אדוני שר האוצר, אל תבנה על רווחי ההון של אזרחי ישראל

הפיילוט שערכה רשות המסים לגילוי מרצון של הכנסות חייבות במס, שמקורן במטבעות דיגיטליים, נחל כישלון חרוץ: 30 מיליון שקלים אמנם נכנסו כתוצאה מכך לקופת המדינה, אבל נוכח הציפיות לגבייה של מאות מיליוני שקלים, הרי שמדובר בתוצאה עלובה למדי.

כאן אפשר היה לעצור, להכריז על כישלון ולקוות שרשות המסים תדע לאכוף את החוק על המשתמטים מתשלום מס. הבעיה היא שלכישלון הזה עלולות להיות משמעויות גדולות בהרבה מאשר יכולת למסות רווחי הון שהושגו באמצעות השקעה בקריפטו. למעשה הכישלון הזה יכול להיות המבוא להעמקת הגירעון ולירידה נוספת בדירוג האשראי של מדינת ישראל. הכיצד?

כזכור נפתח השבוע הכלכלי בהודעה תמוהה במיוחד (וזה לא שאין תחרות, כן?) מטעם שר האוצר, שהחליט, בניגוד לחוות הדעת של הדרג המקצועי במשרדו, לפרוץ את מסגרת התקציב ולהוסיף לו כמעט 3 מיליארד שקלים, רובם ככולם מיועדים למימון הוצאות ההחזקה של תושבי הצפון והדרום המפונים, לתשלום שכרם של מי שנשבר מטה לחמם ולהשלמת הטבות לחיילי המילואים.

מדוע עוררה התכנית הזאת, שקיבלה בינתיים חותמת של החלטת ממשלה, התנגדות כה עזה בקרב הדרג המקצועי באוצר? כיוון שלמרות הצהרתו המפורשת של שר האוצר לפיה הגירעון, שיעדו השנתי עומד על 6,6% (אך למעשה, הנתון האחרון הידוע מצביע על גירעון של 8.1%), לא יגדל, קיים חשש שכמעט כל הסכום הזה יגיע, בסופו של דבר, מהעמקתו.

שר האוצר, שמסרב לקצץ בסכומי העתק שמופנים למגזרים לא יצרניים ו/או למטרות קואליציוניות-סקטוריאליות, בשם המחויבות לשמירה על כסאו, טען כי התוספת לתקציב תמומן מהגדלת הכנסות המדינה ממסים. הכיצד, בזמן מלחמה יגדלו ההכנסות? כאן אנו עוברים מתחום העובדות למחזות הספקולציה - שר האוצר מסתמך על מדדים שמוכחים כי בינתיים (מילת מפתח בהקשר הזה), הפגיעה בהכנסות המדינה ממסים אינה גדולה כפי שהעריכו תחילה.

לכאורה צודק שר האוצר, למעשה הוא נוהג כמי ששמע בשיחת מסדרון כי הוא עומד להיות מקודם לתפקיד בכיר יותר, ששכר משודרג בצידו - ורץ ליטול משכנתא על בית שרכישתו גבוהה בהרבה מיכולותיו הכלכליות הנוכחיות.

ייאמר מיד: הלוואי ששר האוצר צודק היכן שטועים כל הכלכלנים (או מה שהוא מגדיר כ"נהי בתקשורת"), הבעיה היא שלאור הרקורד שלו, שהגדיר גם את האזהרות שהתממשו להורדת דירוג האשראי כ"נהי", קצת קשה שלא להגדיר את היוזמה, לכל הפחות כ"הרפתקנית".

חלק מהתחשיבים החיוביים עד מאוד של המצדדים בהחלטת שר האוצר, התבסס על העמקת גביית המסים לא רק בגין גידול בהכנסות חייבות במס או הפעילות הכלכלית במשק (עסקאות שחייבות במע"מ) אלא גם על תוכניות גרנדיוזיות של רשות המסים, למשל הכנסות של מיליארדים(!) כתוצאה מגידול בגביית מס על רווחי הון.

חלק גדול מהתכנית נועד לגבות מסים מישראלים שעשו את הונם בניכר, למשל מבעלי דירות בחו"ל, שהכנסותיהם משכר הדירה שהם גובים, נאגרים בפיקדונות נושאי רבית, או למשל מי שהרוויחו כתוצאה מהשקעה במטבעות קריפטו, בעיקר בביטקוין, שעד לאחרונה הייתה להם בעיה לשלם מסים (אפילו אם רצו להיות אזרחים שומרי חוק), בגלל תקנות בנקאיות.

כאמור, האפשרות לגילוי מרצון (ותשלום כמובן) על רווחי הון שהושגו במטבעות דיגיטליים, הייתה אמורה להיות רק שלב מקדים וצנוע יחסית בתכנית גילוי מרצון של רווחי הון שנצברו בחו"ל.

רשות המסים אולי הייתה זהירה בהצהרה רשמית אודות הרווח הצפוי, אבל ההנחה הייתה שהיא מצפה להכנסות של מיליארדי שקלים לאוצר המדינה.

לאור התוצאות העגומות של "מבחן הקריפטו", שהניב עשרות ולא מאות מיליוני שקלים, הרי שמתעורר החשש שמא הניסוי הגדול יותר, יניב (נניח) רק מאות מילוני שקלים ולא מיליארדים.

וזו אולי הבעיה הגדולה עם מדיניות האוצר תחת בצלאל סמורטיץ'. תחזית צמיחה היא דבר טוב, כוונות טובות הן מצרך נהדר, אופטימיות היא ייסוד חשוב בעסקים, אבל בסופו של דבר, כשאתה מתחייב על כסף, כפי שעשה השבוע שר האוצר על 2.7 מיליארד שקלים, אתה חייב לדעת בוודאות שהוא קיים.

הסתמכות על משהו שאינו יותר מאשר (כפי ששר האוצר מגדיר): "כלכלה נכונה בעזרת השם", אינו - עם כל הכבוד לסייעתא דשמיא שאף פעם אינה מזיקה - תחליף להתבססות על מקורות הכנסה בני קיימא, לא ספקולציות.