עזבו את המלחמה, ישראל הופכת למדינת עולם שלישי לנגד עינינו

מתי בפעם האחרונה נאלצתם להזעיק משטרה? אם כן, סביר להניח שנקלעתם לזירת פשע חמור במיוחד, שהרי יודע כל אזרח בישראל כי על פחות מזה אין בכלל מה לצפות לביקור של כחולי המדים.

עבירות רכוש למשל, בהנחה שלא מדובר בשוד מזויין של סניף בנק (נניח) מדווחות למשטרה רק לצרכי ביטוח: פרצו לך הביתה? אל תחכה שמז"פ יבואו לקחת טביעות אצבעות. גם אם שוטר יטריח את עצמו אל דירתכם, הוא לא יעשה יותר מאשר לרשום כמה מילים, לציין שאלה "כנראה נרקומנים", שפועלים לאחרונה באזור ולשאול באמפטיה האם הרכוש היה מבוטח. הוא הדין בנוגע לגניבת רכב, נושא שפשוט ירד מעל סדר יומה של משטרת ישראל.

מפתה להיתפס להידרדרות המוסרית של המשטרה: מעצר-שווא שלשלוש נשים שהניחו פלאיירים על כסאות, אפילו לא זרקו אותם על הרצפה, דחיפה של מפגין קשיש בן 82 על ידי קצין משטרה שהיה יכול להיות נכדו או קצין שמשליך בשלוות נפש רימון הלם אל תוך המון מרוחק, מתוך תקווה (שהתממשה, כלומר - נבלמה בהתערבות היועמ"שית) שיקודם ועוד.

אפשר להביט בכל אלה ולשאול מי הם האנשים שמסוגלים נפשית לפשעים כאלה שבין אדם לחברו, עוד הרבה לפני שאתה שואל את עצמך איזה מן שוטרים אלה, וחמור לא פחות: מי האנשים שנחשפים לקמפיין הגיוס הנרחב של משטרת ישראל וחשים תשוקה להצטרף לגוף שכזה בתקופה שכזאת?

אבל עזבו את כל השאלות האלה, לא מפני שהן לא מטרידות, אלא בעיקר מפני שנניח שהמשטרה יישרה לגמרי את שורותיה לימין הקיצוני, מה עם הקטע של לעשות את העבודה?

עוד בגיל הגן, כאשר לומדים שקשה הוא ההפך של רך, ימין הוא ההפך של שמאל, צר הוא ההפך של רחב - וכך הלאה, לומדים שהמילה ההופכית לשוטר היא גנב. הכי אלמנטרי שיש, נכון? ובכן, כמה מכם חוו גניבה - מכייסות, דרך פריצה ועד הונאה, ויכולים להעיד שקיבלו פתרון מהמשטרה?

משטרת ישראל היא דוגמה אחת בלבד לגוף חיוני שאינו מתפקד, אבל נדמה שבממשלה הזאת חוסר-תפקוד הוא מצב הצבירה הטבעי שלה.

גם אם את בעיית העומס הבלתי אפשרי בכבישים אי אפשר להפיל על שרת התחבורה, נסו להיזכר בפרויקט תעבורתי גדול ומועיל שזכה לקידום תחת ידה.

בתחילת כהונתה היא גזרה את הסרט לנסיעת הבכורה (שעכבה במתכוון) של הרכבת הקלה, את פרויקט המטרו היא עצרה כדי להבטיח שתוכל למצות את המינויים הפוליטיים בתוכו, רמזורים מצילי חיים מקבלים אצלה רק ראשי מועצות מקומיות שיש להם השפעה על הפריימריז.

חוץ מזה היו לה עוד הישגים כמו ביטול דקלרטיבי של הרכבת לג'נין (מזל שלא ביטלה את פרויקט המסילה לריאד) והשאר - נסיעות בזבזניות לחו"ל או הפקת טקסים שנועדו לזרוע פילוג.

אם לארוז את כל פועלה בתקופת כהונתה במשרד התחבורה, לא תוכלו למצוא אפילו דבר אחד שהקל על המצוקה בכבישים או על חוסר היעילות של מערך התחבורה הציבורית, למעט קמפיין מתוקשר "תמיד צודקת".

נו, תגידו, מירי רגב - הרי מראש לא ציפינו ממנה להרבה. ובכן נדלג אל משרד האוצר ואל השר שהבטיח ברוב טקס מיליארדים, למשל לראשי הרשויות בצפון.

מה יצא מזה? בעיקר מפח נפש שבמסגרתו נאלצות הרשויות המקומיות לממן בעצמן פרויקטים של מיגון, תחת שישתמשו בכסף לשיפור החינוך, טיפוח של אזורי תעשייה או שיפור חזות פני העיר או המועצה. בינינו, בשביל מה להן לטפח? ממילא במוקדם או במאוחר יפגע שם אחד הטילים שנורים עליהם מבלי שאיזה שהוא גורם יתעניין.

בדקו עם ראשי המועצות הצפון כמה פעמים הם שוחחו עם ראש הממשלה במשך השנה האחרונה ותגלו שאצל חלק גדול מהם מדובר באפס. כלומר, לא רק שכסף אין, אפילו תשומת לב ורצון טוב לא תמצאו שם.

באווירה כזאת, מה הפלא שהיחידים כמעט שזוכים להערכה הם שרי הפנים והבריאות, כולם מציינים את זה שהם "באים לעבודה" - תראו כמה המציאות שלנו עלובה - לא שהשניים לא זכאים למחמאות, אבל אנחנו מתפעלים מזה שהם אשכרה עובדים, מה שכל אזרח רגיל עושה לפרנסתו. כלומר, התרגלנו כבר לכך ששרים פשוט מאיישים לשכות, חולשים על הכספים שלנו - ולא עושים כלום.

מה עם שר השיכון, כבר הוזיל את מחירי הנדל"ן? כבר פתר את בעיית העובדים הזרים בענף? וזה לא שהוא לא יודע לדפוק על השולחן כשצריך, כדי לדרוש פתרונות: רק בשבוע שעבר הוא לא חשש לאיים על ראש הממשלה כי מפלגתו לא תצביע בעד התקציב אם... לא יקודם חוק ההשתמטות! אתם מבינים? לא דאגה לילדים שלכם שלא יוכלו לרכוש דירה גם אם יעבדו עבורה כל החיים, אלא פטור לאברכים משירות צבאי ומעבודה. זה היה יכול להיות מצחיק אלמלא היה מדובר בשר השיכון.

על משרדים שמראש לא ציפינו מהם לכלום, כבר אין מה לדבר. מאי גולן חופשת, גילה גמליאל מעלה לרשתות החברתיות תמונות שלה מבקרת במטה נאס"א. לכו דעו, אולי היא במשימה סודית של למצוא לכולנו חלקת ארץ חדשה במאדים, היכן שעוד לא שונאים יהודים.

ומשרד החוץ, מה ראיתם ממנו? ישראל כ"ץ, האיש שראה את עצמו כהורדוס בן ימינו, בעודו חובש את כובעו של בוב הבנאי ומפוצץ את גשר מעריב, האם הוא תגבר את מערך ההסברה? האם מעמד הדיפלומטים שלנו השתדרג תחתיו? האם חלה עלייה במעמדה של ישראל בעולם - או שמא כל פועלו הסתכם בפוסטים ילדותיים ומביכים שנועדו לעצבן כל מני מנהיגים מאוסים כארדואן?

ומה עם החינוך, המשרד שתקציבו הוא הגדול בישראל: הילדים שלכם כבר לומדים בכיתות מרווחות יותר עם צידו חדיש יותר ומעל לכל - עם מורים שהם יותר משמרטפים בינוניים? הרי גם כאן אם לא תשלמו מכיסכם למורים פרטיים, הילדים שלכם יגדלו להיות עמי ארצות שלא יוכלו להיות אלא רק... שרים!

