"קנינו עוד מיגוניות ופינינו את המשרדים לקומה תחתונה", מספרת רונית זוגלובק על עבודה תחת אש חיזבאללה. על השאלה איך זה מסתדר עם השקת סדרת תבשילים בשרית חדשה, היא עונה: "לא יודעת אם יש טיימינג אידיאלי להשקה, תמיד יהיה משהו. החיים לימדו אותנו שאנחנו לא יכולים לתכנן יותר מדי".
"המפעל של זוגלובק נמצא בשלומי, 300-200 מטר מהגבול. אני פותחת את חלון המעבדה ואני מול הרי הלבנון. שלומי הוא יישוב מפונה. אנחנו מפעל חיוני, חייבים להמשיך לעבוד גם אם זה יישוב מפונה וגם תחת אש. זו המציאות שלנו בחודשים האחרונים. הטילים נופלים ממש בסמוך אלינו, עניין של מאות מטרים. כשנופלים פצמ"רים אין אזעקות. כשיש אזעקות, יש לנו עשר שניות לרוץ למקלט. זו כמעט משימה בלתי אפשרית. אנחנו רצים וזה נופל כשאנחנו בדרך". כך אומרת רונית זוגלובק, סמנכ"ל פיתוח וחדשנות של זוגלובק, ורעייתו של אלי זוגלובק, יו"ר הקבוצה.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל המפעל עובד תחת אש חיזבאללה וההתארגנות לא פשוטה. "במפעל עובדים 700 עובדים, רובם מיישובים מפונים, שממשיכים להגיע למפעל", מספרת זוגלובק. "כדי שהם יגיעו אנחנו מתמרצים אותם כספית. זה אתגר מאוד גדול להתנהל במצב הנוכחי. אנחנו צריכים לדאוג אפילו לדברים הכי טכניים, כמו הסעות, כדי להביא את העובדים למפעל. אני חושבת שכמעסיק הדבר הראשון זה ביטחון ובטיחות, והיום אנחנו לא יכולים להבטיח את זה.
"אנחנו מבקשים מהם לבוא, אבל לא יודעים לספק להם סביבה באמת בטוחה מעבר לכך שמיגנו את המפעל וקנינו עוד מיגוניות, כדי שבכל מקום שבן אדם נמצא הוא יוכל לרוץ. את המשרדים פינינו לקומה תחתונה כדי שיעבדו שם. המציאות כאמור היא כזו שאנחנו מפעל שעובד תחת אש, בתנאים מאוד קשים, ואנחנו אוהבים את העובדים שלנו שבאים וממשיכים לעבוד".
"אף חייל לא נשאר רעב"
למרות המציאות הלא פשוטה הזו, זוגלובק השיקה לאחרונה את סדרת התבשילים הבשרית החדשה "מאדאם פרז", הכוללת שבעה תבשילים ביתיים, בקונספט של ארוחה לשניים. מדובר בפיתוח של חטיבת החדשנות של זוגלובק, כשהתבשילים מיוצרים בטכנולוגיה ייחודית מוגנת פטנט. התבשילים מצוננים, מבוססים על מתכונים ביתיים וללא חומרים משמרים.
הם כוללים מרק לקוסקוס עם עוף, רוטב בולונז, קציצות ברוטב עגבניות, צ'ילי קון קרנה, עוף בקארי אדום, עוף סצ'ואן וקארי מסמאן בקר. כל שנדרש הוא הכנת התוספת בבית - פסטה, אורז, נודלס או קוסקוס מהיר הכנה - וחימום מהיר במיקרוגל של התבשיל. את מוצרי הסדרה ניתן להשיג ברשתות השיווק, כשהמחיר המומלץ לצרכן 34.90 שקל ליחידה.
"יש בזוגלובק גם קו ייצור לארוחות מוכנות, והראשונים שאכלו את הארוחות שלי היו חיילים", אומרת זוגלובק. "מאות-מאות של מנות הוצאנו כל יום, כדי שחיילים יאכלו. לא היה חייל בסביבה שלנו שנשאר רעב. הם היו הנסיינים הראשונים של הסדרה החדשה. אנחנו עדיין מעבירים לכיתות כוננות ולבסיסים בצפון את הארוחות המוכנות שלנו. אם יש טיפת נחמה זה שהאוכל הזה מזכיר להם בית".
לעובדה שהסדרה נקראת "מאדאם פרז" יש סיבה. "התחבטנו הרבה לגבי השם, זה לא היה פשוט בכלל", מספרת זוגלובק. "אלי ואני ישבנו ימים ולילות, עלו כל כך הרבה הצעות ולא התחברנו לשום דבר. אוכל בסוף זה רגש. באיזושהי שבת אמרתי לאלי: 'מאדאם פרז'. הוא מסתכל עליי ומחייך. מאדאם פרז זו סבתא שלי. בקזבלנקה קראו לה מאדאם פרז. גם כשעלתה ארצה, החברות שלה קראו לה כך.
