"בהרים כבר השמש מלהטת ובעמק עוד נוצץ הטל, אנו אוהבים אותך מולדת, בשמחה בשיר ובעמל" כתב נתן אלתרמן, שעבד את הארץ במילותיו ואנחנו נזכיר שלפעמים תמורת העמל אנחנו מקבלים כסף, ולפעמים הכסף הזה ניתן לנו במזומן, מה שהופך אותו לנוח יותר להסתרה מעיניהן הבוחנות של רשויות המס, כך לפחות חושב ראש הממשלה, שעל פי פרסומים החליט ראש הממשלה "לבחון את ביטולו בהקדם" (Ynet).
גם בשנה שבה נדמה כי כבר שמענו ידיעות חדשותיות הזויות, תודו שזו נכנסת ישר אל חמש הגדולות. למרות זאת, היא אינה מופרכת כפי שהיא נשמעת בתחילה, שכן המטרה - כך על פי הכתוב - היא להקשות על מעלימי מס להחזיק כמויות גדולות של כסף מזומן.
נשמע הגיוני, נכון? אז זהו, שלא ממש. נלך מהקל אל הכבד, ובתחנה הראשונה נעצור אצל אזרחים שומרי חוק וסדר, המשלמים מסי אמת, שמעדיפים להשתמש במזומן.
לפעמים אלה צרכנים נבונים שלא מוכנים לשלם עמלות לגורמים שונים, אפילו השקלים שגובה מאתנו המכשיר האוטומטי למשיכת מזומנים, משוקצים בעיניהם.
אחרים מסבירים שכאשר הם מתנהלים רק עם כסף מזומן, הם מתפתים פחות להוצאות בכרטיס אשראי, אותן אפשר לצבור וקל להתעלם מהן, עד בוא יום התשלום.
הוסיפו אל אלה אוכלוסיות שלא מסתדרות עם שירותים מקוונים, ארנקים דיגיטליים או אפילו ביטויים פשוטים יותר של המערכת הבנקאית (ככרטיסי חיוב ואשראי) בעידן שבו סוגרים סניפים וממירים כוח אדם פקידותי במוקדי שירות ממוחשבים. בין אלה תמצאו קשישים, אנשים מקהילות בעלות אוריינות טכנולוגית נמוכה ועוד.
הבאות בתור הן קהילות שבהן מתקיימת מערכת כלכלית סגורה יחסית - זו יכולה להיות שכונה בבני ברק או כפר ערבי, כאן כבר פוגשים (לא כולם, חלילה) השטרות המזומנים את מעלימי המס ואת שוליה של הכלכלה השחורה.
בשלב הבא נכנסים לתמונה ארגוני הפשיעה שמטבע הדברים לא יכולים לרשום הכנסות בטרם "הולבנו" ולצידם, לפחות עד לפרוץ המלחמה, גם ארגוני טרור. די ב"סטיפות" שנתפסו במנהרות חמאס כדי שנבין עד כמה שטרות הכסף המזומן מגיעים גם לשם.
איפה יחליפו את הכסף?
כלומר, לכאורה יש היגיון מאחורי הרצון להוציא את השטרות אל מחוץ למחזור. הרעיון הוא לתת תקופה של מספר ימים כדי להמיר שטר של מאתיים שקלים בשניים של מאה (למשל) במקומות שבהם יתבצע רישום מסודר. אם החזקת בכסף באופן חוקי, לא תהיה לך בעיה (מלבד טרחה ופגיעה לא נעימה בפרטיות) שההחלפה תתועד. אם אתה מחזיק במיליונים שלא כחוק, תמצא עצמך בבעיה. הגיוני, נכון?
אז זהו, שלא (ושוב נזדקק למלים של אלתרמן, הפעם מתוך "אליפלט") - מדובר בצעד שנעשה "בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה. בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי איך וכמה".
שכן לא אלמן מעלים המס, בוודאי הגדולים שבהם: תגרם להם טרדה גדולה, בכך אין ספק, אבל הם ימצאו דרך להחליף את השטרות דרך אזרחים תמימים (הן המדינה לא תבדוק בציציותיו של כל מי שהחליף כמה מאות שקלים, אולי אפילו כמה אלפים, נכון?) ואפילו אולי לזה לא ידרשו בבהילות.
למה? כי הצעד הזה יעיל (כך גם על פי המומחים שהמליצו עליו) רק אם יצליח לתזמן את מבצע ההחלפות לזמן קצוב מאוד, מספר ימים, פרק שייצור בעיה למחזיקים בסכומים גדולים במזומן. אלא מה? שאף אחד לא חשב על האופרציה.
איפה יחליפו את השטרות? בצ'יינג'ים ברחובות שייגבו עמלה? בסניפי הבנק הבודדים שנשארו פתוחים לשירות הציבור? הן גם כך צריך לקבוע פגישה כדי לבצע פעולה שפעם ביצע עבורך הכספר שנעלם מהנוף.
מישהו חשב על התורים שישתרכו בפתחם של אלה ברגע שבו כל צעיר שקיבל מדודתו הקשישה חמישה שטרות של 200 שקל לחתונתו, יצטרך עתה לרוץ אל הבנק?
