ישראלים הם הצרכנים הגרועים בעולם. הם ישלמו הון על מותגים, לא יעשו סקר שוק לפני היציאה לסופרמרקט, ויניחו למונופולים להעלות מחירים בלי לעמוד על הרגליים האחוריות. אבל אם יש משהו שהישראלים לא סובלים, זה לצאת פראיירים. כל עוד גונבים אותם בשקט, הם מבליגים. אבל כששודדים אותם מהמקפצה, מנצלים את מצוקתם ועוד לא מתביישים לחגוג על ערימות הכסף שהצליחו להוציא מהם, מי שמעז לעשות את זה, מסתכן בשרידותו העסקית.
שתי חברות תעופה מקומיות הסתבכו היום עם הצרכן הישראלי. אחת בעקבות דיווח שהעבירה לבורסה על רווחי עתק בזמן המלחמה, והשנייה בגלל ראיון הזוי שנתן הבעלים שלה. שתיהן חוגגות עכשיו על המצב הבטחוני המתוח, אבל ברגע שנחזור לשגרה, הלקוחות השבויים שלהן, שמוכנים למכור כליה בשביל כרטיס חזרה מארה"ב, יסגרו איתן חשבון ובגדול. עכשיו אולי הן סופרות את הכסף במדרגות, בעתיד הלא ממש רחוק, הם יתחננו שמישהו יטוס איתן.
חברת אלעל, שפעם היתה "הכי בבית בעולם" והיום היא מונופול תעופה אימתני ולא מוכרז, פרסמה היום את הדו"חות הרבעוניים שלה, עם מספרים פנומנליים. הרווח הנקי שלה זינק ב-150% מהרבעון המקביל בשנה שעברה, ועומד על 147 מיליון דולר, כשההכנסות הסתכמו ב-839 מיליון דולר, צמיחה של 33% מאשתקד. התפוסה בטיסות עומדת על 92%, עם עליה של 17% בתמורה שגבתה מהנוסעים על כל ק"מ שטסו.
אל על היא היחידה שטסה לארה"ב ולונדון, ומחירי הכרטיסים ליעדים המאוד רווחיים האלה, זינקו באופן מבהיל. כרטיס רגיל לניו יורק יכול להגיע ל-3,000 דולר ולכ-9,000 דולר בביזנס. השליטה המוחלטת כמעט של החברה, זולגת לתחום המטענים, שגם מחיר הטסתם עלה בחדות, כשאין היצע של חברות זרות. הכנסותיה ממטען הכפילו את עצמן, מ-27 מיליון דולר, ל-56 מליון דולר.
מנכ"לית אל על, דינה בן-טל גננסיה, כנראה מבינה את עד כמה ניקור העיניים בדו"ח מסוכן, ולכן בחרה לתת תגובה משפילת מבט. "הביטולים של החברות הזרות", כתבה, "מחייבים אותנו לעשות הכל על מנת לתת מענה מתאים לכלל הציבור הישראלי", או במילים אחרות, אנחנו נותנים עבורכם את הנשמה ותסלחו לנו שדפקנו מחירים.
לעומתה, אבי נקש, מבעלי ארקיע, שם עליכם, נוסעים יקרים, פס צהוב, מכניס את האצבע לעיין שלכם ומסובב. כשנשאל בכתבה בעיתון כלכלי על הסולידריות, ועל כך שהציבור מרגיש שחברות התעופה נהיו חמדניות, ענה בלי למצמץ: "ושנפסיד כסף? הרי היו גם תקופות שהפסדנו. אז אם אפשר להרוויח קצת כסף, ובתעופה אם אתה מרוויח 2% זה המון - זה הסיפור. כשהיתה קורונה ואף אחד לא טס לשום מקום, שילמתי שכר לעובדים שלי בזמן שהממשלה לא נתנה לי כסף". תוציאו ממחטה, זה הזמן.
נקש הוא הבעלים של החברה, שברוב חוצפתה, גובה מכם עכשיו 800 דולר לכיוון אחד מאתונה לארץ, כשהחברות הישראליות האחרות מסתפקות בתעריף של כ-300 דולר, שהוא גם גבוה, אבל לא חזירי. נזכיר שנקש קיבל מהמדינה ערבות להלוואה שלקח מהבנקים, כדי לא לפשוט רגל. אמנם המדינה לא נתנה לו כסף מזומן, אבל בלעדי כל אחד ואחת מאיתנו, הוא לא יכול היה עכשיו לעשות עלינו את הסיבוב של החיים ולרוץ ולספר עליו לכולם בכיף שלו.
"טיסה זה לא לחם", הוסיף בעלי ארקיע, "אנשים רוצים לטייל, שישלמו מה שצריך". ואני אומרת, שאנשים עכשיו רוצים להתאוורר קצת מהמלחמה, והמילואים, והבית הארעי שבו הם נמצאים, ולא יוצאים לטרקים בשביל הכיף. בטח אלה שמתים לחזור הביתה, ומוכנים לשלם לך סכומי עתק. אבל אל דאגה. לא לעולם חוסן. כשיחזרו לכאן טיסות הלואו קוסט, אתה תצטרך לרדוף אחרינו שנטוס איתך.