"סבתא בשבילי היא החום שקיבלתי בילדות, היא הרגש, היא הסירים. היא ביטאה את האהבה שלה תמיד דרך הסירים. בכל שעה ביום שהיית מגיעה אליה היא תמיד ידעה לפתוח את הלב, את המטבח ולהעמיד את התבשילים הכי טעימים. זה היה מטבח מרוקאי מאוד עשיר שהושפע מתרבויות של צרפת, של ספרד. אגב, יש לי גם סבתא פולניה בסיפור, יש לי גם זיכרונות של קרפיונים באמבטיה ורגליים של עוף עם הציפורניים יוצאות מהסיר. בתור ילדה חוויתי קולינריה מגוונת".
"הצעה שהיה לי קשה לסרב לה"
קבוצת זוגלובק, מחלוצות חברות המזון בישראל, החלה את דרכה בשנת 1937, כמפעל קטן לייצור מוצרי נקניק ובשר כשר שהוקם בנהריה על ידי אירמרגרד (יונה) וריינהולד (אברהם) זוגלובק, כממשיך דרכו של מפעל משפחתי ותיק ורב-מוניטין שהיה בגרמניה. כיום, מעל 80 שנה לאחר הקמתה, ניצבת זוגלובק בחזית תעשיית המזון הישראלית כחברה מובילה בייצור ובשיווק מגוון רחב של מוצרי בשר, נקניקים, פסטרמות, נקניקיות, תחליפי בשר, ארוחות מוכנות ומוצרים מהצומח.
לרונית, 50, טכנולוגית מזון בוגרת החוג לביוכימיה ומדעי המזון באוניברסיטה העברית, מוסמכת במנהל עסקים מאוניברסיטת בן גוריון, ניסיון עשיר בתעשיית המזון ובקמעונאות, עם התמחות בחדשנות ובפיתוח מותגים פרטיים. לזוגלובק היא הצטרפה לפני ארבע שנים במטרה להקים את סטארט אפ תחליפי הבשר WONDERS, שבו עד היום היא משמשת כמנכ"לית. בהמשך הקימה את חטיבת החדשנות בחברה. החיבור שלה למשפחת זוגלובק החל לפני כשמונה שנים, כשפגשה את אלי זוגלובק, נכדם של המייסדים, שהפך בסופו של דבר לבעלה.
"אצל שנינו זה פרק ב'", היא מספרת. "הכרנו בכנס מזון שהנחיתי ב-2016. בכנס היה אמור להשתתף עמי זוגלובק, אבא של אלי, אבל בסוף הגיע אלי. הוא טוען שהסתכל עליי כל הבוקר, אני כמובן הייתי עסוקה ולא ראיתי שום דבר. משם הכל היסטוריה. התחתנו לפני שנתיים, כל אחד הביא לקשר את הילדים שלו: שלושה שלי, שניים של אלי".
החיבור של רונית ואלי הוליד גם חיבור עסקי ומקצועי. "ההתמחות שלי הייתה בפיתוח מותגים פרטיים, עבדתי עם הרשתות הגדולות בישראל", היא מספרת. "בשנת 2020 היה באז מאוד גדול סביב תחליפי בשר. בארה"ב וגם בישראל ראינו ממש פריחה של סטארט אפים בקטגוריה הזאת. אלי רצה הרבה זמן שנעבוד ביחד. לי באיזשהו מקום היו חששות לערבב חיים אישיים וחיים מקצועיים. לאורך השנים אלי מדי פעם הציע לי הצעות שונות לעבוד איתו בחברת זוגלובק, ואני תמיד סירבתי. ואז ב-2020 הוא הציע הצעה שהיה לי קשה לסרב לה".
מה קסם לך בהצעה הזו?
"אלי בא ואמר 'אנחנו נקים סטארט אפ של תחליפי בשר ואת תבואי לנהל אותו'. הוא הציע לי להיות מנכ"לית של סטארט אפ. זו הצעה שכבר היה לי קשה להגיד לא, מה גם שהראיה הייתה עולמית. הקמנו את הסטארט אפ WONDERS, פיתחנו סדרה של תחליפי בשר. אולם לאורך הזמן הבנו שהתחזיות של האנליסטים לא פוגשות את המציאות".
למה הכוונה?
