בצלאל סמוטריץ', איך אתה ישן בשקט בלילה?

קו ישיר מתוח בין ההודעות המרגיעות לפיהן ישראל ערוכה לכל תגובה איראנית אפשרית על חיסול בכיר משמרות המהפכה בדמשק, לבין סירובו של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ' לצפות בסרטון הקשה שמתעד את חטיפת התצפיתניות מגבול עזה, בנימוק שזה עלול להפריע לו לישון בלילה.

לכאורה מדובר בשני הפכים: הראשון, ערוך לכל תרחיש שיהיה, השני מנסה להתכחש אפילו למה שהיה - אבל כשניגשים לבחון את הדברים מקרוב, מתגלה שמדובר בשני חצאים של אותו השלם, קו המתאר של הממשלה הנוכחית.

נתחיל באיראנים. לא צריך להיות מומחה לצבא כדי להבין שהתקפה איראנית על ישראל היא משהו שונה מכל מה שהכרנו וחווינו עד כה. מצד אחד, לא אלמן ישראל: אם חלילה תתרחש מתקפה שכזאת על אוכלוסייה אזרחית, ייפתחו לצה"ל אפשרויות תגובה שגם האויב לא הכיר עד עכשיו. כלומר, לא מדובר חלילה בחורבנה של מדינת ישראל.

מצד שני, יש סיכוי לא רע שלא מעט בתים בריכוזי אוכלוסין במרכז, ייראו כמו אלה של קיבוץ מנרה, על כל המשתמע מכך.

רבים ממקבלי ההחלטות בישראל יודעים זאת, קצת פחות מהם מבינים זאת - ולגבי מי שעושים את הנדרש מאיש ציבור בעת הזאת, הרי שבינתיים נמצא רק צדיק אחד בסדום בדמות ראש עיריית חיפה יונה יהב.

יהב ספג לא מעט האשמות בליבוי פאניקה ובפגיעה בחוסן הלאומי, אבל מי מבין תושבי עירו שיתקין קו טלפון בסגנון הישן והטוב, יוכל לשוחח עם יקירו גם במקרה של נפילת הרשת הסלולרית ומי שיצטייד באמצעי תאורה חלופי, לא יצטרך לגשש את דרכו בעלטה במקרה של קריסת רשת החשמל.

יכול להיות (הלוואי שכך יהיה) שלא נזדקק לכל אלה, אבל איש ציבור מחויב להגיד לקהלו את האמת, במקום להידרש לסיסמאות נבונות של "ערוכים לכל תרחיש" שנאמרות בקול בס עמוק, ממש כפי ששמענו ממפקדי צה"ל בימים שבהם ציינו 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, הימים שקדמו לתרחיש האחד שאיש לא ציפה לו (מלבד קולות בודדים שהושתקו בידי אלה הערוכים לכל תרחיש).

אין איש ציבור ישראלי שלא לומד בסמסטר הראשון של קורס המבוא לפוליטיקה על נאומו המגומגם של לוי אשכול ערב מלחמת ששת הימים. כתוצאה מכך כולם מנסים לשדר ביטחון, להקרין עוצמה, להפגין נחישות - יבחר כל אחד את המונח הקרוב לליבו האמיץ.

אלא שאם כבר חוזרים אל המלחמה המוצלחת האחרונה של מדינת ישראל, הרי שדווקא הפחד הוא שהתגלה כמעורר הטוב ביותר של היוזמה. הפחד מהשמדה שאפף את מדינת ישראל ערב בתקופת ההמתנה למלחמה ההיא, הוא שדחף אותה למהלך ההתקפי המזהיר ביותר בתולדותיה.

אני לא רוצה לרמוז שישראל צריכה לתקוף את טהרן בטרם תתקוף זו את חיפה ותל אביב, אלא רק להראות עד כמה הרחיקה אותנו מראית העין של הביטחון מהביטחון עצמו - ככל שרבו דברי הרהב (ולא דברי היהב), כך ירדה המוכנות, וככל שדיברנו על עוצמת של צה"ל, נשענו יותר ויותר על עוצמתו של הצבא האמריקני, זה שהפך את נשיא ארצות הברית מבעל המאה לבעל הדעה.

ממש באותו האופן, מי שמוכר למעטים שעוד מאמינים לו את שקר ה"פסע מניצחון מוחלט", ממהר לרמוז שצה"ל אינו עומד בציפיות ממנו.

הדיון האחרון בקבינט, זה שבו "סביבת" ראש הממשלה גם מעוררת את הפרובוקציות וגם ממהרת להדליף אותן לתקשורת, נועד כדי להכין את האליבי ליום שאחרי: אני הייתי "פסע מניצחון", אבל השותפים הרופסים שלי לממשלת החירום והגנרלים הגרועים שלי - הם אלה שעשו יד אחת עם האמריקאים ומנעו מעם ישראל הישג גדול תחת הנהגתי.

כמובן שכל זה מהודהד ללא הרף בערוצי התעמולה (כולל "ציטוטים" מפי "מקורות בחמאס"), אבל לפחות לפי הסקרים לא קונה אחיזה בלבבות. בין היתר כי ההיגיון אומר שאין בעולם אדם שרוצה לנצח במלחמה הזאת יותר מהרמטכ"ל. משפטה של ועדת החקירה לגביו כבר נחרץ עוד בטרם התכנסה לישיבתה הראשונה, כך גם לגבי המשך הקריירה הציבורית שלו שנדונה מראש לגניזה, אבל לפחות את גזר הדין במשפט ההיסטוריה יוכל להמתיק אם יהיה אחראי לא רק על השפלה שלא הייתה כדוגמתה, אלא גם על מעט גאווה לאומית.

