התחזית ליולי-אוגוסט: לפנינו הקיץ הגרוע בתולדות מדינת ישראל

קיץ ישראלי הוא תמיד עילה לקיטורים: החום, הלחות, ההוצאות על הילדים: ממסגרות וקייטנות לילדים ועד לנשפי התיכוניים שעולים כמו חתונה, לילדים שבגרו. הוסיפו על אלה את העומס בנתב"ג, מחירי הלינה השערורייתיים באילת - והנה לכם רשימת תלונות שמתחילה אי שם באזור סוף יוני ומתחלפת באחרת לקראת חגי תשרי.

הנהי הזה נראה לנו עכשיו כצרות של עשירים. מישהי שהקריירה שלה מחלקת את זמנה בין אנגליה לישראל, סיפרה שתושבי הממלכה המאוחדת נמצאים עדיין תחת הלם הקורונה. נזכרים בסיוט הסגרים, המסכות, דנים בכובד ראש בהשפעותיה של המגיפה על הכלכלה... אצלנו נזכרים בה מתוך פרץ של נוסטלגיה - וכרגיל אצל היהודים, לא רק מידת הסבל האישי והלאומי קובעת, אלא גם הסבל היחסי: "זה היה בכל העולם" אנו מזכירים לעצמנו את הימים היפים ההם שבהם עדיין היינו חלק ממשפחת העמים.

סטודנט צעיר שיצא בקרוב לחילופי סטודנטים באחת ממדינות אירופה, סיפר שכמה מבני כיתתו, שביקשו לצאת לתכנית דומה במדינה אירופית שכנה - וכבר עברו בהצלחה את כל שלבי המועמדות, קיבלו מכתבים מהמוסדות האקדמיים באותה מדינה, בהם נכתב, בנימוס אך בפירוש, משהו כמו: "אנו סבורים כי זו לא תהיה שנה נוחה לקבלת סטודנטים מישראל".

אם לא די בכך שלמעלה ממאה ימים במילואים חיבלו בשנה האקדמית הזאת (שעליה בינתיים לא קיבלו שום פיצוי בניגוד להבטחה מפורשת של הממשלה! לעת עתה מנומקת הדחייה בכשל בירוקרטי), הרי שגם תכניותיהם לשנה הבאה במקום משוחרר קצת יותר, ירדו לטמיון. תאמרו שזו אנטישמיות לשמה - ואולי תצדקו.

תאמרו שמדובר במחיר פעוט יחסית למחיר ששילמו משפחות שכולות, משפחות החטופים, מי ששילמו בבריאותם הפיזית והנפשית - ותצדקו, ועדיין - שום סטודנט שהחלום שלו עד אתמול היה לעשות סמסטר באוניברסיטה בחו"ל ונאלץ להישאר כאן, בכלוב שהפכה מדינת ישראל להיות, לא ימצא נחמה בעובדה שחברו איבד יד או רגל.

הנה שני מסלולים מנוגדים שאליהם יכולנו להוליך את התסכול, כמו שני מזגנים שאותם יכולנו להפעיל בימי שרב כבד. הראשון הוא חו"ל. עידן הלואו-קוסט הפך את החופשה בחו"ל מתענוג של מי שיכול להרשות לעצמו, לנחלת הכלל. בחיי - הכרתי מובטלים שטסו לכמה ימים בקלאב בטורקיה, בולגריה או יוון. המחיר היה להידחק עם כל עם ישראל בתורים אינסופיים בנתב"ג.

אח, נוסטלגיה מימי התום: עם מחירים גבוהים בעשרות אחוזים - לעיתים אף כפליים ויותר מאלה של השנה שעברה, חזרה האופציה של חופשה משפחתית בחו"ל להיות תענוג למי שיכולים להרשות לעצמם לשלם עשרות אלפי שקלים תמורתה, כמו למשל שיאנית החופשות, שרת התחבורה מירי רגב.

למה נטפלים לרגב? לא רק בגלל מזרחיותה, כמו שסבור הד"ר להעמקת השסע החברתי, שצץ לפתע מחדש בחיינו, אלא בעיקר בגלל שיש לנו המון זמן אבוד בפקקים כדי לדבר סרה בשרה, שהרוויחה כל גידוף ביושר.

ענייני משרדה הופקרו, נחלקו בין כאלה שלא מעניינים אותה כלל, באשר אינם קשורים ישירות לסיכויי הבחירה שלה בפריימריז הבאים, לבין כאלה שהופקדו בידי אנשים חסרי כל כישרון ניהולי או ביצועי, שאותם מינתה בניגוד לכל היגיון, כלומר - זולת שיפור סיכויי הבחירה העתידית בה לכהונה נוספת.

זוכרים את הקמפיין של משרד התחבורה, זה שבעיצומה של המלחמה שטף כל ערוץ תקשורת אפשרי ועשה שימוש ציני בראשי התיבות "נת"צ"? ובכן, עם זינוק במחירי התחבורה הציבורית, בשילוב הפקקים, נדפקו בעיקר העניים ותושבי הפריפריה: גם ישבו יותר זמן באוטובוס התקוע בפקק בדרכם לשבור שבר בעיר הגדולה - וגם ישלמו על התענוג המפוקפק הזה יותר כסף שדרוש להם במקומות אחרים.

למשל בסופרמרקט, שבו עלו המחירים בצורה חדה, מה שמביא אותנו אל ה"מזגן" השני. משפחת ישראלי, שנבצר ממנה לנפוש בחו"ל השנה, פנתה בייאושה לאופציות אחרות, כמו למשל חופשה בישראל.

אך אבוי - הגליל העליון (ועתה גם רמת הגולן) חבל הארץ היפה בצפון, זה שמספק רוח ערב נעימה גם בלילות אוגוסט שבהם קשה לנשום, פשוט נמחק ממפת התיירות. מקיאקים בירדן ועד צימר עם בריכה בגודל גיגית גדולה - כל האטרקציות בתשלום ואפילו החינמיות בדמות מפל מים צוננים באחד מהנחלים, כל אלה הפכו לאזור מלחמה.

גריעתם מאפשרויות הקייט של משפחת ישראלי אינה רק אסון למפעיליהם, לעתים קרובות אנשים שהשקיעו חסכונות, פרי עמל של חיים שלמים, במתחם נופש או בפיתוח אטרקציה (סנפלינג, טרקטורונים, קטיף חקלאי-חווייתי ועוד). היא צרה צרורה גם לנופשים עצמם, עת מחירי הנופש החליפי זינקו פלאים. העובדה שאטרקציה תיירותית בנגב (למשל) גובה השנה עשרות אחוזים מעל למחירון של הקיץ שעבר היא פועל יוצא של היעדר חלופות, היעדר תחרות.

היית מצפה ששר התיירות למשל, ישבות רעב מול קריית הממשלה שבה הוא חבר - עד שישובו אטרקציות התיירות בצפון לפעול, אבל אז אתה נזכר שמדובר במי שזכה בתפקידיו הציבוריים בזכות היותו יו"ר ועדת עובדים, מהכוחניים בישראל (תפקיד שעבר בירושה ממנו לבנו) ומבינים ששום תועלת לעוסקים בענף לא תצמח ממנו.

אבל מה עם אותו "מזגן" שני? ובכן זה מופעל כמעט אוטומטית בכל פעם שנופש בחו"ל או לפחות בישראל, יורדים מן הפרק, כמו בקורונה: לפחות שיהיה כיף בבית, נכון?

לכאורה נותר התענוג הזה זמין לישראלים: בחשבון החשמל של המזגן עוד נצליח לעמוד, הטלוויזיה תעבור משידורי היורו לשידורי האולימפיאדה - וככה נגיע עד לסוף הקיץ. מה חסר? מזווה ומקרר מלאים... אך אבוי: גם מחירם של כל מוצרי המזון, מתוצרת מקומית או מייבוא, התייקר (בהכללה) בעשרות אחוזים!. לפחות אפשר להתנחם בכך שהעובדה שנמנענו הקיץ מחו"ל תממן את החשבון בסופרמרקט, אבל הרי לא לעולם חוסן.

לא לעולם חוסן, כמו שגילו למשל בעלי המסעדות המביטים בתור המתארך ליד הקופות בסופרמרקט, במקום התור לשולחן אצלם, שהתקצר פלאים. חלקם נערכים לסגירה, בהבינם שהמצב לא יהיה טוב יותר: אם ימי היורו, בדרך כלל קרנבל בפאבים ובמסעדות, עם מסך ענק, המבורגר, בירה וצ'יפס, לא קורים השנה - לא סביר שיקרו ככל שיתקרב הסתיו.

אז הם סוגרים, מה זה אומר? גם שעל ההמבורגר במקום שכן יישאר פתוח נשלם בקרוב יותר, אבל חמור מכך: שאותו סטודנט ששירת במילואים והמענק שהבטיחה לו המדינה מתעכב ושחילופי הסטודנטים שלו נדפקו, יתקשה גם למצוא עבודה עוד מעט, כשיסתיימו מבחני הסמסטר. תחושת מחנק מכל עבר, כבר כתבנו.

את שרי הממשלה כל זה מעניין כקליפת השום. לא רק שחמישים אלף השקלים מדי חודש נכנסים לחשבון הבנק שלהם כמו שעון ומאפשרים נופש משפחתי בחו"ל, לא רק שהנופש הזה יכול להתפרש על פני שלושה חודשי פגרה (פשוט לא להאמין, זוכרים איך פעם היינו מתגוללים על החודשיים שניתנים למורים, שלפחות הרוויחו את הזכות הזאת בעמידה מול 40 תלמידים בכיתה צפופה?), הוא מגיע אחרי מושב שבו הרבו בנסיעות לחו"ל על חשבון המזמין כמובן, אבל זה היה "בענייני עבודה", עכשיו יש להם זמן להתרכז בהנאה.

אחת הרעות החולות שעמן הם משאירים אותנו להתמודד, היא חוסר היכולת הביצועית של האנשים הרעים שמינו לתפקידי מפתח, על פי שיקולים פוליטיים בלבד. הייתם מצפים שהם יכול על חטא, נוכח ביצועי הממשלה הכושלת בתולדות ישראל בכל תחום שהוא, נכון? אז זהו שלא - מה שמעסיק אותם עד ליציאה לפגרה, הוא להשתלט גם על נציבות שירות המדינה כדי לאפשר עוד מינויים כושלים, רצוי בשיטת אמסלם עם קדימות למקורבים וחברי מרכז.

מה עוד מעסיק אותם? רודף כבוד כאבי דיכטר, שלא די לו בתחום החקלאות ומוכרח להוסיף לשם המשרד את נושא הביטחון התזונתי הגולמי... פשוט לא ייאמן איך האיש הנפסד הזה, שהיינו מצפים שיהפוך שולחנות במחאה על חוק ההשתמטות או הכישלון המתמשך בהצבת יעדים לצבא, עסוק רק בכבודו שלו: רק שהמילה "ביטחון" תתווסף לתוארו, אולי כהכנה להדחת גלנט שאותו יירש בשמחה. רק עשו טובה ואל תבלבלו לו את המוח עם מחירי הפירות והירקות או עם חקלאים שמביטים איך הפירות נרקבים במטעים, באין קוטף.

ומה שגרוע באמת הוא שאפשר שהרע עוד לפנינו. לא רק בצורת מלחמה משמעותית יותר, בעיקר בחזית הצפון או מול מתקפה איראנית, אלא אפילו בזירה הכלכלית - זו שבה מזהירים כל המומחים, לא התחלנו אפילו להרגיש את המצב הכלכלי ואת הגירעון שכפתה עלינו המלחמה ושהממשלה מתעלמת ממנו בחוסר אחריות.

ניחא - לו לפחות הייתה נפרצת מסגרת התקציב למען סטודנטים ששירתו במילואים, למען החקלאים, למען העוסקים בתיירות. לא ולא חברים, היא נפרצת בכל פעם שצריך לתחזק חבר קואליציה ממורמר. העם וצרותיו פשוט לא מעניינים יותר את ממשלת ישראל.