"התחזיות דיברו על כך שבתוך 10 שנים 10% משוק הבשר בעולם יהיה שוק של תחליפי בשר, שזה אומר שוק מאוד גדול. הנחת היסוד שלהם הייתה שהצרכנים של הקטגוריה הזאת שיגרמו לגידול הזה יהיו מה שנקרא flexitarian - אנשים שמגוונים, ו-Meat reducers - 'המפחיתנים'. הם לא הסתמכו על צמחונים / טבעוניים, אלא אמרו שיהיו אוכלוסיות נוספות - מה שבסוף כן קרה בשוק תחליפי החלב, קטגוריה שרק צומחת מאז. אבל בתחליפי הבשר זה לא קרה. אני מאמינה שזה יקרה, אבל לא בקצב שחזו אותו. ייקח לזה יותר זמן. אנחנו המשכנו בפיתוח המוצרים האלה, בשיפור שלהם, יש לנו צוות פיתוח שממשיך לפתח, אבל הבנו שזה מוגבל בסוף לאחוז מסוים באוכלוסייה שלא צומח בקצב שצפו שיצמח".
לדברי זוגלובק, בכל דבר יש גם הזדמנות: "עצם זה שכבר הקמתי בשלומי מעבדת חדשנות עם צוות של חוקרים, מהנדסים וטכנולוגי מזון מהטובים ביותר - בסופו של דבר גם פגש את הפרויקט העכשווי. לפני שנתיים קנינו טכנולוגיה מוגנת פטנט מחברה שוודית והקמנו ממש קו לארוחות מוכנות בתוך אתר הייצור של זוגלובק. לפני כמה חודשים ייצרנו בטכנולוגיה הזו את סדרת 'הדיינר' (בשר מפורק, סלופי ג'ו ובאנים מצוננים), ועכשיו ייצרנו את סדרת מאדאם פרז. הבאנו באמת טכנולוגיה יוצאת דופן והייתה לי כבר את הפלטפורמה, את מעבדת החדשנות. לקחנו טכנולוגיה ומתחנו אותה למקומות קולינריים. המטבח של סבתא פוגש טכנולוגיה חדשנית מתקדמת. זה משהו מאוד ייחודי ואני מאוד גאה בזה".
עד כמה זה מורכב להשיק מוצרים בתקופה הנוכחית?
"לא יודעת אם יש טיימינג אידיאלי להשקה, תמיד יהיה משהו. החיים לימדו אותנו שאנחנו לא יכולים לתכנן יותר מדי. בסופו של דבר, כל חדשנות צריכה לפגוש צורך. הצורך לאכול אוכל ביתי, חם, מזין, במחיר נגיש הוא צורך שפוגש כל אחד מהאוכלוסייה. כשמוציאים את המנות מהמיקרו, התחושה היא שכרגע בישלו את הקציצות האלה או הכינו את הבולונז. קהל היעד שלנו הוא בעצם כולם. אני מאדאם פרז, את מאדאם פרז, והוא מאדאם פרז. אחרי שלושה עשורים בתחום הזה אני חושבת שפיתחתי גם את היכולת לנבא הצלחה. זה קורה כשהצורך הוא אמיתי, לא איזשהו גימיק של טעם נוסף בסדרת מוצרים, אלא חדשנות שהיא 'game changer', משהו שבא לשנות את כללי המשחק".
"אין גבולות בעסק משפחתי"
העובדה שבשל החיבור שלה לזוגלובק, תרתי משמע, העבודה גם החלה להיכנס הביתה, די חדשה לה. "אני באה מבית של שכירים. גם אני עצמי כשהייתי בעבר מסיימת את שעות העבודה שלי, אז הייתה הפרדה מוחלטת בין בית לעבודה, בין קריירה למשפחה. היו גבולות מאוד ברורים", אומרת זוגלובק.
"כשמדובר בעסק משפחתי, אין גבולות. עוד הרבה לפני שהצטרפתי באופן רשמי לחברה, אי אפשר היה להוציא את זה מהבית. אלי הוא דור שלישי למייסדים. הוא נולד בתוך המפעל, עד גיל 10 חי עם רעש המכונות וריח הנקניקים, כי המשפחה הייתה גרה במפעל. אי אפשר לנתק את זה, זה חלק מהחיים שלו, מההוויה שלו, ממי שהוא. ואני, כבת זוג, גם בתוך זה. עכשיו, כשאנחנו עובדים ביחד, אז ברור שזה מלווה אותנו לאורך היום וגם בבית".
איך את מרגישה עם זה?
"תראי, זה לא פשוט כי הסיטואציה להיות יצרן מזון היא לא פשוטה, לא קלה. יש המון אתגרים בתעשייה הזאת. יש לחץ, יש סטרס, אבל צריך לדעת למנן את זה, צריך לדעת כמה אתה מאפשר לזה לנהל את החיים שלך וכמה אתה יודע גם לשים את הגבול ולעשות את ההפרדות. אני חושבת שאנחנו מאוזנים, יודעים לעשות את ההפרדות האלה, אבל זה בהחלט נמצא ונוכח. זה לא משהו שאפשר לסגור את הדלת, להיכנס הביתה ולהגיד זהו".