"הפסקנו לחלק לניצולי השואה רדיאטורים ובמקום זה התחלנו לתת כסף לתשלום חשבונות"

"בשנים האחרונות יש ניסיון להתייחס לניצולי שואה כאל אנשים רעבים או מסכנים. בין ניצולי השואה אכן יש קבוצה שחיה מהשלמת הכנסה. לכרבע מניצולי שואה יש קשיים כלכליים גדולים, אבל להסתכל על כל ניצולי השואה רק מפריזמה כזו - זה להעליב אותם ולפגוע בהם, כי קשת הצרכים שלהם הרבה יותר גדולה ורחבה, ולאו דווקא כספית". כך אומרת אתי פרחי, מנכ"לית הקרן לרווחת נפגעי השואה, לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

פרחי, בת לניצול שואה שמכהנת כמנכ"לית הקרן ארבע שנים, מבהירה שבין ניצולי השואה יש אנשים רבים שלא זקוקים לסיוע כספי, "ויש גם קבוצה מאוד גאה שבנתה את הארץ, שבה יכולים להיות כאלה שזקוקים לסיוע וכאלה שלא. לכן להתייחס אל ניצולי שואה כקבוצה רעבה זה לא הוגן. יש את הנושא של הכבוד שלהם, התרומה שלהם, ואנחנו צריכים להיות עבורם לא רק כי הם רעבים, אלא כי הם עברו טרגדיה נוראית. הם עשו למען המדינה ואנחנו צריכים גם כן לעשות עבורם".

לפי הדוח השנתי של הקרן לרווחת נפגעי השואה, המתייחס לשנת 2023 ושפורסם בינואר 2024, בישראל חיים כיום 140 אלף ניצולי שואה. גילם הממוצע הוא 85.7. בקרן, שהוקמה על ידי ניצולי שואה למען ניצולים אחרים ושמציינת בימים אלה 30 שנות פעילות, מטפלים בכ-100 אלף ניצולי שואה. בשנת 2023 קיבלו סיוע מהקרן כ-81 אלף ניצולים, וניתנו להם בשגרה 152,558 מענים ושירותים שונים. מאז 7 באוקטובר הקרן סיפקה להם מענים רבים נוספים ונענתה גם לצרכים ולאתגרים חדשים הקשורים במלחמה, כגון ביקורים אישיים שנועדו להקל על הבדידות בקרב ניצולים מפונים, חלוקת טאבלטים כדי שיוכלו להצטרף לקהילות חברתיות וירטואליות במטרה לחזק את חוסנם הרגשי, הענקת מענקי חירום, אספקת ערכות חירום לממ"דים, ועוד.

"קודם כל, לטפל בניצולי שואה זה מאתגר תמיד, כי בנוסף לכל הדברים המאפיינים אוכלוסייה מבוגרת, להם יש את 'השק' של ניצולי שואה, שהוא שק גדול", אומרת פרחי. "לכל אחד טראומה משלו, וככל שאנשים מזדקנים הטראומה מורגשת יותר. לכן גם הטיפול השוטף שלנו בהם לוקח בחשבון את העובדה הזו".

זה בטח הפך הרבה יותר מאתגר מאז 7 באוקטובר.
"כבר בערב של ה-7 באוקטובר ניסינו להיערך ולחשוב איך אנחנו יכולים לעזור. התחלנו להתקשר לניצולים שאנחנו מטפלים בהם בשוטף. בהתחלה של הטראומה, כמו שקרה אגב גם בקורונה, הניצולים הפגינו לכאורה חוסן מאוד גדול. בשיחות הראשונות הם אפילו חיזקו אותנו, אמרו: 'אתם תראו, יהיה בסדר, נתגבר'. אבל ככל שחלפו הימים המנגינה והמילים התהפכו וגילינו שזה מעורר אצלם הרבה מאוד עניינים. אבל גם את הניצולים האלה צריך לחלק לכמה קבוצות. יש כאלה שגרים בעוטף ובשדרות ושממש חוו זאת; יש את האוכלוסייה בצפון הארץ שפונתה מביתה; ויש את האוכלוסייה במרכז. הם אמנם לא מהעוטף ולא מהצפון, אבל גם במרכז כולנו הופגזנו. כולנו היינו בטראומה ממה שקורה, אז על אחת כמה וכמה הניצולים".

