השבוע נשברו שיאי ציניות במגפת המינויים הפוליטיים. שרי ממשלת הביזה כבר הגיעו לדרגי הפיקוד העליון בצה"ל. ממשלת נתניהו שוחטת גם את הקונצנזוס האחרון באמצעות שר אחד שלא שירת בצבא, ושר שני ששירותו הצבאי שנוי במחלוקת.
זה התחיל בשר האוצר בצלאל סמוטריץ' שביקר את החלטת הרמטכ"ל הרצי הלוי על סבב מינויים בצה"ל. "אדוני הרמטכ"ל יש לך גיבוי מלא לניצחון לא למחטף של מינויים. הדור החדש של המפקדים, שלא היה שותף לקונספציה ולמחדל (ככל הנראה מהמחנה הציוני דתי י.ש) הוא שיוביל את השיקום והתיקון".
לא שלשר בממשלה אין זכות לבקר את הרמטכ"ל, אבל קצת צניעות משר ששירותו הצבאי המקוצר שנוי במחלוקת לא הייתה מזיקה. קצת דרך ארץ משר האוצר הנחשב לאחד הכושלים בתולדות המדינה הייתה במקומה.
קצת השפלת מבט מצד מי שהיה שותף בכיר לקונספציית מחדל ה-7 לאוקטובר הייתה מתקבלת בברכה. אבל הציפיות הן מוגזמות, כי הרי בממשלה נתניהו כל אורח לרגע הוא פגע. לסמוטריץ' יש ביקורת לא רק לראשי צבא אלא גם לפקידיו באוצר ובראשם היועץ המשפטי שלו.
לכן זה לא מקרי שהוא ברח מהאירוע השנתי של אגף התקציבים לאחר שכמה מבוגרי האגף תכננו לנקוט צעדי מחאה כביקורת על מדיניותו הכושלת ועם בואו לקום ולצאת. זו פעם הראשונה ששר האוצר נפקד מאירוע כזה. כנראה שזאת תהיה גם הפעם האחרונה בתקווה שעד הכנס הבא הוא לא יהיה בתפקיד.
שרי ממשלת המחדל עשו מנהג קיטורים קבוע כאילו הם לא בשלטון כבר 15 שנים. בלט במיוחד השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.
הוא קיטר על עמדת היועצת המשפטית לממשלה בנושא המינויים בצה"ל. גם כאן לא תזיק צניעות יתר מצד מי שסוחב הרשעות פליליות, שלא שירת בצה"ל ועדיין מעז להעלות על דל שפתיו את השם רמטכ"ל.
"למה כאן את אומרת שאת לא מוצאת מקור סמכות להתערב במינויים של הרמטכ"ל ואצל המפכ"ל קובי שבתאי עצרת את כל המינויים", תמה בן גביר שלקה לפתע בשכחה על כך שברבים מהמינויים שיזם, חלקם שערורייתיים, היא לא התערבה.
קרדיט ההלבנה המפוקפק של שני שרים אלה השנויים במחלוקת בעולם המערבי הנאור רשומה בטאבו לראש הממשלה בנימין נתניהו. הם גלגלי העזר בקידום הישרדותו האישית.
גם יו"ר ש"ס אריה דרעי הספיק לשכוח את מוראות המלחמה. דרעי הרואה ביום טוב את קיצה של הממשלה האיץ לקדם את חוק הרבנים הידוע יותר בשמו כ'חוק הג'ובים' שיאפשר מינוי מאות משרות דת ברשויות המקומיות. שלא במקרה חלק מהמועמדים למינויים הם מקורבי דרעי.
בינתיים השר דודי אמסלם מבזבז אמנם זמן בטברנות יוון אך את תעשיית המינויים אינו שוכח לרגע. לאחר שהניסיונות את ידידו הירושלמי חיים פרוימוביץ' כיו"ר חברת דירה להשכיר לא עלו יפה בתקופת מיכל רוזנבוים כמנהלת רשות החברות, בימים אלה אושר המינוי השנוי במחלוקת.
בקדחת המינויים נדבקו כל אנשי הקואליציה. הם עדיין לא נגמלו ממגפת הקיטורים בסגנון 'אכלו לי שתו לי' שפקדה אותם ב-15 השנים האחרונות. כנראה שאין תרופה למגפה זו.
דוד ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה שהוא חברו של אמסלם, דורש לתת בנבחרת הדירקטורים הממשלתית עדיפות לאנשי פריפריה ולהגמיש את הקריטריונים ולא הוא ייזום חקיקה.
אבל רשות החברות הסבירה שתושבי הפריפריה לא מגישים מועמדות ולו היו עושים כך סביר שהיו מתקבלים. "כעת נמצאים 74 נציגים מפריפריה בנבחרת. כל מי שהגיש מועמדות מפריפריה התקבל אך לא ניגשו מספיק מועמדים", הוסבר ברשות החברות.
אלא שביטן בשלו עם טענות הקיפוח. מה היא בדיוק ההגדרה של "פריפריה". ראשון, אשדוד, באר שבע, אופקים או אולי אשקלון? לא ברור. לטעמי המדובר בשם מכובס של אזורי פעילות של אנשי הליכוד או המגזר החרדי.
ולקינוח פורסם השבוע מכרז לתפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות. את ההחלטה הסופית על המינוי יקבל השר דודי אמסלם. מסקרן מי יבחר בסופו של דבר לתפקיד. הכי מצחיק אם יקרה איזה אסון ולתפקיד ייבחר איזה בעל שם אשכנזי כמו פרוימוביץ'.
המרוץ למינויים מוסבר בחשש שממשלת נתניהו לא תשרוד עד סוף 2024 ורבים מחבריה יצפו בדיוני המשכן ב-2025 בערוץ הכנסת. מתברר שנתניהו, בן גביר, סמוטריץ', אמסלם, ביטן ואריה דרעי ושאר שרי ממשלת המחדל שכחו את אסון עזה.
מבחינת נתניהו ושריו ה-7 לאוקטובר היה חלום ביעותים שהגיע הזמן להתעורר ממנו. הציניות הפוליטית שלהם מביאה אותנו למצב גרוע משחווינו עד ה-6 לאוקטובר וזה הישג מפוקפק. 'ניצחון מוחלט' בסגנון נתניהו יושג רק אחרי ששומרי הסף יוכרעו. מזל שהיועצים המשפטיים האמיצים מחזיקים מעמד.