומרת. "אני מנחה את צוות הגיוס והמנהלים לנסות לקלוט נשים בצורה שוויונית, כדי לצמצם פערים".
זה אכן מצליח?
"ראינו למשל שלתפקידים טכנולוגיים אנחנו מקבלים קורות חיים של גברים, ואולי רק אישה או שתיים פונות. במקביל נחשפנו לנתון מעניין שפורסם, לפיו כשמפרסמים משרה וכותבים קריטריונים, אז גבר אומר לעצמו: 'ברור שאני יכול' ומגיש קורות חיים; ואילו אישה מרגישה פעמים רבות שאין לה מספיק ניסיון או שהיא לא בדיוק עונה לקריטריונים, ומראש לא מגישה קורות חיים. בעקבות כך, אמרתי לצוות הגיוס למחוק בפרסום המשרה 30% מהקריטריונים לגיוס, כדי לאפשר לנשים להסתכל על המשרה ולהגיד 'יכול להיות שיש לי את זה'. אחר כך כבר נראיין ונבחר את הכי טובים. בעקבות שינוי במודעות הדרושים קיבלנו קפיצה של 30% בקורות חיים של נשים רלוונטיות למשרה, ואז באמת יכולתי לבחור אישה לתפקיד".
"בעמותת שוות", מספרת סרור, "יש לנו המון שיתופי פעולה עסקיים עם עשרות ארגונים וחברות הייטק. מנהלות בחברות השונות מעצימות את הסטודנטיות שחונכות את הנערות שמשתתפות בתוכנית העמותה. במסגרת כל השותפויות האלה אני רואה יותר ויותר נשים בתפקידים טכנולוגיים וניהוליים. הנתונים עולים, אבל לא עולים בחלק העליון, שם עדיין יש חסמים".
למה הכוונה?
"רואים יותר מנהלות בדרגי הביניים, כגן מנהלת צוות, אבל פחות מנהלות בדרגים הבכירים, כגון חברות הנהלה. כדי לראות נשים מצוינות מוכשרות בתפקידים הכי בכירים, חברות צריכות ממש לקחת החלטה מוצהרת שהן מחפשות לשלב נשים בתפקידים בכירים. למשל אצלנו ב-Kaltura יש 40% נשים חברות הנהלה".
גם בנושא פערי השכר בין גברים לנשים, אומרת סרור, עדיין יש עבודה לעשות. "בכל כנס שאני מדברת, אני אומרת: 'אי אפשר להוריד אותי מהבמה שמטפלת במגדר עד שלא אראה שיש שוויון בתגמול בשכר'. פעמים רבות אני מדברת בפני פורומים גדולים של נשים. אחד הגורמים החזקים לפערי השכר הוא שנשים לא מבקשות שכר הולם. בקלטורה לצוות הגיוס יש הנחיה לשמור על שוויון בשכר. לא פעם היה מקרה שאמרו לי: 'אנחנו רוצים לקבל את המועמדת הזאת. מבחינת שכר היא ביקשה 20% פחות מכל הגברים'. התשובה שלנו היא לחזור לאותה מועמדת ולומר שהיא ביקשה פחות ותקבל יותר. אם לא נכניס את הנשים לעולם העבודה עם שכר זהה לגברים, הפערים לאורך הקריירה רק יגדלו".
הסטטיסטיקות, אומרת סרור, "מדברות על פער של 30% בשכר, אבל אני חושבת שצימצמנו את הפער בין תגמול של גבר לאישה שנמצאים באותו תפקיד ל-20%. הפערים הולכים ומצטמצמים, אבל הם לא נסגרו. אני תמיד אומרת לנשים: אל תתביישו לבקש!".
אחרי שנה קשה להייטק הישראלי, פרצה מלחמת חרבות ברזל והחמירה את הפגיעה בענף, אבל סרור אופטימית. "אני חושבת שהמדינה שלנו בין היתר מאופיינת בחדשנות, ביזמות יוצאת דופן. זה משהו שהוא באתוס של מדינת ישראל", היא אומרת. "במהלך הקריירה ראיתי הרבה משברים לאורך השנים בעולם ההייטק. אני בטוחה שנראה את המצב משתפר ואפילו חוזר לשגשוג. אני אופטימית משני טעמים. ההיסטוריה אומרת שלפעמים ההייטק חוטף מהלומות, אבל תמיד חוזר להיות קטר כלכלי וגם חברתי. זה יקרה, אולי ייקח זמן, אבל זה יקרה. הסיבה השנייה היא העובדה שאנחנו בנויים בארץ על גישה יזמית, על הקמת סטארט אפים, על חדשנות בתחומים שונים, לא רק טכנולוגיים, ולכן אני בטוחה שזה יחזור וגם ההשקעות יחזרו".
יש לך טיפ לנערה שחולמת בגדול?
"תלכי לפי הלב שלך. מבחינת קריירה, לכי לתחום שאותו את אוהבת, שם תהיה לך הכי הרבה תשוקה להצלחה וכנראה גם כישרון שיכול להוביל אותך להצלחה. לא משנה אם התחום מדעי או אמנותי, חשוב שתלכי לפי התחושה שלך. רק ככה תוכלי להאמין בעצמך ובאמת להגיע הכי רחוק שאת יכולה".
טיפ נוסף, מציינת סרור, הוא לא לחשוב שחלום זה דבר רחוק. "גם אם את עדיין נערה, תיצרי לעצמך מפת חזון שמפרקת את החלום לשלבים ואז תוכלי לקטוף את החלום, כי הוא לא ייראה כזה רחוק. כמו כן, צריך לזכור שחלום זה כמו במשחק 'סולמות וחבלים'. לפעמים את מטפסת צעד אחרי צעד לפי התוכנית שלך, אבל לפעמים את גם מחליקה למטה. מה שחשוב זה לפתח את אותם כלים של חוסן אישי, על מנת לטפס שוב חזרה ולזכור שהחלום קיים ויכול להתגשם".