מסיבת העיתונאים של בצלאל סמוטריץ', כמעט שעברה מתחת לרדאר. תודו שזה די מדהים: שר אוצר, בעיצומו של משבר כלכלי במשק שחווה כבר הורדות בדירוג האשראי שלו וצופה בחשש אל עבר הבאות, מכנס מסיבת עיתונאים כדי להראות איך יתבטאו השפעות המלחמה בתקציב המדינה - וכל זה אינו מסתכם אלא לכותרת החמישית, במקרה הטוב, בערוצי החדשות השונים.
אחרי ההפגנות, אחרי ויכוחים אודות מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה, אחרי ניתוח תשובות גנץ ואיזנקוט. מזל שלא התחתן או התגרש גם זוג ידוענים, שכן אפילו זה היה עלול להאפיל על הפרופיל התקשורתי של האירוע.
מצד אחד, זה מטורף, מאחר שמדובר בעניין שנוגע לכיס של כולנו. מצד שני, אנחנו בעידן שבו הטירוף מחליף את ההיגיון - ושר האוצר, בצלאל סמוטריץ' הוא נער הפוסטר של הימים האלה.
תיכף ננסה לעבור מגופו של אדם לגופו של עניין, אבל המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לשר האוצר, היא גם הסכנה הגדולה ביותר שנשקפת מהאיש: פיו וליבו שווים.
בניגוד לחלק גדול מעמיתיו שפוקחים את עיניהם בבוקר ומתחילים לשקר, סמוטריץ' מאמין באמת ובתמים (או לכל הפחות ניחן ביכולת מדהימה של שכנוע עצמי) שמילים שיוצאות מפיו יש משמעות.
למה גם הדבר הטוב הזה, לפחות על פניו, צריך להדאיג את כולנו? מפני שזה בדיוק הרגע שכמו לקוח מסרטי אימה, שבהם הגיבור המטורף מחייך ופולט נחרת צחוק קצרה, משוכנע באמת שהוא עושה את הדבר הנכון אחרי שהשתבשה עליו דעתו לחלוטין.
כך גם שר האוצר, מאמין שהוא פועל בשליחות האל למען מדינת ישראל, אבל אלוהים כידוע, נמצא בפרטים הקטנים - ואלה נעדרו כליל ממסיבת העיתונאים של שר האוצר.
הח"כים ירעבו ללחם?
זו הייתה הצגה תקשורתית ששיקפה את הפחד של אנשי האוצר. הם יודעים שאם יש משהו גרוע בעיני סוכנויות הדירוג יותר ממדיניות כלכלית שגויה, הרי שזה היעדר מדיניות. במונחים של דיונים ממשלתיים ופרלמנטרים, נכנס תקציב 2025 לזמן הפציעות שלו - ובאוצר הבינו שמוכרחים להוציא החוצה משהו, בטרם יתבטא השיתוק בהורדה נוספת בדירוג האשראי.
לו היה סמוטריץ' מנהיג כלכלי, כלכלן או אפילו איש כספים, הוא היה יודע שהתכנית שהציג היא בקושי ראשי פרקים של מבוא לתקציב. היו בה הרבה סיסמאות - על אחדות, על שוויון בנטל (הכלכלי), עם ביטויים כמו כניסה של כולם אל "מתחת לאלונקה" ועוד - ביטויים חלולים שאין בינם לבין המציאות דבר וחצי דבר.
קחו למשל סעיף תחת השם המפוצץ: "הממשלה והמגזר הציבורי תחילה". יש בו שלושה סעיפי-משנה: "הקפאה מלאה של שכר השרים, הח"כים והבכירים, המגזר הציבורי וקיצוץ והתייעלות במשרדי הממשלה".
נתחיל בסעיף הראשון - ולמרבה הצער גם היחיד שיש לו משמעות ברורה. מדובר בסעיף סימבולי: שכר השרים וחברי הכנסת (הוסיפו לכך עוד כמה מבעלי המשרות הבכירות ביותר בשירות הציבורי) לא יעודכן. אנשים שמרוויחים (פלוס-מינוס) כ-50,000 שקלים לחודש, לא יזכו לתוספת שכר. וואו.
נזכיר שמדובר בבעלי משרות שבהן השכר הוא רק מרכיב אחד של הסל התקציבי הנעים שבתוכו רובם מתנמנמים: כמעט כל הוצאותיהם משולמות. את ההוצאות תמיד אפשר להגדיל באופן שלא יתפרש כתוספת שכר, כלומר - מעבר לערך סימבולי של "עאלק דוגמה אישית" אין פה אפילו שקל שייכנס לקופת המדינה.
