מכסות, תמריצים, יעדי גיוס, סנקציות ושלילת תקציבים, מסלולים והכשרות חדשים - הגענו לעוד סיבוב, מי יודע כמה בסדרה, של חוק גיוס חדש שאחריו לא ישתנה כלום.
הררי הפרטים והשינויים הקלים יגררו שוב את הציבור לדיון חסר התוחלת שבסופו הכל יישאר אותו דבר - קבוצה חרדית הולכת וגדלה שלא נושאת בנטל הראוי, מונהגת על ידי פוליטיקאים מנוסים וכוחניים שיודעים לסחוט כל לימון ואתרוג עד הסוף, וקבוצה חילונית ודתית-לאומית שנשארות לבד עם השירות והמסים.
הפתרון לא טמון בעוד חוק מפלה עם מכסות ויעדים שלא יתמלאו ונועדו לשמר את זכויות היתר לעוד כמה שנים, ולדחות את הקץ ואת בג"ץ עד הסיבוב הבא. על מנת לפתור את הסוגיה צריך לחזור לבסיס - אנחנו נעשה מה שנכון והגיוני וכולם יצטרכו לחיות עם זה.
פשוט, נכון? אולי אפילו פשטני. והנה מיד עולות הסיבות שכל ילד יכול לדקלם, למה לא לעשות זאת: החרדים לא יתגייסו, הצבא לא רוצה אותם, הם לא רוצים נשים לידם, נדרשת תקופת הסתגלות, שוק העבודה יותר חשוב מהצבא, הם יהפכו את הצבא למדיר וקיצוני ועוד ועוד ועוד.
כמה הלעיטו אותנו במשך השנים רק כדי שנקבל את האפליה הלא תאומן, את אי הנשיאה בנטל, את ההתחמקות משוק העבודה, את התוצאות ההרסניות לחברה ולכלכלה בישראל.
עד כמה הרסניות? מסמך חמור ויוצא דופן שפרסם אתמול אגף תקציבים מונה את הנזקים: הפסד של 104 מיליארד שקל בעשור, ונזק עתידי שיביא לירידה של 13% בתוצר ובאיכות החיים ועלייה של 16% במיסוי על מנת לשמר את אותה רמת חיים לאזרחים. זה יקרה אמנם ב-2065 לפי תחשיב האגף, אך הנזקים נערמים כבר עכשיו. אגף תקציבים מציע לגייס את מרבית החרדים, "על בסיס המנגנונים הרגילים הקיימים בחוק לעניין השירות בצה"ל".
אם מדינת ישראל חפצת חיים, הצורך הדחוף כרגע הוא להפסיק עם הפשרות. אנו רואים לאן זה הוביל אותנו. צללנו למחילת הארנב הזאת, עוד שנה עוברת, עוד חוק עולה, עוד בג"ץ נדון, ואנחנו עדיין באותו מקום, בתחתית.
ומהו אותו בסיס שצריך לחזור אליו? שוויון זכויות וחובות בכל דבר. בצבא, בלימודים, בשוק העבודה. בהכל. פשוט שוויון.
בתי הספר ילמדו ליבה, יהיו מבחנים ארציים ומוסדות שלא יעמדו בדרישות ייסגרו. כל תלמידי ישראל יזכו לחינוך ראוי שהולם את 2024 ויאפשר להם לקחת חלק בעולם העבודה. רוצים ללמוד תורה? בשמחה, תעשו את זה בנוסף ללימודי חול. מי שלא ילמד ליבה לא יקבל מימון ולא ייחשב כמי שלומד, והוריו יצטרכו להסביר למערכת האכיפה מדוע הוא לא הולך לבית ספר כפי שהוא מחויב בחוק חינוך חובה.
יהיה שוויון גם בשירות הצבאי: אותו צבא, אותם מסלולים, אותו זמן שירות, אותן דרישות וסטנדרטים. די לכל המסלולים המיוחדים והמפוקפקים ש"מרוויחים" כמות קטנה של מגויסים במחיר של ויתור על כל היתר, ומבססים נורמות של התחשבות כפויה, של ייחודיות, של תנאים מיוחדים.
הצבא מעצם טבעו הוא מערכת קשוחה. הוא נועד להגן על המדינה והוא תובע הרבה. הוא לוקח מאנשים צעירים שנים חשובות, לעתים את שלמות הגוף והנפש וגם את החיים עצמם. הצבא לא מתאים את עצמו להמוני החילונים שמתגייסים אליו בגיל 18, אנחנו לא מקשה אחת. אבל הצבא הוא צבא, והוא קורא לך מותק. אז יאללה תתייצב. יהיה לך קשה, כמו לכולם.
שינוי מהותי נוסף הוא הפסקת האפליה במימון עודף של המגזר החרדי. לא סתם משה גפני הוא יו"ר ועדת הכספים המיתולוגי. יושב על השאלטר כנסת אחרי כנסת, שקל לא עובר ללא אישורו, והכל לטובת מטרת העל שהיא המשך השליטה בציבור החרדי באמצעות אותו מסלול של לימודים בישיבה ואי לקיחת חלק סביר בשוק העבודה.
