צה"ל ובג"ץ נפגשים בוועדת חוץ וביטחון - וזו לא התחלה של בדיחה

איך מגינים על צה"ל, שומרים עליו מפני המתקפות שלובשות מסווה של הגנה על הלוחמים, אבל אינן אלא תולדה של הסתה מתמשכת נגד צה"ל מאז ה-7 באוקטובר - ובמקביל גם מתנגדים להמשך ההפקרות שנקראה פעם "פנסיה תקציבית", אחר כך "פנסיית גישור" ולבסוף לבשה צורה של "תוספת הרמטכ"ל"?

נתחיל מהחלק הקל יותר: המחאה השקרית שהתעוררה אתמול תחת הסיסמה הנואלת "אל תגעו לנו בלוחמים" ראויה לכל גנאי. לא זה המדור לדון בכך, אבל נציין שלוחמים אינם מתעללים אפילו בשבויים הבזויים ביותר. נקודה. לכן מי שנחקר (אחרי בדיקה מעמיקה) וכמובן - רק אם יימצא אשם, אינו לוחם, לא היה לוחם ולא יהיה לוחם לעולם.

אחרי שהנחנו את המוקש הזה מאחור, צריך להישיר מבט אל עיני צה"ל ומפקדו ולומר להם באומץ: עם כל האהבה, הכבוד והצורך להגן עליכם כדי שתוכלו להגן עלינו, אי אפשר עוד להכשיר את השרץ הזה.

מיד נעבור לעניין עצמו, אבל קודם כל על העילה לכינוס ועדת החוץ והביטחון היום. עמותו בשם "רווח נקי" ו- "צדק פיננסי", עתרו לבג"ץ בבקשה כי יורה למדינה להפסיק ולשם את התוספות, שיועדו במקור להיות משולמות, בהחלטת הרמטכ"ל, רק במקרים מיוחדים, אבל הפכו להטבה גורפת, שעלותה למדינה (במצטבר) כמעט 50 מיליארד שקל.

בג"ץ קבע, כמו במקרים אחרים שקשורים לצה"ל, כי אם המדינה רוצה להלבין את התוספת החריגה שהפכה לנפוצה, עליה להסדיר את הנושא החקיקה. הבעיה היא שכמו במקרים אחרים, התגלו הממשלה, הקואליציה והכנסת ככלי ריק - והחקיקה לא עברה עד למועד יציאת הכנסת לפגרת הקיץ.

עתה נדרשים לנשוא בוועדת חוץ וביטחון כשהמטרה היא להסדיר את הנושא בחקיקה שתעמוד במבחן בג"ץ. כלומר, למעשה אין כאן דיון אמיתי אלא משחק מכור מראש.

עכשיו לנושא עצמו, מבחינה עקרונית: אסור שהחובה האזרחית הקדושה-כמעט של הגנה על צה"ל, בעיקר בשעה שהוא נאבק בביקורת נוקבת ומוצדקת על תפקודו נוכח אירועי ה-7 באוקטובר, במקביל לביקורת פוליטית ומשתלחת (מצד מי שמנסה להסיר מעצמו אחריות למחדל), תהפוך להלך רוח שיאפשר את חגיגת השכר הגורפת בקרב משרתי הקבע.

גם את המשפט האחרון צריך לסייג: יש בין משרתי הקבע אנשים לא מעטים ששום סכום שמדינת ישראל תשלם להם, לא יהווה פיצוי על תרומתם האדירה לביטחון ישראל ולקורבן האישי והמשפחתי שהם מקריבים למען כולנו.

האנשים האלה ראויים לכל גמול והטבה - ויש לכולנו אינטרס עליון, קריטי ממש, שהם יישארו במערכת ולא ייפלטו לשוק האזרחי, שתמיד יידע לתגמל טוב יותר כוכבים מסוגם.

אחרי שכתבנו את כל זה והתכוונו לכל מילה, נאמר שאי אפשר שהכורח הזה יהפוך להלבנה של תוספות עתק לאנשים שבחרו בקריירה צבאית מתוך שיקולים מקצועיים, חלקם אנשים טובים וחלקם כאלה שיכולים למצוא להם תחליפים בשוק האזרחי.

לכן על צה"ל להתחיל להיגמל מהשיח הכוללני על "משרתי הקבע" ולהתחיל לתגמל "כוכבים" - בין אם מדובר במפקדי שדה נועזים או (למשל) בגאוני סייבר שהשוק האזרחי רק מחכה להסתער עליהם, בצורה יותר סלקטיבית.

העובדה שהביקורת של שר האוצר למשל על האופן שבו עובר תקציב הביטחון, על חוסר השקיפות שבו, על מדיניות הרכש ומדיניות השכר, נגועה באינטרס פוליטי, אינה אומרת שהיא משוללת ייסוד. הגיע הזמן שמישהו יעשה סדר בהתנהלות הכספית - מהחלטות רכש וביצוען ועד למדיניות שכר של מערכת הביטחון, אחת מהזוללות הגדולות של כספי הציבור (גם אם יש לה את כל הסיבות הנכונות לכך).

כלומר, מוכרחים להפקיע חלק מניהול תקציב הביטחון מידי צה"ל וחלקים אחרים בו להפוך לשקופים יותר (ניתן לקיים ביקורת של אנשי כספים גם ללא הסגרת סודות מדינה).

הימים הם ימים מורכבים לניהול דיון שכזה: מצד אחד התבררה חשיבותו של איכות כוח האדם שבין משרתי הקבע. מצד שני חלק ממנו התגלה במערומיו. הוסיפו לכך את המתקפה המאורגנת והמתוכננת על הצבא מידי גורמים אנרכיסטים - ותקבלו צורך חיוני לספק לו מעטפת ביטחון.

וזה לא הכל: אחרי שראינו את ביצועיה הכושלים של הממשלה ואת האופן שבו שר האוצר חומד וחומס כספי ציבור כדי לתחזק אסטרטגיה משיחית, המחשבה שהוא ושכמותו ינהלו את הביקורת על תציב הביטחון היא לא פחות מזעזעת.

לכן אולי מה שרע בכל הדיון הזה הוא גם מה שטוב בו: הדיון בוועדת חוץ וביטחון היום אינו אלא משחק מכור ולא דיון אמיתי. מטרת היא למצוא נוסח לחוק שהכנסת תוכל לאמץ ובג"ץ יוכל לקבל. לכן כל מה שנותר הוא רק לייחל ליום שספק אם יבוא, זה שבו ממשלה אמיתית בישראל, כזאת שניחנה ביכולות ביצוע ולא רק ביכולות ברבור, תזכיר לצבא ההגנה לישראל שעם כל הכבוד והאהבה, אנחנו מדינה שיש לה צבא ולא צבא שיש לו קופה ללא תחתית שנקראת מדינת ישראל.