אינני יודע אם מנחה טקס המשואות ליום העצמאות יודע אנגלית אבל אם זה היה תלוי בי ובעוד לא מעט, כדאי שילמד ויתאמן.
במציאות הישראלית המורכבת, כאשר מבטלים פרס ישראל משיקולים הגדולים גם על ישראל ובהמשך מחזירים אותו, כשנשיא ארצות הברית רוצה לבוא לנאום כאן, אבל הדבר מתבטל בהסבר טכני על שייכותו המפלגתית של יושב ראש הכנסת, אני חושב שבשלו התנאים, העיניים נשואות והכבוד מגיע שנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן יוזמן להדלקת משואה בטקס השנתי. את הטור הזה היה נכון לכתוב באנגלית, הוא היה עושה דרכו לערוצים המרכזיים בכל התקשורת בארצות הברית.
במדינה המתחזקתֶ טקסים חשובים, מצליחה להחיות את החיבור הכמעט בלתי אפשרי בין יום הזיכרון ליום העצמאות ומכבדת בהדלקת משואה גברים ונשים בעלי מפעל ייחודי בישראל ולמענה, אנשים שעלו לכאן ונולדו כאן, מפעלים שנועדו לחזק את מדינת ישראל ומביאים את כולנו להתרגשות וגאווה ואפילו למעט אחווה למשך כמה שעות, יש מקום בייחוד עכשיו להעריך ולכבד את מי שמסייע לנו מעבר לים.
באופן אישי מדובר באדם המגדיר עצמו ציוני בפה מלא, מדובר באדם שהיה כאן בשבר הגדול ביום כיפור לפני חמישים שנה והגיע מיד למנוע שבר נוסף חמישים שנה אחרי. הפוליטיקאי הוותיק בעולם, במעצמה החזקה והמובילה בעולם, העונה על תפקיד הידיד הבלתי מעורער של מדינת ישראל בחצי המאה החולפת, אז תגידו לי אתם.
זה לא פרס נובל על המצאה פורצת דרך ולא מפעל חיים של עלייה לארץ כנגד כל הסיכויים, מדובר בהמצאה עתיקה הנקראת רעות ובמפעל חיים של ציוני נוצרי שמעולם לא עלה לכאן.
בסיס ישן לעתיד חדש
כבוד הנשיא ביידן, אנחנו טסים על כלי טיס המיוצרים במדינתך, עושים שימוש מושכל בחימוש שאתה מקפיד שלא יחסר כאן וגם אם מישהו יעז לומר כי זהו דולר סיוע, מדובר עדיין במטבע זר והמילה סיוע איננה מובנת מאליה.
עם הספר ואומת הסטארט אפ שכחו את המילה צניעות והוקרה במרוץ לדירוג האשראי, את הכבוד הבסיסי לא מנפיקים בבורסה והידידות אינה נחלת וול סטריט. אבל בלעדיהם כל אלו לא יהיו, זהו הבסיס הישן המבטיח את העתיד החדש.
כן גבירותי ורבותי, קוראים וקוראים יקרים, הייתי רוצה כאזרח ישראלי לדעת כי אנו מסוגלים עוד לומר תודה, הערכה פשוטה מבלי להכניס לתוכה פוליטיקה של זהויות. הייתי רוצה לראות את הציוני הוותיק הזה מתרומם מכסאו בקור הירושלמי אל מול אבני הכותל המערבי, פוסע לאט לעבר משואה מיוחדת ולפיד בוער מוגש לו מחיילת חרדית בצבא ההגנה לישראל, המצלמה מלווה רק אותם ולא אף אחד אחר בקהל, סדר הישיבה לא יעניין וגם לא מי קרוב למי.
ההמנון יחתום את הטקס שישודר בכל העולם ויש לי התחושה שכמה ממילותיו יעלו על שפתותיו של הנשיא האמריקני הידידותי ביותר שהיה לנו כאן בעשורים האחרונים, הוא לא יצטרךֶ ללמוד אותן מחדש, הוא מכיר ויודע.
מדליותֶ ואותות נשיאותיים הם מחוות מקובלים לאישים ונשים בעולם, ארצות הברית בין המובילות, מדליית החירות והצדק, מפעולות חיים וקשרים ייחודיים. אצלנו אלו נפוצים פחות אבל אם נשאר עוד טקס בלב הקונצנזוס, המתנחל בלבבות אזרחי מדינת ישראל באשר הם, אינו נוגע לסיפור אישי או סקטור כזה או אחר, כאן ברחבת הכותל זו המדינה כולה, הכבוד הלאומי והתודה, עם שלם מעריך אנשים שמעולם לא פגש, דור שלם כדאי שיעריך נשיא שכל כך נוכח בחיינו כמנהיג העולם החופשי, פשוט כך. גם כאשר יש מחלוקות, הן אינן רלוונטיות להבעת הערכה.
אינני יודע אם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן יעזוב את הבית הלבן בסוף השנה, איחולי ההצלחה לציבור האמריקאי. אולם קדנציה של ממשל תסתיים וזו מביאה עימה את העיתוי המתאים והנכון לעשות משהו שטרם עשינו, לומר תודה כציבור לציבור אחר, כאומה קטנה לאומה גדולה, גם כשאוקיינוס שלם מפריד בינינו, המעורבות האמריקאית בישראל משמעותית וגדולה, מתהליכי משמר פנימיים ועד ליוזמותֶ אזוריותֶ פורצותֶ דרך, הם תמיד שם לצד השולחן, לֶצידנו.
בעולם הבינה המלאכותית, המכונית החשמלית והשבבים המושתלים זה לא מובן מאליו. לא ניתן להשתילֶ ידידות ואין בינה שתוכל להחליף סיוע לחבר בעת מצוקה, כי מוכשרים ככל שנהיה או לפחותֶ נאמין, לבד לא נגיע רחוק האמינו לי. מוצלחים ככל שיאמרו עלינו, אנחנו לא לבד ועדיף להיות מוקפים בידידים, חזקים ובעלי יכולת לסייע בדיוק כפי שיש לנו.
אני מייחל ליום בו תאושר במסדרונות המתאימים הצגת משיא המשואה המרכזית בטקס הקרוב ובשפה האנגלית, אין מילה שלא ניתן להכניס בטקסט הזה, איפה הוא לא היה בצמתים החשובים למדינת ישראל, כמה פעמים ביקר כאן ובייחוד בתקופה האחרונה. זו איננה משואה זרה, זו הערכה מוצדקת ונכונה של מדינה שלמה, מדינת ישראל.
אני לא יודע מה יאמר הנשיא אבל אני בטוח כי אלו יהיו מילים מרגשות, גם לו ולדמוקרטיה החזקה בעולם ארה"ב, אלו יהיו מילים שיעטפו רגע של גדלות רוח והזדמנות לשינוי, רגעים של ממלכתיות שנראה כי חסרה כאן לאחרונה, אולי נשכיל ואלו יהפכו מסורת של הערכה ישראלית בקרב משפחת העמים בעולם ואני בטוח שאת משפט הסיום יאמר הנשיא האמריקאי בעברית, בכוונה גלויה וכנה ובהתרגשות רבה, יישיר מבטו אל הקהל החבוט מהשנה האחרונה ויאמר בקול גדול משהו שהוא מאמין בו וגם אנחנו. בידידות רבה לעם ישראל, ולתפארת מדינת ישראל.
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי.