שהעניים ישלמו: המדינה צריכה מיליארדים, נחשו מאיפה הם יגיעו

מתשלום על המלחמה, דרך שיקום הצפון ותשתיות שנפגעו בכל המדינה ועד תמיכה בהייטק: שמונה מטרות שדורשות מימון כאן ועכשיו. אלא שלכל פתרון יש מתנגדים שעוצרים את היכולת להביא את הכסף שכל כך חסר.

כולם מבינים את הצרכים הגדולים ומשמעותם, אבל כשמגיעה העת לספק פתרון - אף אחד לא רוצה שהקיצוץ ייעשה במגרש שלו. מי ישלם? למרבה הצער, נראה שהחשבון יוגש לשכבות החלשות.

קול קורא ראשון: הצבא נדרש להכפלת הוצאות הביטחון ביחס לתוצר. גם עלייה מתונה של 2% בלבד מכ-5% כיום, משמעותה תוספת של קרוב ל-40 מיליארד שקל לשנה עבור מערכת הביטחון במשך שנים, ואולי בהמשך שלושים מיליארד שקל לשנה באופן פרמננטי.

לכולם ברור כי התעשייה הביטחונית צריכה להתבסס עוד יותר בישראל בגלל האמברגו מאירופה, כי חייבים לבנות עוד אוגדות, עוד יחידות קומנדו והרחבת הקיימות, עוד טנקים, עוד הרבה מודיעין יעיל, עוד מחשוב חכם כולל בינה מלאכותית (על המפקדים אי אפשר לסמוך, כפי שהתברר ב-7 באוקטובר), עוד מערכות יירוט, כולל יירוט באמצעות לייזר שבפיתוח ושנמצא על סף יישום, עוד יחידות מג"ב, עוד יחידות יס"מ, עוד שוטרים.

המענה: ראש הממשלה מציע לגייס הון עבור הממשלה באמצעות הפשרה של "רווחים כלואים", בעיקר של חברות גדולות שזכו להטבות של המדינה באמצעות החוק לעידוד השקעות הון. מי שיפשיר רווחיו ויחלק דיווידנדים יזכה לשלם מיסוי נמוך מהקבוע בחוק. חברות רבות נמנעות מחלוקת דיווידנדים בכדי לדחות תשלום המס על הדיווידנד המחולק. כמובן שככל שההנחה ממס תהיה גדולה יותר, הממשלה תוכל להקדים קבלת מסים בסכומים שבין 5-20 מיליארד שקל. שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ הצליח לגייס הון באמצעות הפשרת רווחים כלואים שכאלה.

החולקים והמתנגדים: נכון, נדרשת הכפלת תקציב השיקום ותמיכה במשפחות השכולות, ההוצאות יוכפלו לפחות ל-11 מיליארד שקל, זאת חובה שלנו לעזור לאלה שנתנו נפשם וגופם למען ביטחון ישראל. אבל מה פתאום לתת פרס למי שנמנע מחלוקת דיווידנד? עוזרים דווקא לחברות העשירות? ייהנו מכך דווקא אלה שלא חילקו דיווידנד.

אין בכך צדק, לא לוותר, אומרים פקידי האוצר, הטוענים כי כוונת המחוקק לעידוד השקעות הון לא באה לידי ביטוי בעלייה בהיקף ההשקעות של החברות שזכו להטבות במסגרת החוק. גם הפחתת מס על רווחים כלואים ל"חברות ארנק", שהן חברות קטנות של עו"ד, רופא, רו"ח או כל מקצוע חופשי אחר, היא מתנה לעשירים, טוענים הכלכלנים הצעירים באוצר המתנגדים להטבה לעשירונים העליונים.

מה שהכלכלנים באוצר לא מציינים, ואולי קשה להם לחשב בראייה רחבה מעבר ל"לא" האוטומטי, היא מה העלות העודפת של העלייה בשיעור הריבית שהממשלה צריכה, חייבת ומשלמת עבור החוב בגין עלייה בגירעונה וההכרח לגייס עוד ועוד בריבית עולה. ככל שהחובות ליחס בתוצר עולים, עלות הגיוס עולה, דו"חות חברות דירוג האשראי מפחיתות דירוג או צפי דירוג, מה שמביא לעליה בעלות גיוס ההון שנדרש תקציב המדינה לשלם.

