זו הייתה אמורה להיות העסקה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל: באוצר כבר חיככו ידיים בהנאה נוכח המיליארדים שהיו אמורים לזרום לקופה, המשקיעים כבר הזמינו קטלוגים מסוכנות פרארי הקרובה למקום מגוריהם (שממילא עמד לעבור למשהו מרווח קצת יותר) והעיתונאים התחרו בסופרלטיבים להכתרת העסקה הגדולה ביותר בתולדות המשק הישראלי, אבל אז הסתבר, לרגע אחד, שכסף אינו הכל בחיים, אפילו אם אתה יזם הייטק.
כשזוג נפרד, עולה תמיד השאלה "מי גמר עם מי?" כשמדובר במערכת יחסים שטרם הבשילה, בין כלה סקסית במיוחד לחתן הכי עשיר בעולם (או להפך, כמובן! יבחר כל אחד את הדימוי המתאים לו) הופכת השאלה הזאת למסקרנת במיוחד, אבל למרות עושרו המופלג של צד אחד והיכולת הפנומנלית והמוכחת של הצד השני לספק את הסחורה, לא הבשילה חתונת המאה הזאת, בעיקר כי היזמים והמנהלים של "וויז" הישראלית עשו את הבלתי צפוי ואמרו "לא" להצעה שנדמה היה שאי אפשר לסרב לה.
נתחיל בעובדות: רכישת וויז שמספקת פתרונות הגנה אמינים לענן, שהיו יכולים לשמש את גוגל-קלאוד, הייתה אמורה להיות מושלמת עבור חברת האם של גוגל "אלפאבית", שבינתיים מפסידה בקרב על שוק הענן לאמזון ומיקרוסופט. כלומר - היה כאן מוצר שהתאים לגוגל ככפפה ליד וגרם לה לפתוח את הכיס.
אלא שהחברה, בראשות רפפורט, דחתה כאמור את ההצעה, בעיקר מפני שהיא מאמינה ששוויה עוד ילך ויגדל לאחר שתתבסס ותתפתח מתוך אמצעיה שלה - זה נורא יפה לחשוב ככה בתיאוריה, אבל כמעט בלתי אפשרי כאשר על השולחן מונחים כ-80 מיליארד שקל...
מאמינים שיהיו שווים יותר
האם יש כאן חוצפה ישראלית מהסוג הטוב, כלומר כזו שכבר הובילה את רפופורט ושותפיו לאקזיט מפואר בעברם ונותנת להם את הביטחון והאמונה (וגם את העושר היחסי) שהעתיד טומן בחובו עבורם משהו גדול יותר, או שאולי, חלילה, יש כאן יהירות של מי שהסתחררו מהמספרים והתפתו להאמין שיהיו שווים אף יותר?
על כך קשה מאוד לענות כרגע, הרקורד של יזמי החברה ואף חלק ממשקיעיה (שזרמו עם החלטתם הנועזת) מלמד שיש על מי לסמוך. מצד שני, 23 מיליארד דולר...
לכן נדמה שאפשר להתייחס לנושא רק ברמה האנושית שלו - ופחות ברמת התבונה העסקית. ואם כך, מה למדנו? שלפעמים הקלישאה שגורסת ש"כסף זה לא הכל", זאת שסופגת חבטות כמעט בכל יום מחדש, מתבררת לעתים כנכונה.
לפעמים האמונה בצדקת הדרך חשובה מהצורך להתעשר, אפילו אם מדובר על התעשרות כקורח. אז מאחר שרק ימים יגידו אם הייתה כאן נחישות מוצדקת, טעות, או אפילו יהירות מסוימת, אין לנו אלא להתפעל לפחות מהתעוזה: אשכרה מישהו שם על השולחן סכום מטורף שכזה והצד השני אמר לו משהו כמו: "מצטערים, אבל אנחנו לא למכירה".