תאמרו שזו רוח המפקד, האיש שמעדיף מסיבות עיתונאים על פני גיבוש אסטרטגיה, שמבטיח ניצחון כסיסמה, מלחמה כשגרה, שרואה עצמו כמי שניצב מול כל העולם ואשתו, סליחה - מול כל העולם ורעייתו, שבטוח שהוא הקורבן הכי גדול של ה-7 באוקטובר, סליחה, של ה-9 בנובמבר.

שחושב שהחטופים "סובלים אבל לא מתים" ושבכל מקרה, אפילו הסבל הזה הוא לא יותר מסיבה לערב נוסטלגי שבו ישמעו הוריהן של מי שנאנסות בשבי, על הימים שלו בסיירת, בסדרת שבי.

כן, אתם צודקים, אנחנו מתפזרים - והרי לשם בדיוק רוצה הממשלה הלא מתפקדת הזאת לקחת אותנו, למקומות שבהם אנחנו מתווכחים על אופיו של ראש הממשלה הנרקסיסט ועל נבצרותם, הלכה למעשה, של מרבית שריו הכושלים.

אז בואו ננסה, ברשותכם לחזור למסלול ולשאול מה אנחנו מקבלים בשביל המסים, אתם יודעים, סך כל הניכויים שלוקחים לרובנו בין שליש למחצית השכר (תארו לכם שהיינו יכולים לעבוד רק 5 שעות ביום, 4 ימים בשבוע ולהרוויח בנטו את אותו השכר. סתם סתם, אנחנו הרי לא ח"כים או שרים), אלה שאין דרך להפסיק לשלם בלי להפוך לעבריין (אם כבר להפוך לעבריין, נמליץ לכם על קבלנות-קולות במפלגת השלטון).

מה קיבלתם בביטחון הלאומי מלבד טילים? מה קיבלתם בביטחון האישי מלבד שוטרים שגיבורים על משפחות חטופים? מה קיבלתם בחינוך של הילדים? אולי בתשתיות תחבורה ציבורית וכבישים? בכל אשר תפנה, התשובה היא בעיקר הרבה כלום ושום דבר.

אז הנה לכם אפיק לא פוליטי במובן של שמאל-ימין, אלא רק במובן של סל השירותים לאזרח: עם כל יום שעובר הופכת ישראל לנגד עינינו למדינת עולם שלישי.

מה שמחזיק את ראשינו מעל המים הם לכידות חברתית שלמרות כרסום יום יומי במעמדה היא עדיין גבוהה (זאת הסיבה היחידה - ולא משטרת ישראל - שהפשע עדיין לא משתולל ברחובות), קבוצה של הורים, מכל השכבות, שמעדיפה לחסוך מפיה ולהימנע מהוצאות של פאן ולייף סטייל כדי להשקיע כל שקל בחינוך משלים לילדיה, חיילי מילואים שעוד מתייצבים כשהם נקראים לדגל, למרות שהקידום שלהם בעבודה נבלם ועסקיהם קורסים ועמותות אזרחיות שמתקיימות מתרומות ומופיעות במקומות שמהם נעדרת מדינת העולם השלישי שהפכנו להיות.

כמה זמן אפשר להחזיק מעמד בתנאים שכאלה? לא ברור. מה שבטוח הוא שבתוך פחות משנתיים הפכה ישראל מאחת המדינות המתקדמות בעולם, מושא לחיקוי ולהערצה, למדינה מעוררת רחמים, אבל איך אמר חבר הכנסת אריאל קלנר (בערוץ הכנסת) בשבוע שעבר על טבח ה-7 באוקטובר? "עד כמה שהטבח הזה היה נורא, לפחות זה קרה בממשלה שמחויבת לציונות ולדגל הציוני".

במילים אחרות: משיטור קהילתי ועד חינוך, מרווחה ועד לדיור בר השגה, מתשתית תחבורה ועד לפיתוח התעשייה, תשכחו מהממשלה. העיקר הוא שהיא מחויבת לדגל שעוד יעטוף פה לא מעט ארונות, אך אל חשש - לפחות באלה לא צפוי מחסור (ואם כן, אפשר תמיד לשלוח את המשטרה להחרים דגלי ישראל בדרך בגין, רק אל תשכחו להסיר מהם את הסרט הצהוב).