מול הכנסת נעצרה היום מכונית ריקה ומתוכה יצא מבקר המדינה

כבר החלטתם מה תלבשו לקראת הטקס שייערך היום אחרי הצהרים? מה זאת אומרת "מה קורה היום בארבע?" נו באמת, אני מתפלא על עצם השאלה: היום בשעה ארבע אחרי הצהרים, יניח מבקר המדינה את הדוח השנתי שלו על שולחנם של חברי הכנסת!

הבה נניח לרגע למתניהו אנגלמן, המבקר, בעודו מתכונן ליום חגו ונתהה לרגע מה הופך אנשים לדמויות היסטוריות גדולות. הבה ניקח את גיבורו הגדול ומקור השראתו (הלוואי! מדהים איך מעשיו של ראש הממשלה עומדים ביחס הפוך לאלה שאפיינו את האיש שהוא כה מעריץ) של ראש הממשלה, בנימין נתניהו - כך על פי דבריו. הכוונה, לא תאמינו, אינה למתניהו אנגלמן אלא לדמות עממית יותר, סר וינסטון צ'רצ'יל.

הלה נחרט בספרי ההיסטוריה לא רק מפני שהיטיב לזהות את הסכנה הנאצית - ואף יותר מכך, לעמוד מולה בעוז בעודו מקפיד לספר לבני עמו את האמת (גם עת לא היה לו מה להבטיח להם זולת דם, עמל, יזע ודמעות), אלא גם בזכות יכולתו לרקוח כמה אמרות שפר נפלאות.

באחת מהן, אותה "הקדיש" ליריבו הפוליטי, ראוי להיזכר היום: "מכונית ריקה נעצרה מול דאונינג 10 ומתוכה יצא קלמנט אטלי".

בפרפראזה על דברי השתיין הדגול בהיסטוריה ניתן לקבוע כי היום תיעצר מול כנסת ישראל מכונית ריקה ומתוכה יצא מתניהו אנגלמן. אבל לא תאמינו, זה אפילו לא הדבר הכי נורא: כי חמור שבעתיים הוא הרצון של המבקר (ומי שמינה אותו) לחקור גם את מחדל 7 באוקטובר, היום הנורא ביותר מאז קום המדינה.

תכף נחזור גם אל ה-7 באוקטובר, אבל ראשית יובהר שלא יהיה זה הוגן להפיל את כל תיק חוסר הרלוונטיות של המוסד לביקורת המדינה על אנגלמן האיש. ובכל זאת, ביום הזה אפשר להיזכר בערגה במבקרים מסוגו של מיכה לינדנשטראוס המנוח, כאלה שלא פחדו לא רק להניח את דוח הביקורת שלהם על שולחן הכנסת, אלא אף להפיל את הספר עב הכרס כך שקול החבטה יהדהד עד לקצה מהדורות החדשות.

הבעיה היא שבמציאות שבה חטא שאינו פלילי כאילו לא התקיים כלל (ע"ע אריה דרעי: לא חשוב שאיש שגנב, הונה, שיקר, מעל והכחיש - יותר מפעם אחת, אלא רק האם הדקויות של קלונו מאפשרות לו לכהן כשר), מתקבל דוח מבקר המדינה, במקרה הטוב, במשיכת כתף.

מישהו שמע פעם על שר או בעל תפקיד שנדרש לתת את הדין על כך שלא שעה לעצת המבקר? אפילו לא בצחוק - ולפיכך אין אלא לשאול מה רבותא לה למדינת ישראל בעצם קיומו של משרד מבקר המדינה? מה לעובדיו המסורים לעמול על חקירה, נבירה, לימוד וניסוח מסקנות אם אלה מושלכות אל המגרסה שנייה אחת לאחר קבלתן?

וזה מביא אותנו לרצון של אנגלמן, או ליתר דיוק הלהט ההישרדותי של מי שמינה אותו לתפקיד, שהוא יהיה זה שיופקד גם על חקר מחדל ה-7 באוקטובר.

העברת תיק החקירה הכבד ביותר בתולדות מדינת ישראל לידי המבקר מבטיחה שני דברים: ראשית שלא תתקיים חקירה נוקבת, כזאת שלא עושה חשבון ובודקת את כל המעורבים ואת כל הכיוונים.

