בשבוע שעבר נפגש הנגיד פרופ' אמיר ירון עם מנהל רשות המיסים שי אהרונוביץ'. בפגישה הנחשפת כאן לראשונה, ביקש הנגיד לשמוע מאיש המיסים את תחזית הגבייה, צעדי מיסוי נוספים והסיכוי לביצועם.
אהרונוביץ' פירט באוזני הנגיד את המלצותיו שעיקריהם פורטו פה בראיון שערכתי אתו בשבוע שעבר. הנגיד סיים את הפגישה מודאג. יותר מדי סימני שאלה. דברים רבים תלויים באוויר.
בפגישה לפרוטוקול מתוקשרת הרבה יותר שנערכה השבוע בלחצו של שר האוצר ונמשכה חצי שעה בלבד, פירט הנגיד את תובנותיו. הוא הסביר בדרכו הנעימה שלנוכח הגידול המתמשך בהוצאות, יש צורך בצעדי מיסוי ארוכי טווח ללא קיצורי דרך והוא גם פירט: אם לא ייעשו צעדים הכרחיים בתחומי המס ובכלל זה העלאת מע"מ ב-1%, הקפאת הצמדת מדרגות המס, הותרת מס רכישה גבוהה למשקיעים ועוד, לא ניתן יהיה לסגור את הגרעון הנוסף שהיקפו המינימלי 30 מיליארד שקל. זה ידרדר את ישראל ולהוביל להורדה נוספת בדירוג האשראי.
בפגישה לא נדונה שום תכנית כלכלית אופרטיבית למעט האמירה שמדובר ב"דיון ראשוני" ושתקציב 2025 יאושר בכנסת עד סוף 2024. ראש הממשלה שכרגיל מלמל דברים לא מחייבים ושר האוצר קיבלו את שלהם. הם סימנו וי על מה שמכונה "ישיבת תקציב". הנגיד שוב נותר מודאג ולא במקרה.
לפי לוח הזמנים המקורי תקציב 2025 אמור היה להגיע לאישור הממשלה עד אמצע אוגוסט וזה כבר לא יקרה. עוד מספר שבועות והופ - כבר מתקרבים לחגי תשרי. כדי שהתקציב יאושר עד סוף 2024 בשלוש קריאות בכנסת, הממשלה חייבת לדון כבר כעת באישורו.
אבל נתניהו הוא אלוף העולם בגרירת רגליים ומסיבות פוליטיות מעוניין לדחות את הקץ. שר האוצר מסתייג עד גבול מסוים אבל כפוליטיקאי הוא לא יתאבד בשביל התקציב. סמוטריץ' משתדל ללכת עם ולהרגיש בלי. מצד אחד להיות קשוב לדרג המקצועי אך לבצע את דרישות יועצי נתניהו.
ראש הממשלה עצמו קשוב הרבה יותר לפרופ' שמחון יועצו הכלכלי, מאשר לפרופ' ירון שהינו היועץ הכלכלי לממשלה. פרופ' שמחון שהיה פעם מועמד הליכוד לכנסת הוא פוליטיקאי בגרוש.
ראש הממשלה שפעם נקרא "המבוגר האחראי" מתמכר לעצות אחיתופל של הרועץ הכלכלי שאינם אלא משככי כאבים פיננסיים. בעוד ששמחון מסמם (מטפורית כמובן) את ביבי, הנגיד אוחז בדש בגדו של ראש הממשלה ומנסה לטלטל אותו.
שמחון שבוי עדיין בקונספציה של תקופת הקורונה. הוא מסביר בכל הזדמנות שלמרות המדיניות הפזרנית ומענקי הביטוח הלאומי המשק עלתה בסופו של דבר על פסי צמיחה. איזה נס פיננסי יקרה בסופו של דבר כמו מכירת וויז לגוגל שתכניס למדינה 9 מיליארד שקל.
אלא שקורונה הייתה מגפה עולמית והמלחמה בעזה היא מגפה מקומית שעדין לא נמצא לה חיסון. שמחון כאותו יועץ אחיתופל מנפק פתרונות המותאמים באורח פלא לצרכיו הפוליטיים של הבוס כמו ביטול העלאת המע"מ, שחרור רווחים כלואים ושבירת כספי קרנות השתלמות במיסוי מופחת.
הצעדים הללו שהינם חד פעמיים באופיים, נתקלים בהתנגדות גורפת מהצוות המקצועי באוצר ושל נגיד בנק ישראל. אז ממי הייתם קונים עצות כלכליות? מפרופ' שמחון המעוניין לרצות את אדוניו, או מפרופ' ירון, בעל מוניטין בינלאומי שטובת המשק בראש מענייניו?
הבעיה היא שנתניהו כבר בחר בצד הלא נכון. נוח לו להתמכר למשככי הכאבים שרושם לו דוקטור שמחון. הוא נערך בכל רגע נתון לאפשרות בחירות. תארו לכם מה יקרה אם המע"מ יעלה רגע לפני סגירת הקלפיות. תכלית התמחותו היא הישרדות הפוליטית והוא חי את הרגע.
את מחיר הדחיינות ועבודת האלילים הכלכלית כולנו נשלם כי אין יש מאין. כשהגרעון עולה אז דירוג האשראי יורד, הריבית עולה, יש פחות כסף ממשלתי להוצאות אזרחיות ופחות כסף פנוי להחזר המשכנתאות. כשהגרעון עולה הצמיחה נבלמת ויש פחות השקעות ומקומות תעסוקה.
את המחדלים הללו תאלץ לתקן הממשלה הבאה ללא קשר לשאלת מועד הבחירות. היא תהיה חייבת לגמול את המדינה מההתמכרות לאוברדרפט וזה הולך להיות מלווה בקריז. איזה פוליטיקאי יסכים לקבל את התפקיד כפוי הטובה בעולם הידוע בכינוי שר האוצר שיהפוך בפועל לשר הגזרות.