הבוקר שנשאר עם העדר בצפון: "אני מאמין שיש מישהו ששומר עלי"

קיבוץ שניר בצפון מפונה כבר מפרוץ המלחמה. מלבד כיתת הכוננות בקיבוץ נותר שם גם חאלד אליאל, חקלאי מגדל בקר, או אם לנקוט בשם הקולנועי של המקצוע - קאובוי. אליאל עובד כבר 8 שנים במרעה של שניר, לפני כן עבד עוד כמעט עשור בסאסא ויש לו עבר עשיר בעבודה עם בקר. כשאני שואלת אותו אם הוא לא מפחד הוא מיד משיב בשלילה: "אני לא מפחד מאזעקות או מטילים. אני מאמין שיש מישהו ששומר עליי, אולי כי אני בסופו של דבר פה כדי לדאוג ולטפל בבעלי החיים. אנחנו בסוף עונת ההמלטות, נשארו עוד בודדות, בסוף זה לא נעים בלשון המעטה. אתה לא יודע אם אתה במלחמה או לא במלחמה, ובעלי החיים לא יודעים מה זו מלחמה או אזעקות ואנחנו חייבים להישאר פה ולטפל בהם".

חאלד הוא בין הבודדים שנותרו בקיבוץ, עם רעייתו שבהריון מתקדם. הם פחות מתרגשים מיירוטים, אבל הוא מספר שלא מזמן כשהיה יירוט מעל העדר הבקר נבהל. "היו כמה נפילות במרעה בשטחים שלנו, ולמזלנו הרב לא נפגעו פרות. מה שחשוב לי זה שהעדר יהיה רגוע כמה שניתן ואני עושה הכל שזה יקרה. היה מקרה שהיה יירוט מעלינו וראינו את העדר רץ מבוהל". באופן מוזר, הוא מספר כשכוחות צה"ל יורים העדר יחסית רגוע.

בתכנון המקורי היינו אמורים לפגוש את חאלד ועוד בוקרים נוספים השייכים לקואופרטיב מרעה גולן שמיד נרחיב עליו, בשטח הטבעי שלהם. במרעה. אלא שהירי התרחב גם לאזור דרום הגולן ולכן נפגשנו בזום בבוקר בו שוגרו כ-40 רקטות לאזור רמת הגולן.

מרעה גולן הוא אגודה שיתופית חקלאית המאגדת עשרה משקים ברמת הגולן, שהחליטו להתאגד יחדיו בשנת 2016 במטרה לאפשר לציבור לדעת מה הוא צורך, ולצרוך קודם כל מוצר ישראלי נטו. "השוק הישראלי השתנה בעשור האחרון", מספרת ענת דור כהן מנכ"לית מרעה גולן שמנהלת בשנה האחרונה את הקואופרטיב. "כל סיפור היבוא מחו"ל הלך וגדל, והשוק שהיה מבוסס בעבר בעיקר על חקלאות ישראלית השתנה. גם המגדלים עצמם התקשו למצוא מי קונה מהם את הסחורה ולקבל תמורה בעד הסחורה, וגם הצרכן בעצם מתקשה לזהות את הסחורה הישראלית גם אם הוא רוצה".

דור כהן מסבירה שחוק סימון המוצרים מקשה מאוד על הצרכן לדעת מה מקור הבשר שהוא צורך. "כל אטליז שניגשים אליו אומר שמדובר בבשר ישראלי, אלא שבפועל פעמים רבות מדובר בבקר מיובא שגדל כאן וזו לא באמת תוצרת ישראלית נטו".

