עם התחממות הגזרה הצפונית ופינוי התושבים מהאזור, נקטה עיריית קרית שמונה צעד חריף ויוצא דופן כשהוציאה צווי ריתוק גורפים לעובדיה, הגם שהיו מפונים לכ-200 מלונות ברחבי הארץ.
צו הריתוק חייב חלק מהעובדים להמשיך להגיע לעיר עצמה, ואחרים ריתק לעבוד במסגרת ששת החמ"לים שהוקמו במלונות שונים, סייעות לגיל הרך חויבו לעבוד בגני ילדים אירעיים שהוקמו, וכלל העובדים נדרשו להמשיך בעבודתם על מנת לקבל שכר. במהלך חמשת החודשים שחלפו מאז, התקשו חלק מהעובדים לקיים את הצו, היו בהם כאלה שלא קיבלו משכורות, הוצאו לחל"ת ופוטרו.
מקץ חמישה חודשים, העובדים מסרבים לקהל עוד את רוע הגזירה ויוצאים למאבק. אחרי ניסיון להגיע להסכמות עם מנכ"ל העירייה בסוגיה שלא צלחו, התכוונה ההסתדרות לנקוט בצעד מקדים של אסיפות הסברה, שהיו אמורות להתקיים הבוקר. ביום חמישי פנתה העירייה לבית המשפט בבקשה להוציא צו מניעה, והשופטת שלחה את הצדדים להגיע להסכמות עד מוצאי שבת.
יורם אלגרסי, יו"ר ועד העובדים, אישר שהצדדים נפגשו בהוראת בית המשפט לפגישה טובה שבה סוכמו רק חלק מהמחלוקות. דוד כהן, מזכיר האיגוד המקצועי של עובדי העירייה בהסתדרות, מזהיר שאם העירייה לא תבוא לקראת העובדים, שגם מפונים מבתיהם וגם מחויבים להגיע לעבודה תחת צו, הם יחריפו את צעדיהם.
חוק שירות העבודה בשעת חירום, מאפשר למקומות עבודה המוכרים על ידי משרד העובדה, לגייס בצו עובדים חיוניים תחת צו ריתוק. על מקום העבודה ליידע את העובדים מי מהם נכלל בו והם מחויביים להתייצב בזמן ובמקום שבו המעסיק מורה ולבצע כל עבודה שתוטל עליהם. מי שיעדר מהעבודה בשעת חירום לא זכאי למשכורת ואי התייצבות מהווה עבירה פלילית שעונשה 3 שנות מאסר. בנוסף, רשאי המפקח הכללי או המרחבי לשעת חירום, להורות לשוטר להביא אותו לשם בכפיה.
"לצערי הרב פינוי מהעיר היה קטסטרופה בלשון המעטה", כתב כהן באיגרת לעובדים. "לא היתה לעירייה רשימת עובדים חיוניים לשעת חירום ולכן היא הוציאה צו חירום 'רתק' גורף לכולם, בלי להתחשב באלה שלא יכלו להיות בעבודה בגלל מצבם האובייקטיבי. לכן, נוצר מצב שעובדים לא קיבלו שכר בחודשים אוקטובר- נובמבר, אלא על חשבון חופשה שנתית ובכך חיסלו את מלאי ימי החופשה שלהם, מה שאילץ את חלקם לצאת לחל"ת או להתפטר".
עוד הוא טוען, כי עיריית קריית שמונה היא העירייה היחידה בארץ שהוציאה צווים כאלה מבלי לשתף את העובדים, כשבשדרות, שלומי ורשויות אחרות, לא פגעו בתנאים אלא הוסיפו הטבות כדי לתגמל אותם. הוא גם מונה שני מקרים בהם הוזמנו עובדים לשימוע בקריית שמונה, לשם היו צריכים להגיע פיסית, ולא היו מוכנים לקיים אותם במקום בטוח יותר.
"אחת העובדות פונתה לדימונה", אמר כהן לוואלה, "ובמשך חודש וחצי, עד שעברה לאילת, לשם שיבצו אותה, היא לא קיבלה משכורת מלאה, למרות שהחוק מחייב זאת. שש עובדות סוציאליות התפטרו, בגלל שהבעל היה במילואים והן לא יכלו לעבוד מעבר לשעה אחת בצהריים, ובעירייה לא הסכימו להתחשב במצבן. במקום לתמוך בעובדים ולתמרץ אותם, מנכ"ל העירייה עושה את ההיפך.
"ביקשנו מהמנכ"ל להיפגש איתנו והתשובה שקיבלנו ממנו, 'אתם לא רלוונטיים'. רק אחרי התערבות בית המשפט פתאום יש לו זמן אלינו. העירייה מנצלת את מצב החירום כדי להתנכל להם ולפטר אותם. זה לא אנושי".
גורמים בעירייה טוענים מנגד, שבתחילת הדרך רוב העובדים נטשו את העבודה והשאירו מספר מועט של עובדים מסורים שנשאו לבד בנטל, כך שלא היתה ברירה אלא להוציא צווי ריתוק. "צריכה להיות קולגיאליות במקבילים שלהם שנמצאים בקריית שמונה כל יום כבר חמישה חודשים. לא יכול להיות שעובד אחד יהיה בים באילת והשני יהיה בקרית שמונה במקלט. חוץ מזה, המדינה לא נותנת שום עידוד לעובדים לחזור לעבודה מלאה בישובים מפונים".
מעיריית קריית שמונה נמסר בתגובה: "אנחנו נמצאים בהידברות עם ועד העובדים ונציגי ההסתדרות. הגענו להסכמות בחלק מהנושאים ובמה שלא נמשיך את השיחות עד למציאת פתרון הולם לכלל הסוגיות שעומדות על הפרק. אנחנו נמצאים במלחמה וחשוב שכל צד יתרום למאמץ המלחמתי כשהכי חשוב מבחינתנו הוא המשך הענקת שירות מיטבי לתושבים".