ככל שהממשלה תפחית היקף הגרעון עתה ובשנה הבאה, כך תצטרך לשלם הרבה פחות יותר על כלל חובותיה, לכן הקדמת ההכנסות באמצעות הפחתת מסים על "רווחים כלואים" הולמת במצוקת השעה. מקרה זה לא "ייקוב הדין את ההר".

העיקשות של כלכלני האוצר מיותרת, אבל כלכלני האוצר אומרים לממשלה, לא במגרשנו. או בלועזית, NIMBY (Not in my backyard). במקור, מושג המצביע על הכוונה למנוע הקמת מבני ציבור או תשתיות סמוך לחצרי. כן להקים אצל האחר, כן לעזור, כן למצוא פתרון, אבל לא על חשבוני.

קול קורא שני: חייבים למצוא מקורות תקציביים לשיקום ההרס הנמשך בצפון הארץ, בואכה גבול לבנון, הגליל והעמקים. רבבות משפחות נטשו ביתם מאימת אלפי הטילים והכטב"מים, כ-200,000 איש עזבו ביתם בצפון ובדרום, אלפי עסקים ניזוקו ופרנסתם נפגעה, עוד אלפי מובטלים בעל כורחם באין יכולת להגיע למקום העבודה, פצועים והרוגים בקרב החברה האזרחית שכבר לא יודעת למי ולאן לפנות להציל נפשה וביתה. תלמידים נטשו ספסל הלימודים ונותקו מחבריהם.

חייבים לבנות מערכות מודרניות בצפון המתאימים למלחמה דהיום ושל מחר, ממש ערים תת קרקעיות בהם יוכלו ללמוד, לעבוד, ליצור ולמצוא מזור במרפאות ובתי חולים. המדינה חייבת להקציב לשיקום הצפון לפחות כ-7 מיליארד שקל, כפול מהתקציב שאושר עד כה. הסכום יכול לעלות לכיוון עשרה מיליארד ככל שהמלחמה נגד הזרוע האיראנית בלבנון תמשיך למלחמת ההתשה שישראל לא בנויה לה.

המענה: משרד האוצר הציב תוכנית להקפאת קצבאות למיניהן, כולל קצבאות ילדים. האינפלציה תישחק הקצבאות ובכך הממשלה תחסוך עלות עדכונן בהתאם למדד לפחות, מקור תקציבי לשיקום הצפון.

החולקים והמתנגדים: נכון, צריך להציל את הצפון, אבל, אומר הביטוח הלאומי בפשטות בתגובה, למה לפגוע בחלשים בחברה הישראלית. הממשלה צריכה לעשות קיצוצים במקום אחר, ממש לא אצל הביטוח הלאומי ולא במגרשו. NIMBY.

קול קורא שלישי: בנוסף לשיקום הצפון, דרושים עוד 20 מיליארד שקל לשיקום יישובי שדה הקטל בדרום, עוטף רצועת עזה ומרחבי הנגב. קהילות שהגנו על ישראל, נמחקו, בתים נהרסו עד הייסוד, תשתית נפגעה, עסקים קרסו, חטופים טרם שבו לגבולם. חייבים באמצעות מס רכוש ומסים אחרים לא רק לשקם היישובים בדרום, אלא לתת להם תקווה לתעסוקה ובטחון לעתיד באמצעות תמריצים לבנייה וביסוס הישובים והמפעלים.

המענה: משרד האוצר מבקש מקורות לשנת 2025 באמצעות הקפאת מדרגות מס הכנסה, אולי ביטול מדרגה ראשונה של 10%, הקפאת נקודות זיכוי וגם ייעול השרות הציבורי שמשמעותו הקפאת תקנים ואולי פיטורין בכח האדם בשרות הציבורי המנופח.

החולקים והמתנגדים: בטח, חייבים לעזור ליישובי הדרום, אין פה בכלל שאלה, אבל למה לפגוע דווקא בסקטור הציבורי שגילה אחריות ועבודה קשה בתחום האזרחי בתקופת המלחמה? גם כך עובדי הסקטור הציבורי מתקשים לגמור את החודש בגלל האינפלציה שיצאה משליטה בגלל חולשת ידה של הממשלה.