וזה עוד הסעיף הקל, מאחר שהוא משדר לפחות נראות של כניסה אל מתחת לאלונקה. צמד המילים "המגזר הציבורי", שזוכה להתייחסות רק בכותרת הזאת, הוא מוקש שהתפוצץ תחת רגליהם של לא מעט שרי אוצר בעבר וספק גדול אם דווקא בצלאל סמוטריץ' הוא האיש שיצליח לנטרל אותו.
הפרויקט של רביבו
המגזר הציבורי בישראל מצוי בתהליך של שדרוג שכרו. מדובר בכמה פעימות של העלאת שכר, לצד צעדים משלימים לרווחת עובדי המגזר הענק הזה, כמו קיצור שעות העבודה (רק לפני ארבעה ימים, ב-1 בספטמבר, התקצר מספר שעות העבודה של העובדים במגזר הציבורי).
קשה לראות את ההסתדרות מוותרת בקלות על הישג שכזה - ועוד מול ועדים שהם מהחזקים במשק. אם את השביתה לאות הזדהות עם החטופים הצליח שר האוצר לטרפד, נראה אותו מפסיק שביתה על נושא שבגינו אי אפשר ללכת לבית דין לעבודה ולטעון שהשביתה פוליטית.
הוא לא ימצא שם יו"ר הסתדרות שרק מחכה להזדמנות לנקום במי שהפכו אותו לדמון רק משום שהעז להראות שלהסתדרות יש גם מצפן ומצפון, הוא ימצא שם אנשים שקשה לממשלה הרבה יותר להתמודד מולם: עובדי הנמלים, עובדי רשות שדות התעופה ועוד רבים מהוועדים החזקים ביותר במשק.
חלק מסוד כוחם של אלה הוא לא רק ביכולתם להשבית מדינה שלמה מהיום לעוד שעה, אלא בהשפעה שיש להם על הפריימריז בליכוד. נראה אותו משכנע את ח"כ אליהו רביבו (למשל), להצביע בעד משהו שיכול להתפרש כפגיעה בשכר עובדי רשות שדות התעופה, אחרי שהלה כבר הודה בגילוי לב מפתיע שהוא פועל עבורם (בעת שהתעקש להחריג מכירת סיגריות בדיוטי פרי מהמגבלות שמוטלות על מוצרי טבק).
יש כמובן אפשרות אחרת, שכל זה יעשה בהסכמה ומתוך גילוי של אחריות לאומית מצד ארגוני העובדים. אלא שכאן כבר שרטט ארנון בר דוד את דרישות הסף שלו (עוד הרבה לפני העימות האחרון סביב השבתת המשק). דרישה לסגירה של משרדי ממשלה מיותרים, למשל.
העמדה הזאת אינה פוליטית אלא מוסרית והוגנת: לפני שאתם דורשים מעובדים סוציאליים למשל, שעובדים בשירות הציבורי ומשתכרים שכר מינימום, לוותר על תוספת השכר הצנועה שלהם, תראו לי שאתם נפטרים ממשרד המורשת (כדוגמה למשרד שאין לו ייעוד אמיתי אלא פוליטי בלבד).
קפיצת ראש לתהום
סמוטריץ' אמור לדעת שמדובר בסחורה שהוא אינו יכול לספק, מה שמוביל אותנו לסעיף השלישי: "קיצוץ והתייעלות במשרדי הממשלה". זה היה יכול להיות סעיף חשוב במלחמה בגירעון בתקציב, אלא שאין מאחוריו כלום. סמוטריץ' לא כותב למשל: "הפחתת מספר משרדי הממשלה מ-34 ל-20". לא.
הוא מסתתר מאחורי ניסוח מעורפל על קיצוץ. מאי גולן לא תיאלץ לסגור את המשרד המיותר (משהו שקשור לשוויון חברתי, אפילו היא בעצמה לא בטוחה) שבראשו היא עומדת. לכל היותר היא תידרש לפטר נהג או להקפיא איזו תוכנית שמילא נועדה למטרות יחסי ציבור בלבד.
השר עמיחי "פצצת אטום על עזה" אליהו, לא יתנדב לקפל את כל הפעילות המפוארת של משרד המורשת, קל וחומר שבצלאל סמוטריץ' בעצמו לא יפסיק את פעילות המשרד הפיקטיבי שנקרא "משרד ההתיישבות" שהפך צינור העברה של מאות מיליונים לתחזוקת הבייס שלו, ציבור המתנחלים (שבאופן מדהים אפילו הוא לא מצליח לגרום לו לעבור את אחוז החסימה בכל סקר שהוא!).