בין הניצולים, מציינת פרחי, יש גם בני 90 וגם כ-3,000 איש מעל גיל 100. "תחשבי על אנשים בגיל הזה שמפונים מביתם", היא אומרת. "מה קורה למבוגר שהוציאו אותו מביתו, שכל הדברים המוכרים אינם, שכל סדר היום משתבש. יש ביניהם גם ניצולים עריריים, אבל המצב קשה גם למי שיש ילדים. הסיטואציה הייתה מאוד מורכבת".

איך ניסיתם להקל עליהם?
"עשינו הרבה מאוד שיחות טלפון לניצולים. מהשיחות שערכנו עמם וגם דרך העובדים בשטח התחלנו לייצר מענים לצרכים שעלו. המענים הראשונים היו למשל אוכל, חיתולים, תאורת חירום, טרנזיסטור לממ"ד. היו גם שביקשו שיתקשרו אליהם שוב, כדי 'לראות שאני חי'. התחלנו לחלק לאנשים ערכות חירום, סלי מזון, שלחנו לבתים ארוחות חמות. כל ניצול שביקש, עשינו איתו שיחות טלפון חוזרות כדי לא להשאיר את הניצולים בתחושה שכל העולם נעלם להם".

פרחי מוסיפה: "מאז 7 באוקטובר חילקנו כ-10,000 חבילות מזון, לא כולל חלוקה מיוחדת לקראת פסח. זה לא היה פשוט מבחינת ביצוע כי חלק מהניצולים זזו כל הזמן. זזו מהמלון לילדים, מהילדים לדיור אחר, וכן הלאה. עשינו אין ספור טלפונים, פשוט עקבנו אחריהם כדי להגיע אליהם. נתנו גם מענקי חירום של 6,000 שקל לכמה עשרות ניצולים שנזקקו לכך. למשל למי שביתו נפגע באחת ההתקפות, או לאנשים ממקומות שלא פונו אך לא היה להם ממ"ד בבית והיו צריכים למצוא דיור חלופי. בהמשך גם חילקנו ערכות להפגת בדידות".

בשגרה, מציינת פרחי, הקרן מעניקה לניצולים, על פי קריטריונים שונים, סיוע בארבעה תחומים עיקריים: טיפול סיעודי (ארוך טווח ונקודתי); בריאות וטיפול אישי (פניות טלפוניות, שירות של לחצן מצוקה, בדיקות עיניים והתאמת משקפיים, חבילות מזון, ועוד); הפגת בדידות (ביקורי בית של מתנדבים, חגיגת יום הולדת עם מתנדבים, ועוד); ורווחה ותמיכה חברתית (טיפול על ידי עובדים סוציאליים).

"לכל אחד מהתחומים האלה יש אפיקי מימון אחרים", היא אומרת. "את הטיפול הסיעודי מממנות המדינה (באמצעות הרשות לזכויות ניצולי שואה) וועידת התביעות. ואילו כל הנושא הקהילתי מתבצע בעזרת תרומות ומתנדבים שאותם ניתן לחלק לשניים. יש חברות עסקיות שעושות איתנו שיתופי פעולה ורותמות את עצמן ואת עובדיהן להפקת אירועים עבור הניצולים; ויש תורמים מהארץ ומחו"ל - קרנות, גופים ותורמים פרטיים - שמממנים את כלל הפעילות שלנו בהתאם לערכים שחשוב להם לקדם. יש לנו תורמים קבועים שהולכים איתנו לאורך כל השנים, ואני מצדיעה להם".

איך המלחמה השפיעה על נושא התרומות?
"שנת 2023 מבחינת תרומות הייתה בסדר, והמלחמה הייתה סוג של קטליזטור. אנשים סביב צורכי המלחמה תרמו והתנדבו מכל הלב. הבעיה היא שהיום, כשבעה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, יש עייפות. התורמים עדיין תורמים אבל פחות. אף תורם לא עזב אותנו, אבל בחלק מהמקרים התרומות נמוכות יותר, כי יש פחות כסף. גם בציבור הרחב רואים תרומות מעט יותר נמוכות. יש גם קצת פחות פניות של מתנדבים, וגם חלק מהם רוצים להתנדב לזמן קצר יותר.