עדיף למצוא מקורות אחרים לצמצום הגרעון התקציבי, בטח לא בסקטור הציבורי, לבטח לא במגרשם של עובדי הציבור, כן גיוס כספים ומקורות הון לתוצאות המלחמה, אבל במקום אחר, אומרים עובדי הציבור. NIMBY.

קול קורא רביעי: חלק מהתשתיות בישראל נהרסו הן בגלל פעולות מלחמה של האויב הסובב אותנו והן בשל הפעילות הצבאית המוגברת כולל כלים כבדים. לא זו בלבד, הסקת מסקנות מחייבת לבנות מערכת תשתיות נוספת בתחום הכבישים, מנהרות תעבורה, גשרים, מסילות הברזל, הולכת המים, תחנות כח, רשתות חשמל, רשתות תקשורת - ולכולם מערכות הגנה פסיביות או אקטיביות לפי הסקת מסקנות מהמלחמה הארורה שאין שנייה לה.

לשם כך דרושים מיליארדי שקלים מדי שנה בתקציב פיתוח שאינו לוקח בחשבון המשך הרחבת קווי הרכבת הקלה בגוש דן והתכנון והרחבת של רשת המטרו העתידית.

המענה: לדעתי חייבים לחייב מי שמחזיק למעלה מדירה אחת להגיש דוח שנתי הכולל הכנסות מהשכרת דירה והוצאות בגין הדירה להשכרה, כולל פחת, ההכנסה השנתית מהדיווח האמור הנהוג בכל מדינות העולם יכול לכסות את צורכי שיקום ציון.

החולקים והמתנגדים: למה אצלנו? מה פתאום לדרוש דיווח מבעלי דירות להשכרה? נכון שהפטור מדיווח ניתן עם גל העלייה מבריה"מ לשעבר בתחילת שנות ה-90, אבל זה ממש לא הוגן לבטל היום הפטור. אנשים השקיעו בדירות לפנסיה ולפתע מבקשים מהם לוותר על חלק מהכנסתם שנועדה ליום סגריר עם הזדקנותם.

נכון יש לשקם הצפון, הדרום, התשתיות, זאת המולדת, זאת תמצית הציונות, אבל למה אצל בעלי הדירות? נכון המימון מחויב, אבל לא במגרשם של בעלי הדירות. NIMBY.

קול קורא חמישי: ממשלת ישראל חייבת להזרים הטבות לסקטור ההייטק עליו סמוך המשק הישראלי, תנאים שיבטיחו חידוש השגשוג ועושר המדינה שתרם לכולם בשני העשורים האחרונים, אבן יסוד למשק הישראלי.

המענה: מה הבעיה, המימון צריך להיות באמצעות ביטול הכספים הקואליציוניים שעלותם השנה כ-5.7 מיליארד שקל. לבטל כליל את משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות בראשותו עומדת אורית סטרוק ולבטל תפקידים כגון סגן שר במשרד ראש הממשלה של מפלגת נעם האנטי-להט"בית בראשות אבי מעוז. לבטל משרדים קטנים שהוקמו רק לשם שלימות הקואליציה.

החולקים והמתנגדים: מה פתאום אומר שר האוצר, כספים אלה חיוניים לשמירת מדיניותה של הממשלה עפ"י ההסכם הקואליציוני. בכלל, אומרים תומכי הכספים הקואליציוניים, יש בזה יתרון. בניגוד לתקציבים אחרים הנמצאים בבסיס התקציב, הכספים הקואליציוניים אינם עוברים אוטומטית לתקציב השנה שלאחר מכן. בכל מקרה מפלגות הימין מלא על מלא בעד קיצוצים, אבל לא אצלם. NIMBY.

קול קורא שישי: שר האוצר הציג קיצוץ בהוצאות הממשלה וחסכונות בהיקף של 35 מיליארד שקל לשנת 2025. זהו סכום נמוך מהנדרש, סכום התוספת שתידרש למערכת הבטחון בלבד בשנה הבאה. ומה עם כל ההוצאות האחרות המוזכרות פה ואלה שלא נגעתי בהם, הסמויות מהעין?

המענה: לשם כך חייבים לבצע עוד שינויים כגון ביטול תוספת הרמטכ"ל בהיקף שנתי של 1.5 מיליארד שקלים לשנה, שניתנה שלא כחוק במשך שנים והולבנה בזמן שבני גנץ היה שר הבטחון בממשלת נפתלי בנט. הבטיחו לנו כי כך נוכל להחזיק בקצינים מעולים לאורך שנים בגלל תוספת הרמטכ"ל, בא ה-7 באוקטובר והעלה באושים על כתפי דרגות הקצינים.

חייבים להודות בטעות, תיקון מיד. עוד מקור הכנסה לתקציב יכול לבוא ממסוי ההכנסה על חלקו של המעביד בקרנות ההשתלמות.

החולקים והמתנגדים: מה פתאום לתקן עיוות למפרע, יאמרו הקצינים הצעירים המאובקים, חלקם גיבורים של ממש, לא בסגי נהור, שמאחוריהם מתחבאים האלופים שביישו את העם ששלח אותם למשימת הגנת המולדת.

נכון, ההסתדרות בעד שחרור החטופים ושיקום מדינת ישראל, כמו כל העם, אבל כאשר זה מגיע למגרשה, העניינים שונים. הסתדרות העובדים הוכיחה עפ"י פסיקת בית הדין לעבודה כי השבתת המשק בשבוע שכעבר לא הייתה חוקית, אלא פוליטית, חד וחלק.

ההסתדרות מתנגדת מראש לשינוי במערכת המיסוי של קרנות ההשתלמות שעיקר ההפסד התקציבי לאוצר המדינה מגיע מבעלי השכר הגבוה - מעל 40% מההטבה מגיע לבעלי שכר גבוה השייך בעשירונים העליונים. ההסתדרות בדעה כי יש למצוא מקורות למימון הגרעון התקציבי והוצאות הצבא והבטחון במקום אחר, לא במגרשם של העובדים. NIMBY.

קול קורא שביעי: חייבים למצוא מקורות חילופיים של עשרות מיליארדי שקלים. כן, גם מעבר ל-35 מיליארד שמשרד האוצר הציב כיעד, שגם כך בכל אחד שנוגעים בו יש התנגדות.

המענה: חייבים להטיל מע"מ על ירקות ופירות שרוב רווחי מע"מ אפס מגיע לכיסי הקמעונאים. חייבים להטיל מע"מ על שרותי תיירות כפי שאתם משלמים בחו"ל בביקורכם שם.

החולקים והמתנגדים: מה פתאום, יזעקו הצרכנים, מחירי הירקות המאמירים יעלו עוד יותר, מה שאינו נכון, גם כך קשה עם מחירי העגבניות והענבים. בשום אופן אסור להטיל מע"מ על שירותי תיירות, זאת לא העת, בזמן המשבר הנוכחי. אני לא זוכר מתי היתה העת.

קול קורא שמיני: מאיפה יבואו מקורות לכיסוי הגרעון המתרחב של הממשלה? כולם לא יכולים לתרום חלקם, כולם אומרים לא במגרשי, לא על חשבוני.

המענה: העלאת מע"מ מ-17% ל-18%. פתרון פשוט, החלפת ספרה בלבד, העלאת שיעור המס למעשה ב-0.855%, על כל מי שחייב היום במע"מ, כולל דירות מגורים.

החולקים והמתנגדים: הפעם אין מתנגדים, מסכימים לכך במשרד האוצר, בבנק ישראל, הממשלה וסוכנויות הדירוג. מע"מ הוא מס רגרסיבי, כל כלכלן מתחיל יודע זאת. העלאת מע"מ היא רגרסיבית בהכרח, פוגעת יותר בשכבות החלשות, כלומר ככל שמשפחה ברמות הכנסה נמוכות יותר תשלם יותר מע"מ מהיקף הכנסתה החודשית, ככל שמשפחה עשירה יותר עם הכנסה גבוהה יותר, היא תשלם מע"מ על חלק קטן יותר מהכנסותיה, חלק אחר הולך לחיסכון או לנסיעות לחו"ל.

כן, העלאת מע"מ רעה, אבל אין לובי למנוע זאת, הפעם בניגוד לנאמר לאורך כל המאמר כן בחצרו של האביון, כן לדיכוי העניים המוחלשים שטרם הצליחו לייסד שדולה גם לקראת 2025. עצוב.