שנית, להבטיח שגם אם אנגלמן יצמיח לפתע שיניים ויפתיע לרעה את מי שנועד לרצות, יהיה זה במסגרת מסמך שאפשר להעיף מעל השולחן, מבלי שתהיה חובה ליישם את המסקנות.

לכן אסור בשום אופן לאפשר למבקר המדינה להפוך מחוקר לעלה תאנה. לא לתת לו להיות אקמול במקום שבו נדרש ניתוח לב פתוח.

המוסד שהפך עם השנים - וביתר שאת בימיו של המבקר הנוכחי - לאינרטי ולא נשכני, לא יכול להיות תחליף לוועדת חקירה בלתי תלויה. בפרפרזה על משפט ידוע מההיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל: בדרישה הזאת איני ניצב לבדי, לצדי עומדים כבר למעלה מ-1,500 עדי תביעה. קולם לא נשמע, אך זעקתם לצדק עולה מן האדמה.

הנה הוכחה חותכת לחוסר הרלוונטיות של דוח המבקר, בדמות שני נושאים הקשורים למערכת הביטחון שייכללו בדוח שלו. מאחר שהדוח חוסה עדיין תחת אמברגו, לא נתייחס כאן לתוכן הדברים אלא אך לנושא הנחקר ולמידת הרלוונטיות של המסקנות לחיינו.

המבקר עומד להגיש דוח אודות הדרך שבה מנהל משרד הביטחון את תקציבו האדיר. הדוח הזה ישמש לכל היותר את שר האוצר ככלי להוכחת טוהר שיקוליו בבואו לטרפד העברת כספים שמערכת הביטחון דורשת לצרכיה ולהגנתנו.

גם מי שמאמין (כמוני!) שמבחינה עקרונית צודק שר האוצר ושלא ייתכן שמערכת תזכה לתקציבי עתק שעוברים בלי להניד עפעף מבלי שגורם מקצועי יבחן את מטרתם ואת דרך ניצול התקציב, תוהה האם סמוטריץ', האיש שבשבתו כשר אוצר מעביר מיליארדים למי שמשתמטים מגיוס (שלא לדבר על הרקע הבעייתי שלו בתחום) או למשרדה הפיקטיבי של שותפתו למפלגה, שרת ההתיישבות אורית סטרוק - כאשר במקביל הוא מונע (למשל) את מיגון יישובי הצפון המופקרים לגורלם, הוא שיכול לבחון את שיקולי מערכת הביטחון.

לי לפחות ברור כי ככל שלא יתכן שבמדינה מתוקנת יעברו מיליארדים של כספי ציבור ללא ביקורת הולמת, הרי שבמדינה המאוד לא מתוקנת שבה אנו חיים, עדיף שמי שינווטו את הכספים הם בעלי עניין שלנגד עיניהם עומדים לפחות שיקולי ביטחון ולא שיקולים פוליטיים.

כמובן שכל אחד יכול לחשוב אחרת, אבל העיקרון ברור: היחס שלנו בסופו של דבר, לטוב ולרע, אינו לתהליך קבלת ההחלטות, אלא למי יקבל אותם. אני הראשון להודות שאם שר האוצר היה למשל קודמו של סמוטריץ' בתפקיד, אביגדור ליברמן, הייתי שמח לו המבט הביקורתי שלו ושל אנשי משרדו היה שוזף כל שקל מכספי שמיועד לעבור למערכת שכבר הוכיחה עד כמה שיקול דעתה עלול להיות פגום.

נושא אחר שקשור למערכת הביטחון ויעמוד הערב כסעיף בדוח מבקר המדינה קשור לתעשייה האווירית. התעשייה האווירית היא חברה ממשלתית והמבקר החליט לבדוק האם היא עושה די בכדי למנוע מעילות בתוכה.

נסביר: התקשרות של החברה הממשלתית הענקית הזאת עם ספק כזה או אחר שווה המון כסף ועולה חשש שמא מישהו יטה מכרז, לכאורה כמובן, לטובתו של ספק כזה או אחר. אכן נושא ראוי למבחנו של משרד מבקר המדינה.