"לא עשינו מחקר על כך, אבל אנו מניחים שזו אולי עייפות. כולנו נמצאים בסוג של תעוקה, נמצאים במלחמה חודשים ארוכים ואנשים עייפים. גם יוקר המחיה בטח לא עוזר לאף אחד, ולכן אני מניחה שהציבור תורם פחות כי הוא לא יודע איך ייראה המחר. כאמור, עם תחילת המלחמה אנשים נתנו מכל הלב, הייתה גם תחושה שאולי אנשים עושים ועוזרים במקום הממסד. ואילו כרגע הכל טיפה מצומצם. אבל חשוב לי להדגיש שאני מעריכה מאוד את מה שהם נותנים".

כשמפלחים את השירותים שניתנו על ידי הקרן בשגרה במהלך 2023, רואים בין היתר ש-2,194 ניצולים ביקשו מתנדב להפגת בדידות; 9,663 קיבלו שירות של לחצני מצוקה; 2,023 איש קיבלו סיוע בבדיקת עיניים והתאמת משקפיים; ל-657 ניצולים סייעו במימון טיפולי שיניים; וחולקו 3,047 חבילות מזון (בלי קשר לסלי מזון שחולקו במסגרת "חרבות ברזל"). "יש כמה עשרות אלפי ניצולים שחיים רק מהשלמת הכנסה, וזקוקים לסיוע במזון מתוך צורך מאוד עמוק", אומרת פרחי.

"כמו כן, יש כמה מאות ניצולים שאנחנו שולחים להם סלי מזון כי הם מרותקים בביתם. לנושא של סלי מזון נכנסנו בתקופת הקורונה. סלי המזון שלנו, אגב, אינם בסיסיים, זה לא קמח ולחם וכדומה, אלא מאחוריהם עומדת החשיבה והרצון שניצולי שואה ירגישו שרואים אותם. יש לנו למשל ניצולה שביקשה אוכמניות, אנחנו מנסים להיענות גם לבקשות ספציפיות".

החל מ-2011, מוסיפה פרחי, "אנחנו גם מנגישים דירות לניצולי שואה שהופכים סיעודיים. עושים הנגשה סיעודית של הדירה, כאשר הנגשה ממוצעת עולה 26-24 אלף שקל. ב-2023 עשינו 125 הנגשות. הכל תלוי בתרומות שיש".

יוקר המחיה שמשפיע על כולנו נותן כמובן אותותיו גם בקרב הניצולים. "אצל מי שנמצאים ברמת הזדקקות קשה, זה בא לידי ביטוי למשל בצריכת החשמל. הם חוסכים עד כמה שניתן", אומרת פרחי. "לכן גם לפני שלוש שנים הפסקנו לחלק לניצולים רדיאטורים מפני שהם לא הפעילו אותם כדי לחסוך בחשמל. במקום רדיאטורים גייסנו כסף לתשלום חשבונות החשמל, כדי שידליקו חימום בחורף וקירור בקיץ. אנחנו גם עוזרים להם לקנות מזגנים. ואילו בכל הקשור למשל לסלי מזון, הסכום שאנו מקצים - 350 שקל לסל - לא השתנה השנה לעומת שנה שעברה, אבל אם המחירים עולים, אז אני מניחה שנכנסים פחות מוצרים".

לפרחי חשוב להבהיר שהחוסן הכלכלי אמנם מאוד חשוב, אבל בכל הקשור לאיכות חיים של אנשים זקנים בכלל, וביניהם ניצולי שואה, אחד הדברים החשובים זו תחושת משמעות וחברה. "צה"ל למשל עושה איתנו כבר 20 שנה את הפרויקט 'פרח לניצול', מפגש בין חיילים וקצינים בכירים לניצולי שואה. הם באים להצדיע לניצולים, שומעים את סיפורם. עבור ניצולים צבא מסמל תקומה. קשת הצרכים של הניצולים היא רחבה ולא מסתכמת רק בסלי מזון וסיוע ברכישת דבר זה או אחר. לגופים וחברות יותר קל לתרום לסלי מזון, אבל כשאת מבקשת לייצר פתרונות שמפיגים בדידות - אלה דברים שטיפה יותר קשה לגייס עבורם. יש כאמור חברות עסקיות שעושות עבור הניצולים אירועים שונים, ואני קוראת לחברות נוספות לשתף איתנו פעולה, לסייע בכך ולייצר פעילויות שמפיגות בדידות ויוצרות משמעות".