הרעיון להקים את מרעה גולן היה של טרי מונס, מגדל בקר וחקלאי שהגיע לארץ מבלגיה, והחליט להשתקע כאן בסוג של מקריות. מונס מגדל בקר וגם זיתים לשמן בנאות גולן: "הסיפור של מרעה גולן החל לפני מספר שנים בנסיבות אחרות לחלוטין שאינן קשורות למלחמה. שוק גידול הבקר נכנס בישראל לטלטלה. זה ענף שהיה מאתגר מאז ומתמיד. בעשור האחרון החל היבוא לגדול, בשר טרי נכנס למדינה וזה גרם לפגיעה במחירים עד לרמה של חוסר רלוונטיות שלנו בתוך השוק הזה. זה היה השלב בו החלטנו להתחיל לעבוד ביחד. מתי אנשים מתחילים לעבוד ביחד? כשקשה להם. בגולן היה יותר קל לשתף פעולה, מכיוון שיש פה הרבה מגדלי בקר ויש בינינו תמיד יחסים טובים של עזרה הדדית. זה מה שהוביל אותנו להקים אגודה שלוקחת על עצמה את כל החוליות של השרשרת, מגידול ועד בסופו של דבר גביית כספים בתוך האטליזים שקונים את התוצרת שלנו. סיפור מאתגר מאוד".

כשאני שואלת את מונס איך הסיפור הזה משפיע על הבקר, הוא מסביר שהמלחמה נפלה על עונת ההמלטות בחורף וזה היה מאתגר עוד יותר. "מצד אחד זו תקופה יותר נוחה לבקר, יש אוכל בשטח וטמפרטורה נעימה, מצד שני בעונת ההמלטות אנחנו צריכים להשגיח יותר ולטפל, למנוע מטורפים להגיע - שזה אחד האתגרים גם בימי שגרה. חוץ מזה יש מחסור גדול באנשים שגויסו או פונו. בסופו של דבר מדובר בבעלי חיים ואי אפשר פשוט להשאיר אותם בשטח".

הגדרות שנפרצו, והפגזים והטילים שנופלים ללא התרעות בשטח הפתוח (שטח המרעה הוא שטח פתוח ובמקומות מסוימים חלקו אף שטח צבאי, ט"ל), גורמים לכך שגם פרות תועות עלולות להתפוצץ בשטח. "יש מספר עדרים ממש על הגבול וזה יותר מאתגר. יש משקים שנפגעו. לשמחתי נותרו הבוקרים בכל היישובים בכיתות הכוננות והם שומרים על העדר". בשורה טובה יש למונס בכל זאת והיא שלא צפוי מחסור בעונה הבאה כפי שחוששים שיקרה ליבול בחקלאות על הגבול: "בסופו של דבר הבקר הישראלי תופס נתח קטן מהשוק. השוק לא תלוי בזה, זה לא כמו עיבוד שדות שם התהליכים קצת שונים והאתגר גדול. ובכל זאת האתגרים שלנו זה שהצרכן יבין מה הוא קונה ותהיה לו את זכות הבחירה להבין מה הוא קונה, וכשהוא קונה אותנו להבין מה הוא מקבל בתמורה, להבין מה זו חקלאות ישראלית ומה זה לא. התרגלנו בחודשים האחרונים להמשיך לשמור על השגרה החדשה בתוך האירוע הזה. זה לא מובן מאליו. רוב הבוקרים נמצאים רחוק מהמשפחות שלהם".

במרעה גולן מקפידים על תהליך שונה הן מבחינת הגידול עצמו והן מבחינת השחיטה. "אנחנו מאפשרים מוצר טוב יותר, מוצר שגדל בצורה טבעית יותר, ללא אנטיביוטיקה וללא זרזים שלצערי כן מלווים את התעשייה הזו", אומרת דור כהן, "השיטות יותר הומניות הן במרחב המחיה הן במקום הגידול לבעלי החיים. וזה מתבטא גם בדברים הקטנים, למשל לא לבודד בעל חיים חולה, וכל מיני ניואנסים שנמצאים אצלנו שאנחנו לא תמיד שמים לב אליהם כצרכנים".