מספיק עם ההנחות בארנונה, די לקווי אוטובוס מיוחדים למגזר, צריך לבטל קריטריונים בפרויקטים ממשלתיים שנתפרו לטובת החרדים כמו גיל נישואין ומספר אחים ואחיות, מספיק עם קייטנות מסובסדות במאה שקל כשבעיר השכנה משלמים באלפים ועוד ועוד הטבות ייחודיות למגזר על חשבון הציבור הכללי.
אם ההצעות האלה מעוררות אצלכם התנגדות, תחשבו כמה התרגלנו לאפליה. לעובדה שיש ציבור שמורם מעם, שמגיע לו יותר על חשבוננו, שאנחנו אלה שכבר רגילים לבוא עם כל ההצדקות למה לא יכול להיות שוויון ולמה מגיעים לחרדים הסדרים מיוחדים בכל נושא שהוא.
ועכשיו תרגיל מחשבתי - מה היה קורה אם ח"כים ערבים היו מבקשים להעביר חוק שמקל בעונשם של רוצחי אחיותיהם ואמותיהם, ואומרים - זאת התרבות שלנו, זה מה שחשוב לנו, אנחנו לא נשתנה ואתם לא תבינו אותנו לעולם. האם מישהו היה מסכים לזה? ברור שאין להשוות לימוד תורה לרצח והדוגמה היא לא יותר מפלפול, כמו אלה שאחינו החרדים מצטיינים בו. אבל כמו שלא נעשה מערכת חוקים ומשפט נפרדת למי שהמערכת הקיימת לא מתאימה להם, למה שנעשה זאת בצבא, בשוק העבודה, בחינוך, בתחבורה? מה ההבדל בעצם?
אבל זה לא פרגמטי, יגידו המתנגדים והמפוכחים. זה לא יקרה. אולי זה נכון, אבל אנחנו כבר ניסינו את דרך הפרגמטיות ואנחנו רואים לאיזה עברי פי פחת היא הובילה אותנו. למה שהפעם זה יהיה אחרת? כאמרתו הידועה של איינשטיין - אי שפיות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות.
איזו ברירה יש לנו מאשר לשנות את מה שעשינו עד עכשיו, וללכת על אופציה שאולי נשמעת לא ישימה, אבל אנחנו כבר יודעים שניסינו שוב ושוב את האפשרות השנייה, ה"פרגמטית", והיא כישלון בטוח וידוע מראש.
מה עוד אנחנו יכולים לעשות מאשר לחזור למלים הגסות האלה - ערכים, אידיאולוגיה, ולפעול לא לפי פשרה שתהרוס את עתידנו פה אלא פשוט לפי מה שצריך. אנחנו צריכים לעשות את מה שנכון למדינה ולהיות חזקים בעמדתנו. חזקים באמונתנו ומחויבותנו לשוויון.
והם יצטרכו להשתלב בעולם שלנו. זה עליהם, זה לא עלינו. לא אנחנו צריכים לבנות להם מסגרות מותאמות בצבא ובאקדמיה ובעולם העבודה, אלא הם אלה שיהיו צריכים להתפרנס והם יצטרכו לעשות את זה בעולם שלנו. כי בעולם שלנו יש פרנסה, ואילו הם לא בנו עולם מקביל שמאפשר פרנסה, למעט כזו המבוססת ברובה על כספי משלם המסים - רבני ערים (זוכרים את חוק הרבנים של דרעי?), שומרי כשרות, ומשרות רבות בתחום החינוך במגזר, שבו כסף חילוני מממן את מי שמלמדים את הדור הבא שלא ישתלב כראוי בעולם העבודה.
ראו את הדברים של אגף תקציבים בנושא: "החלת סנקציות כלכליות צפויות להיות אפקטיביות במידה מוגברת, שכן שיעור ההעברות הממשלתיות מתוך ההכנסה הפנויה של משקי הבית החרדיים גבוה ביחס לאוכלוסיות מקבילות", כלומר רכיב התמיכות למיניהן בהכנסת משק בית חרדי גבוהה ביחס לשאר. כאילו שלא ידענו.
ומי שלא ישתלב? שיתכונן לשלם מחיר. כמו כל חילוני שלא עובד, או עובד אבל לא מרוויח מספיק לצרכים הרבים. העובדה שזה נשמע לנו מוזר רק מעידה כמה התרחקנו מאמיתות בסיסיות בשם הטרלול התמידי והניסיון להתאים את עצמנו ועל הדרך עוד למצוא צידוקים למערכת לא הוגנת, שהולכת ומטביעה את המדינה. זה לא ברור שצריכים להיות אותם חוקים לכולם? די לפשרות עקומות. צריך לעשות את מה שנכון, מה שהגיוני, וכולם יצטרכו לחיות עם זה. ניסינו את הדרך השנייה של פשרה והתחשבות, ואנחנו יודעים לאן זה מוביל.