מדובר בטירוף, שדבר אחד בטוח בו: מהר מאוד תעלה השמיימה שוועתם של כל מי שלא מספיקים לבצע את ההחלפה וצילומים מתורים ארוכים ימלאו את מהדורות החדשות, אולי יתבצעו אפילו גניבות - למשל מקשישים שפדו את קצבת הביטוח הלאומי שלהם במזומן, אבל נאלצו לטלטל עתה את החיסכון הצנוע שהחזיקו מתחת למזרן כדי להמיר את השטרות הכחולים למשהו צנוע יותר...
הסתפק בבן גביר
אז האם מדובר פה בעוד ועדה של "חכמים בלילה" שהגו סל פתרונות למלחמה בהון השחור (די לקרוא בדוח מבקר המדינה על רשות המיסים כדי לקבל רעיונות טובים הרבה יותר למלחמה בהעלמות מס) - ואלה אומצו בחופזה על ידי נתניהו - כמי שנתקיימה בו למשל שורה אחרת של אלתרמן ("חנה'לה התבלבלה") "חנה'לה רצתה בבן מלך, אך הסכימה לבן גביר..."?
השאלה נשאלת לא רק כי המהלך יפתור בעיה פעוטה יחסית (כמה מההון השחור מתגלגל בכסף מזומן וכמה בחשבוניות כפולות למשל? בדקו ולא תאמינו עד כמה מזומנים הפכו לאמצעי שולי בין מרכיבי ההון הלא מדווח), בעודו גורם לטרחה שתכניס לשיגעון מדינה שלמה, אלא כי נתניהו מתעלם מעוד אלמנט חשוב, אולי זה שיגדע את הרעיון בעודו באיבו:
חלק גדול מהכסף המזומן עובר בכלכלת הגמ"חים של החרדים... נציין מיד שחלק ממנו מנותב למטרות נעלות, בלי ציניות, אבל חלק אחר מסביר את הקשר בין כמה רבנים שחולשים על מערכים של קופות צדקה שאינן מפוקחות ובין עבריינים מליגת העל של מעלימי המיסים.
כך יצא שבעודו עמל על פתרון יצירתי להמשך תשלום דמי אי-גיוס ובטלה לאברכים, בניסיון לעקוף את הנחיות הגורמים המשפטיים, יפגע נתניהו באלמנט חשוב בכלכלת המגזר... מישהו מאמין באמת שזה אפשרי?
בואו וניתן לרגע לנתניהו את הקרדיט שאפילו הוא שקוע עד צווארו (וצווארנו) בענייני השעה, כלומר בביטחון, הרי שהוא שם לב להנחיות היוצאות תחת ידו בעניינים אחרים. משמע, בשכלו החריף הוא תפס מיד שמדובר ברעיון בעייתי, אבל הורה לבדוק אותו בכל זאת.
נתניהו נגד אלתרמן
וכאן מתגנבת השאלה הפשוטה למה? ובכן, תשובה אפשרית עשויה להתגלות בדמות שעל השטר. אם יש דבר שמפחיד את נתניהו יותר מכל הרי זו רק אחדות בעם, הנמכה של המחיצות בינינו כמו בימים הראשונים למלחמה, עת נפלו אחים לנשק ומתנחלים איש על צוואר רעהו בבחינת "אחים אנחנו".
אין דבר שמסכן את המשך שלטונו כמו הישראליות הזאת, שנתן אלתרמן המנוח היה מנושאי הדגל שלה: מי שכתב גם על אליפלט וגם על חנה'לה, מי שהיה יהודי מאמין שהקפיד על תפילה, אבל חי חיי בוהמה חילוניים.
מי שהיה בין הראשונים להעלות על נס את גבורתו של החייל נתן אלבז ז"ל, בעידן שבו הגבורה יוחסה בבלעדיות לפלג אחד של החברה הישראלית: "רצת חיש, בלי עמוד, כאילו אחזך הטירוף כי עז, רצת חיש ופנים האפילו כפני איש הפורץ לבור בז. כה מהרת לרוץ שאפילו הצטדק לא הספקת, אלבז" - כך כתב (1954) במדורו "הטור השביעי" על החייל שהשליך עצמו על רימון כדי להציל את חבריו.
עושה רושם שבימים שבהם מטשטשים הגבולות המסורתיים בין שמאל לימין, מה שמהלך אימים על ראש הממשלה הרבה יותר מהון שחור, הוא הזיכרון של מי שהיה, במובנים רבים, משורר החצר של מפא"י ומקורבו של דוד בן גוריון, אבל היה ממייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה - ואף שותף לרעיון לנסח חוק נגד מי שישקול בעתיד למסור שטחי מולדת...
אם כך, לא השטר הנושא את דיוקנו של אלתרמן מעלה את חמתו של נתניהו, אלא חלקים חשובים ממורשתו. לפיכך אולי נסיים טור שכלל ציטוטים כה רבים משיריו, בעוד שורה אחת פרי עטו ("שיר ערש"), שמופנית לא רק אל נתניהו עצמו, אלא אל כל ממשלת המחדל שסרה למרותו, ונבקש בפשטות: "הניחו לי, הניחו לנו לכולנו".