הבעיה היא שלא צריך להידרש לתחום הפלילי כדי לאבחן כמה דברים שמקולקלים בגוף המבוקר, כמו למשל מדיניות השכר בחברה, שכבר עמדה במרכזם של עימותים מתוקשרים בינה לבין משרד האוצר, עימותים שהסתיימו תמיד בניצחון התעשייה האווירית. למה?

ובכן לתשובה ראוי להקדים הערה חשובה: התעשייה האווירית, כמו רפאל, אלביט וגופים קטנים יותר היא לא רק חשובה לביטחון ישראל אלא גם מנוע צמיחה אדיר למשק הישראלי, כזה שעושה חיל גם בזמנים שבהם קטר ההייטק החל לקרטע.

מן הראוי לפיכך שיעמדו לרשותה כל הכלים כדי למשוך ולשמר בין כתליה את מיטב אנשי המקצוע בישראל, גם אם מדובר לעיתים על בונוסים שעליהם אפשר רק לחלום בחברות ממשלתיות אחרות או על אירועים מנקרי עיניים, כאלה שזכו כבר לביקורת בעבר.

אלא שעם כל הכבוד לשיקולי אמת, את הסיבה שבגינה איש לא יעז לגעת בתעשייה האווירית גם אם יכתבו אודותיה דברים איומים ונוראים בדוח המבקר, אינה קשורה לאמת אלא לעשן הסיגריות.

מה הקשר לסיגריות אתם שואלים? את השאלה הזאת צריך להפנות לחבר הכנסת מהליכוד, אליהו רביבו, שלפני כמה חודשים לא התבייש להגיד שהסיבה שבגינה הוא תומך במכירת סיגריות במחיר מוזל בדיוטי פרי, עניין שמגביר תחלואה שאין נוראית ממנה, היא בגלל דאגתו לוועד העובדים שלה, זה שמתפקד בהמוניו לשורות מפלגת השלטון וחורץ גורלות בפריימריז...

ואם כך הוא הנוהל, על פי עדותם הישירה של מי שמקיימים אותו, לגבי ועד עובדי רשות שדות התעופה, מה נאמר על ועד עובדי התעשייה האווירית?

יו"ר הוועד הוא יאיר כץ, בנו של שר התיירות חיים כץ - שכיהן לפניו בתפקיד יו"ר הוועד, אחד מוועדי העובדים החזקים במדינה. לכן בתעשייה האווירית איש לא יעז לגעת גם אם ימצא מבקר המדינה שמענים אנשים במרתפיה (ולמען הסר ספק מדובר בהאשמה דמיונית).

נקיטת פעולה שעלולה להתפרש כמכוונת נגד התעשייה האווירית תעלה לכל חבר כנסת חפץ חיים בליכוד בסיום הקריירה הפוליטית שלו ובמציאות העכשווית במדינת ישראל, תעלה אף לראש הממשלה בכיסאו (הוא ירא מחיים כץ הרבה יותר מכפי שהוא ירא מיואב גלנט, שנושא אמנם בתפקיד בכיר יותר אך ללא מחנה משלו בליכוד).

אז הנה לכם שני סעיפים בדוח מבקר המדינה שלא משנה מה ייכתב בהם, לא יזכו לשום התייחסות רלוונטית: הראשון מפני שהוא יוטה מהר מאוד לוויכוח פוליטי, השני מפני שבשיטת הפריימריז הסגורים שמשמשת חממה לוועדי עובדים במקרה הטוב וארגוני פשיעה של קבלני קולות במקרה הגרוע יותר, אין למבקר שום השפעה עליו.

לכן קוראים יקרים, אני מתנצל אם קלקלתי לכם את הציפייה, אם כבר ביקרתם אצל הספר, אם כבר התהדרתם בבגד חדש ואם כולכם ציפייה דרוכה לטקס הגשת הדוח השנתי של מבקר המדינה. אל תחכו בנשימה עצורה לרגע שבו תיעצר מול כנסת ישראל מכונית ריקה ומתוכה יצא מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה.