"ראש השנה זה החג הגדול של הדבש, אבל השנה זו לא אותה שמחה"

"בימים האלה הרגשות מעורבים", מודה יאיר שוורץ, מנהל הרכש החקלאי של מכוורת יד מרדכי. יש לכך סיבה טובה. המלחמה משפיעה על כולם, אבל במקביל לעבודה המאומצת של לפני ראש השנה, הקיבוץ המשתייך למועצה האזורית חוף אשקלון הושפע עמוקות מה-7 באוקטובר, וכמוהו גם המפעל.

850 תושבים מתגוררים בקיבוץ, שניצל מהטבח בזכות "שילוב כוחות של כיתת כוננות הקיבוץ, כוחות מג"ב וכוחות ימ"מ שבפיקודו של הגיבור רב-פקד ארנון זמורה ז"ל", מספר שוורץ (65), חבר הקיבוץ ויו"ר צח"י (צוות חירום יישובי). "הם הצילו את הקיבוץ וחיסלו את המחבלים שהיו בדרכם".

ב-8 באוקטובר, הוא מוסיף, חברי הקיבוץ התחילו להתפנות למלונות בירושלים וחדרה, "כשאנחנו משאירים פה את כוחות צח"י וצוות כוננות כדי לשמור על המקום. אני נשארתי, אשתי התפנתה. במשך שבעה חודשים הקיבוץ היה שטח צבאי סגור. כיום כבר כל החברים חזרו, למעט שתי משפחות".

המפעל, שנמצא בכניסה לקיבוץ, נסגר למשך חודש ולאחר מכן חזר לייצר. "החודשים הראשונים היו מאוד מאתגרים", מתאר ברק בן ימין (43), מנהל ייצור ולוגיסטיקה של יד מרדכי. "חזרנו לעבוד ב-7 בנובמבר והפעלנו את המקום, בהתחלה עם מעט עובדים. כל העובדים שלנו הם מאשקלון, שדרות ויישובי העוטף. כמעט 100% מהם פונו.

"האתגר הראשון היה כאמור כוח אדם. היה צריך להתמודד גם עם הפחדים של העובדים. היה לא שקט פה, סוללת תותחנים מחוץ לקיבוץ ירתה עשרות פגזים בכל שעה. היה רעש שהרעיד את המפעל. גם אלה שחזרו עבדו תחת חשש, לא פעם היו אזעקות באמצע היום ואז עוזבים את המכונות והקווים ורצים לממ"דים שמפוזרים ברחבי המפעל.

"עד מרץ הקיבוץ היה שטח צבאי סגור. במרץ הייתה חזרה של מרבית העובדים, ואז חזרנו פחות או יותר לייצר כמו שאנחנו מכירים, אבל עדיין עם המון רעשי רקע, פגזים, מטוסים, שומעים מפה גם הפגזות של חיל האוויר. יש חיילים שמפוזרים בקיבוץ ובצמתים. אנחנו באזור מלחמה, אי אפשר לפספס את זה".

הרגשות, כאמור, מעורבים, ושוורץ מספר על שמחת העבודה השזורה ברגשות הקשים. "ראש השנה במסורת היהודית זה דבש. זה החג של המכוורות, אבל השנה זו לא אותה שמחה שמאפיינת אותנו, לא אותה תחושת חג כמו לפני שנה", הוא מסביר. "אני מניח שזה לא רק אצלנו, המלחמה משפיעה על כולם".

התקופה שלפני ראש השנה היא הלחוצה ביותר בשנה בקרב העוסקים בענף. על פי נתוני מועצת הדבש, צריכת הדבש בקרב הציבור הישראלי מסתכמת בכ-6,200 טון בשנה ובחודש תשרי כ-250 גרם דבש לאדם, מתוך צריכה שנתית ממוצעת של כ-650 גרם לנפש. בישראל מאות דבוראים המטפלים בעשרות אלפי כוורות הפזורות בשטחי חקלאות, בהן מיליוני דבורים המאביקות גידולים חקלאיים של פירות וירקות.

למכוורת יד מרדכי, לדברי שוורץ, כ-4,000 כוורות, רובן בדרום וחלק קטן מהן בצפון. "אבל זה כבר לא מספיק", הוא מדגיש, "ולכן במהלך השנים אנחנו גם רוכשים דבש מכ-60 דבוראים מהצפון והדרום, חלקם עובדים אתנו מעל 30 שנה. יש ביניהם דבוראים גדולים עם אלפי כוורות, יש בינוניים ויש גם קטנים. יש למשל מגדל קטן שמביא לנו חבית דבש אחת כל השנה ואנחנו מקפידים לעבוד איתו. הוא כבר בן 70 פלוס, אומר: 'יאיר, קח את הדבש שלי'. זה מאוד בעל ערך עבורו".

שוורץ מציין כי מכוורת יד מרדכי משווקת בשנה ממוצעת כ-1,400 טון דבש הנאסף מכלל המגדלים איתם המכוורת עובדת, "אך מאחר ואין מספיק דבש בישראל שיכול לענות על ההיקפים הנצרכים, אז אנחנו דואגים גם לייבא דבש, בעיקר מספרד, ואז עושים בלנד עם הדבש המקומי. אם היה בישראל עוד דבש לקנות, הייתי קונה הכל ישראלי. כרגע רוב הדבש שלנו מקומי וההשלמות זה דבש מחו"ל".

ראשיתה של המכוורת ב-1936 בקיבוץ "מצפה הים" ליד נתניה. חברי הקיבוץ למדו את רזי הדבוראות מחיילים אוסטרליים ובריטים ששהו בארץ. ב-1943 עברו חברי הקיבוץ ליד מרדכי, ובמהרה הפך ענף הדבוראות לענף העיקרי של הקיבוץ ובהמשך הופץ הדבש הטהור לרחבי המדינה שבדרך.

בינואר 2003 רכשה חברת עלית (כיום שטראוס) 51% מהבעלות על המכוורת ואפשרה לה להמשיך ולהתפתח לתחומים חדשים, בעוד הקיבוץ ממשיך לשמור על 49% בבעלות. מלבד הדבש, למותג יד מרדכי יש מגוון רחב של מוצרים, כגון שמן זית, סילאן ומייפל טבעי, קונפיטורות, רטבי בישול ועוד. על פי נתוני סטורנקסט לשנת 2023, יד מרדכי מהווה כ-40% מנתח השוק הכמותי.

החזרה לעבודה לא הייתה פשוטה גם עבור בן ימין. הוא תושב נתיב העשרה, מפונה מביתו וכיום מתגורר עם משפחתו במושב גיאה, אחרי שלפני כן הספיק להיות במלון בתל אביב ובדיור קהילתי באשקלון. "חטפנו מכה מאוד קשה בנתיב העשרה", הוא נזכר בעצב. "גיסי נרצח, חברים ושכנים נרצחו, היינו עמוק בתוך האבל, אבל היה ברור לי שאם אני מביא את העובדים שלי למפעל, אז אני מגיע יחד איתם", הוא מספר.

"ב-7 בנובמבר, כשפתחנו את המפעל, זה היה יום מאוד אמוציונלי, מרגש. כמו כן, ברמה האישית היה לי גם אתגר מאוד גדול, כי שבוע לפני ה-7 באוקטובר קיבלתי את תפקיד מנהל הלוגיסטיקה. הייתי לפני כן במשך שלוש שנים מנהל הייצור ואז נוסף גם התפקיד החדש. נכנסתי אליו במצב הכי גרוע שיכול להיות, בשבר אישי מאוד גדול. הייתי צריך להרים את עצמי מהמקום הזה ולהתחיל לשקם ולנהל מחלקה חדשה. ברוך השם, לא היו לנו נפגעים בגוף מתוך עובדי המפעל, אבל כולנו פגועים ברמה כזו או אחרת בנפש. כולנו עברנו שינוי מאוד גדול ומשמעותי בעל כורחנו".

ברמה האישית, מודה בן ימין, הוא מתמודד עם אתגר לא פשוט. "הדבר הכי בסיסי, הבית שלי, נלקח ממני. זה מערער, זה שונה, יש אתגרים חברתיים לילדים, וזה עוד פעם הסתגלות מחדש", הוא מספר. "יש ימים שאני נזרק נפשית, מרגיש כמו איזה כדור שבועטים אותו, כמו מטוטלת שנזרקת מצד לצד, אבל צריך לשמור על מקצועיות, להמשיך לתפקד, לנהל אנשים, לעמוד ביעדים שלנו".

איך מנהלים עובדים במציאות הלא פשוטה הזו?
"עם המון רגישות, עם המון הכלה והקשבה. זה להסתכל להם בעיניים ולשאול מה שלומם, לראות מה עובר עליהם, לנסות לתת את המענים להם הם זקוקים. שטראוס גם נתנה מענה פסיכולוגי לעובדים ללא עלות. זה לנהל עובדים עם המון רגישות והבנה. שום דבר לא נשאר אותו הדבר. עכשיו למשל אנחנו לפני החג, מתגברים עם משמרות נוספות, נכנסים לעבוד גם בשעות הלילה ולא כל העובדים מוכנים להיות פה בשעות הלילה. גם זו התמודדות חדשה. יש חלק שחוששים, אבל אנחנו מצליחים למצוא את הפתרונות והמענים".

"השנה הזאת הייתה מורכבת בגלל המלחמה", מאשר שוורץ. "יש לנו מגדלים בצפון, וחלק מהם לא יכלו בכלל להתקרב לכוורות שלהם מפני שהן נמצאות תחת אש, והם איבדו כמויות דבש. יש גם מגדלים שהכוורות שלהם נשרפו. כמו כן, בדרום יש הרבה מאוד כוורות על גבול רצועת עזה בצד המזרחי. גם שם הכל היה שטח צבאי סגור ואי אפשר היה לטפל בכוורות, וגם שם הכמויות ירדו. השנה אספנו ממי שנפגע פחות דבש, אבל מצד שני מפני שהייתה שנה יותר גשומה מהשנה הקודמת - שזה קריטי עבור הדבורים, כי כשיש גשם טוב אז גם הפריחה נמשכת יותר זמן - אז היה יותר דבש ממגדלים שלא נמצאים באזורי העימות".

"האתגר המרכזי השנה", מוסיף שוורץ, "היה להביא כל כפית דבש פנויה אלינו, זאת תוך כדי ניהול של כל הביטחון והשמירה על הקיבוץ. זו הייתה תקופה מורכבת גם ברמה האישית. הייתי מתחיל בוקר עם צוות צח"י, חוזר למפעל לדבר עם מגדלים, לנסות לעזור לאלה שנפגעו ככל הניתן, בתקווה שיוכלו להתאושש לשנה הבאה. אנחנו למשל משלמים להם באופן מיידי ולא שוטף פלוס".

גם על אלין לוגסי, 34, מאשקלון, טכנולוגית דבש ביד מרדכי העובדת במקום כעשר שנים, עברה תקופה לא פשוטה. "כשהתחילה המלחמה בעלי גויס למילואים ואני נסעתי לאזור ירושלים עם הילדים", היא מספרת. "כשהמפעל חזר לעבוד, עדיין הייתי אצל המשפחה בירושלים, נתתי תמיכה מרחוק כמה שאפשר. כשחזרתי לאשקלון, עדיין לילדים לא היו מסגרות, אז ניסיתי לתת גיחות למפעל כשיכולתי, וכל השאר היה מרחוק. בסביבות דצמבר חזרתי למפעל וזה היה גם קשה. הייתה הדאגה לילדים כשאני לא נמצאת לידם, וגם הסביבה בקיבוץ הייתה מלחיצה, סביבה שכל כך קרובה לאיזור המלחמה".

במסגרת תפקידה לוגסי מקבלת את הדבש המגיע למפעל, מבצעת טעימות, מאפיינת זנים, במידה שיש, ומאחדת את כל חומרי הגלם לבלנד שמגיע בסופו של דבר למדפים ("אני חושבת שכמעט בכל בית שני בישראל יש צנצנת דבש שאני זו שאפיינתי מה יהיה בתוכה, היא מתגאה").

היא גם דואגת לנושא בקרת איכות ועמידה בתקנים. "המטרה היא להגיע לטעם שמאפיין את יד מרדכי שהצרכן הישראלי אוהב", אומרת לוגסי ומספרת שיש ימים בהם היא טועמת גם 20 כפיות דבש. "זה קורה בעונת הרדייה שמתחילה מחודש מאי, אז מתחילה להגיע מסת הדבש. כל יום מקבלים חומר גלם, אני טועמת, מאפיינת ומרכיבה בלנדים", היא מספרת. "עונת הרדייה עדיין נמשכת, למרות שהיא כבר לקראת סופה. אנחנו עדיין ממשיכים לקבל חומרי גלם וגם מבחינת הייצור צריכים להיערך לקראת החג".

לוגסי מוסיפה ומספרת ש"לאורך השנה אנחנו משתדלים לייצר בלנד קבוע של דבש טהור מפרחי בר. מדי פעם מנסים להביא חדשנויות ולייצר גם דבשים זניים, כמו למשל דבש דרדרים, או שהוצאנו דבש עם תמצית ג'ינגר ועם תמצית לימונית. אבל השנה, בגלל המלחמה, אנחנו מתמקדים בליבה שלנו - דבש פרחי בר טהור. לקראת החג, כמו בשנה שעברה, נוציא מהדורה מיוחדת של אריזות דבש אישיות מעוצבות בברכות לראש השנה. השנה זו התרגשות לקראת החג שמהולה בעצב שאופף את כל המדינה, אבל צריך לזכור שהחיים יותר חזקים מהכל".

לקראת החג ייצור הדבש ביד מרדכי עולה בכ-70%. "זאת התקופה הכי לחוצה שלנו בשנה, זה החג שלנו, אנחנו מרגישים את זה בכל מקום. בישיבות, באולם ייצור, במחסן, בתנועה של המשאיות פנימה והחוצה", מציין בן ימין. "האתגר הוא לעמוד בביקושים, בתכנית הייצור, בתחזיות ובתכנון של האספקות. אני מתגבר משאיות יותר מהרגיל, יש כאמור יותר משמרות. למרות התקופה המורכבת מרגישים לחלוטין את הלחץ, את האווירה שלפני החג".

לאחרונה, בדומה לשנה שעברה, במטרה להוזיל לצרכן את מחירי הדבש לקראת החגים, משרדי האוצר, הכלכלה והחקלאות אישרו יבוא של 500 טון דבש פטור ממכס באריזות עד 1.5 ק"ג. "אני פחות שמח מכך, אבל יש רגולציה במדינה ונכבד כל החלטה שהתקבלה ונדע להתמודד עם זה", אומר שוורץ ומדגיש את החשיבות שבשמירה על ענף הדבוראות בארץ: "תרומת הדבורה למשק היא עצומה, זה הרבה מעבר לדבש", הוא מבהיר.

"זו התרומה הגדולה של הדבורה להאבקת הגידולים החקלאיים, התרומה שלה לביטחון המזון. אם אנחנו מדברים על היכולת לייצר מזון לעצמנו בגלל כל מה שקורה מסביב, אז הדבורה קריטית לכך. שוק הדבש בישראל הוא כ-100 מיליון שקל בשנה, אבל ערך הייצור החקלאי הנובע מהאבקת הגידולים החקלאיים על ידי הדבורים הוא כ-2.5 מיליארד שקל, ויש הטוענים אפילו עד 4 מיליארד שקל.

"גידולים חקלאיים רבים מאוד לא יוכלו להתקיים ללא הדבורים. הדבוראים כביכול עוסקים בדבש, אבל הם בעצם אלה שגם דואגים לדבורים. לכן השמירה של המדינה על הדבוראים היא זו שתסייע לשמור על משימת ההאבקה וייצור המזון בישראל".