איך אפשר לדעת כצרכנית שמה שאני רוכשת ישראלי לחלוטין וגם גודל כאן?
"הייתי קודם כל מאוד רוצה שהצרכנים ישמיעו את קולם ויבקשו לשנות את זה. שיאמרו שחוק סימון המוצרים שבא לעשות סדר בעצם מבלבל אותנו. הנתונים קיימים. לכל עגל יש מספר זהות והוא מאופיין על ידי הלשכה הווטרינרית. אז הנתון קיים, ומכל מיני סיבות בחרו שלא לייחצן את הנתון הזה אלא לזהות את כולם כישראלים. אנחנו באופן אישי במרעה גולן רשמנו במיוחד על המוצרים שלנו שכל הגידול, הייצור והתהליך ישראליים לחלוטין. אם מישהו לא מצהיר על גידול ישראלי, צריך לבדוק ולשאול אותו".

עד כמה קשה חקלאות המלחמה?
"זה לא פשוט. בהתחלה שיווקנו רק לעסקים מוסדיים מכיוון שלא רק שהרבה מסעדות נסגרו אלא אטליזים. יש עדיין הרבה אנשים שנמצאים בצבא ולא חזרו לעבודה. יש כאלה שצימצמו את הכמויות. חלק גדול מהעובדים הגיעו גם מהרשות הפלסטינית ולא יכלו לעבוד יותר, והיום גם הרבה אנשים בוחרים לשנות את תחום התעסוקה שלהם כתוצאה מהמלחמה. זה עשה זעזוע מאד גדול בחודשים הראשונים. וכמו שאנחנו לומדים בסופו של דבר לחיות עם הכל, אנחנו לומדים לחיות גם עם זה. אז היום הדברים חוזרים לאיזו שהיא שגרה חדשה שלמדנו לחיות איתה, אבל אלה לא אותם ימים, לא אותם קצבים. חסרות עדיין ידיים עובדות".

דור כהן מספרת ששבוע אחרי שפרצה המלחמה תוכנן אירוע גדול מאוד בצפון שבוטל: "חשבתי שלקראת פסח אוכל לקיים אותו אבל זה לא יקרה. אני לא רואה עדיין צפי קדימה מתי אוכל להביא לכאן אנשים שירגישו בנוח. זה לא רק המיקום כמו גם מצב הרוח הלאומי. בשר מאוד קשור לחגיגיות, אז בהתחלה כמובן שראינו ירידה בנתחים שמאפיינים 'חגיגה' כמו אנטריקוטים וטיבונים, שאצלם הייתה ירידה מאוד חדה. עכשיו לאט לאט מתחיל איזון, שגרה חדשה שעדיין אינה שגרה רגילה, אבל כן יש עלייה קטנה ברכישות כמו גם ביקוש בעיקר לבשר טחון וקוביות לקדירה".

צפוי מחסור בחגים?
"לא. אנחנו בגידול שלנו. אנחנו לא רוכשים מבחוץ או מתנהלים משום דבר חיצוני. היו תהיות בחודשים האחרונים לגבי מחסורים בשוק אבל רק בגלל בעיות היבוא. בסופו של דבר לצערי הרב הפכו את השוק הזה לתלוי יבוא לגמרי. הגידול הישראלי נמדד באחוזים בודדים. וזה משהו שהייתי מאוד רוצה שדווקא אחרי הקורונה והמלחמה ייתן לנו את סטירת הלחי, שנבין שאנחנו צריכים לגדל בעצמנו, ושיש לנו ביטחון תזונתי. אולי מה שלא צלח אחרי הקורונה יצלח כעת. בסופו של דבר אירוע כמו שקורה עכשיו, והבעיות בכל הנוגע לייבוא יכלו להשאיר את השוק עם מעט מאוד בשר, והרבה מאוד לחץ הופעל כדי לפתוח כל מיני שווקים אחרים. אז אמנם הלחץ עובד, אבל בסוף יש לנו את השטחים שלנו ולגידול בארץ יש הרבה משמעויות מלבד הנושא של תוצרת, זו שמירה על שטח, ומחזוריות של שטח, ויש פה הרבה מאוד אספקטים אחרים ששווה להסתכל עליהם מאשר רק על המחיר. נכון, לייבא עגל ולגדל אותו פה זה מחיר אחר, אבל גם המוצר אחר וזה לא מוצר שהוא בר השוואה בעיניי למה שאנחנו מגדלים ומייצרים פה".