בגזרה אחרת, לוקח שר האוצר, בצלאל סמוטריץ' את קו העמדת פני הבטוחים בעצמם, צעד אחד קדימה. סמוטריץ' כשר אוצר (וכפוליטיקאי שהפך לרב השפעה) הוא אסון לאומי, אבל לחוקרי העת הזאת הוא עוד יתגלה כנכס, בשל היעדר היכולת שקיימת אצלו לחצוץ בין מחשבותיו ולשונו.

ההנמקה שסיפק לאי רצונו לצפות בסרטון החטיפה היא מהממת, לא פחות. הוא חושש שהצפייה תפריע לו לישון בלילה! במילים אחרות: לא רק שהוא לא מכיר בכך שיש לו אחריות מיניסטריאלית על אירועי אותה שבת, אין לו אפילו את האחריות המינימלית לצפות בתוצאות מעשי הממשלה (והצבא, בל תנקה זו את זה) באותו יום ארור.

ייאמר מיד: הדבר היחידי שהייתי מצפה משר האוצר של מדינת ישראל בעת אחד המשברים הכלכליים העמוקים שידעה מעודה, הוא לא לישון בלילה. קצת כמו אוהד כדורגל שצופה במשחק של קבוצתו ומוכן לסלוח למגן שאיבד כדור או לחלוץ שהתרשל מול השער ובלבד שייראו שהם משאירים את נשמתם על הדשא, בלבד שיילחמו.

סמוטריץ' שכנראה לא מבין את משמעות המילה "מלחמה", עושה את מה שעושים ילדים כשהם נתקלים במראה מפחיד: מושך את השמיכה מעל לראש, העיקר שיוכל לישון בשקט בלילה.

עוד לפני שנדרשים לתיעוד הנוראי של חטיפת נשים צעירות שהופקרו לגורלן על ידי מפקדיהן, אך גם על ידי הממשלה שאחראית עליהם ועליהן (נדמה שבממשלה הזאת קצת מתקשים להבין את הדברים, אבל ביום השנה ה-50 להתפטרותה של גולדה מאיר מראשות הממשלה, אחרי שכבר "זוכתה" בוועדת החקירה ואפילו אחרי שניצחה בבחירות, נדמה שכדאי להזכיר ששום מחדל צבאי אינו יתום מאחריות הדרג המדיני), נדהמתי לגלות שבצלאל סמוטריץ' ישן בלילות.

הייתי מצפה משר אוצר שהתחייב לתקציב שלא מותיר שום רזרבות, שלא לישון בשקט בלילה ולחלום חלומות מתוקים על מדינת הלכה, בגלל אלף סיבות אחרות.

הייתי מאושר לו הייתה שנתו נודדת בגלל חוסר המענה לראשי הרשויות בדרום, שנאלצים לפרוע עתה חשבונות מבתי מלון אליהם פונו תושביהן.

הייתי מצפה שיתעורר בזעקות באישון לילה בגלל המיליארדים שמתעכבים כדי להציל, ממש כך, את הקהילות שננטשו לגורלן בצפון הארץ.

קיוויתי שהוא מתקשה לעצום עין בשל הסכנה לדירוג האשראי של ישראל, נתון שעלולה להיות לו משמעות ארוכת טווח על הכסף שמדינת ישראל צריכה לגייס בעולם, בריבית גבוהה, כדי לממן את הוצאות המלחמה הנמשכת.

מתגובתו להצעה לצפות בדקות שמתעדות את רגעי האימה של התצפיתניות בגבול עזה, למדתי שהאיש שעושה "כלכלה טובה בעזרת השם" ישן היטב בלילה, ממש כמו אלה ש"ערוכים לכל תרחיש".

לפיכך - ומאחר שאנו ככל הנראה ערב בחירות (גם אם מדובר בהווה מתמשך שיארך מספר חודשים), אני מבקש להעלות כאן קווים לדמותו של מי שיזכה לקולי: שיהיה קצת פחות נחוש מבחוץ וחרד מבפנים, שלא יהיה בטוח בעצמו, שלא יתבשם ממילותיו שלו לפיהן הוא "ערוך לכל תרחיש" אלא יחשוש תדיר שמא הזניח את הפרט הקטן ביותר אפילו בתכנית שנראית מושלמת.

שיפעל מתוך פחד מוות, אבל יבצע את המלאכה בקור רוח. שיישמע לעיתים מהורהר, שלא יפגין ביטחון מזויף שמקורו בחוסר היכולת לקבל החלטות או אחריות.

שיהיה קצת יהודי גלותי כמו בן גוריון או אשכול ואפילו בגין - אחרי שכבר היינו צריכים להבין שהצבר עטור ההילה הצבאית יודע אולי להפגין אומץ בשדה הקרב, אבל כושל כטירון בשדה המדיני: רבין (כן כן, חבריי משמאל, גם הוא!), ברק, נתניהו - ובקרוב אולי גם בני גנץ.

עד אז, תקשיבו ליונה יהב ולא ליואב גלנט - ותנו לסמוטריץ' לישון בשקט בלילה, ממילא בשעות שהוא ישן הוא לפחות לא גורם לעוד נזק למדינת ישראל.