מה כן יהיה? קיצוץ רוחבי בתקציבי משרדי הממשלה: חינוך גרוע עוד יותר, תורים ארוכים אף יותר בדרך לבדיקות רפואיות חיוניות, פחות מקלטים לקורבנות אלימות במשפחה, פחות פרויקטים של שדרוג תשתיות ו... אפילו לא שקל פחות בתקציבים שתפקידם להרחיק את בני הישיבות ממעגל העבודה. במילים אחרות: קפיצת ראש אל תוך התהום.
אלה כמובן רק דוגמאות. יש עוד סעיפים בתכנית-לא תכנית של סמוטריץ', מכאלה שמדברים על "מלחמה בכלכלה השחורה" (נראה אותו מגביל את השימוש במזומן במגזר החרדי...) ועד לסעיפים שנראים כבדיחה על חשבונו של הציבור העובד והמשרת בישראל, כמו: "מדיניות השוויון בנטל".
כן, כן חברים, אתם קוראים נכון. מהאנשים שהביאו לכם את חוק ההשתמטות והגדילו באופן מטורף (וכמובן חסר היגיון כלכלי) את תקצוב הציבור שאינו עובד מתוך עיקרון ואת תקציבי המוסדות שמוציאים מתוכם בוגרים שאינם יודעים אפילו את לוח הכפל (שלא לדבר על מילים באנגלית כמו "גרנדמייזר"), מגיע עכשיו הלהיט "מדיניות השוויון בנטל". אם צמד המילים הזה, "שוויון בנטל" לא היה הופך כבר מזמן לבדיחה על חשבון כולנו, אפשר שהיינו צוחקים.
היום היה רע ויהיה גם מחר
וברוח זאת, איך אפשר בכלל להתחיל להתייחס ברצינות לפתרון שמצא שר האוצר לאחת הבעיות הקשות של תקציב המדינה, בעיית הגירעון (6.6% בשנתי, 8.1% על פי הנתונים החודשיים האחרונים), הורדת הגירעון ל-4%.
זה נשמע נהדר, תודו, אבל האם מישהו באוצר מאמין באמת ובתמים שמישהו בסוכנויות דירוג האשראי יתייחס רק לכותרת, מבלי לראות כיצד מתכנן האוצר להתכנס אל יעד גירעון שכזה?
בהיעדר כלים אמיתיים ששר האוצר יכול לאחוז בהם (למשל: מיסוי על השכרת דירות, הפסקת ההטבות בקרנות ההשתלמות, קיצוץ אמיתי במגזר הציבורי, פגיעה בפנסיות התקציביות בשירות הציבורי, הפסקת חגיגת הכספים הקואליציוניים והתמקדות בסעיפים מעודדי צמיחה. במילים אחרות - כל מה ששר האוצר לא יעשה), הרי שהכרזה על הורדת הגירעון ל-4% ומטה, היא כמעט כאילו היה שר האוצר מכריז: "ראיתי שכולנו סבלנו השנה מהחום, לפיכך הנחיתי את אנשי משרדי לדאוג לכך שבקיץ הבא יהיה פחות חם". כלומר, יעד נהדר, אבל אפס יכולת להשפיע על השגתו.
אם מפחיד אותנו לחשוב על מה ששר האוצר לא יכול לעשות, כדי לממן מלחמה שמתארכת (בין היתר בשל תשוקתו להקים התנחלויות ברצועת עזה, שסנונית ראשונה ממנה ראינו הבוקר בדרישת ראש הממשלה מצה"ל להיערך לכינון ממשל צבאי ברצועה), רק חשבו על מה שהוא כן יכול לעשות - ותראו איך השערות שעל גב ידיכם סומרות.
למשל, איסור על הוצאת הון מישראל... משהו שמופיע בסיוטי הלילה של כל אדם שהצליח לשים בצד כמה שקלים שעליהם יגע במשך שנים. נכון, אנחנו עוד לא שם, בנקודה שבה שר אוצר שהגיע ממחוזות פורום קהלת, יעשה מעשה בולשביקי שכזה. אלא שלשם כך צריך לחזור אל הפסקה הראשונה של הטור הזה: אנחנו בעידן שבו המטורף הוא ההגיוני (כמה פעמים אמרתם לעצמכם כבר, אל מול החדשות: "זה לא יכול להיות"?).
אלה הם ימים שבהם יש למדינת ישראל, כתוצאה מהמלחמה, בור של 250 מיליארד שקל שמישהו יצטרך לכסות - ויש לי תחושה עמומה שאלה לא יהיו הפוליטיקאים. או אם לתמצת את כל המצגת המרשימה של שר האוצר למשפט אחד: יהיה פה עוד הרבה יותר גרוע.