שומעים את הרעש ברקע? ולא, אני לא מתכוונת להדי פיצוץ הנ"ט, טילי הפאדי, או הכטב"מים שמרעידים את הנשמה, ולא לאזעקה שחותכת את האוויר כמו סכין על אבטיח בשל. אם תקשיבו היטב תשמעו קולות הריסוק של עוד קונספציה, שנבלעים בתוך הקקופוניה הכללית שניחתת עלינו מכל הכיוונים. הפעם מדובר בקריסת קונספציית המיגון, שמביאה למציאות מסכנת חיים בצפון, עוד רשלנות פושעת מבית היוצר של קובעי המדיניות.
קחו למשל את בתיה סולומון בת ה-80, תושבת קריית חיים. כשיש אזעקה היא עומדת מתחת לבוידעם בבית שלה ומסתכלת בתמונת בעלה המנוח. "הוא שומר עלי", אמרה לי אתמול. "אני מדברת אתו ומנסה להרגיע את הפחד". היא גרה לבד. הילדים מתחננים שתבוא אליהם והיא לא מוכנה בשום אופן להכביד על אף אחד, בטח שלא במצבה הרפואי.
אין לה ממ"ד בבית ולא מזמן חזרה אליו אחרי אשפוז ושיקום של ארבעה חודשים בגלל שנפלה פתאום וכבר היו ארבע אזעקות. המקלט הקרוב נמצא בתוך מרכז התרבות בקצה הרחוב והיא לא יכולה ללכת אליו, אז היא עומדת שם, במקום הכי מוגן שיש לה, כמו שהסביר הבחור במדים מפיקוד העורף, חשופה ופגיעה.
מדינת ישראל משחקת בקשישים כמו בתיה, ובמעל 50% מתושבי הצפון שאינם ממוגנים, ברולטה רוסית. מי שמחזיק באקדח הוא חיזבאללה. הכל תלוי בו, במזל, בגורל, או בחסדי שמיים - מחק את המיותר. כמו בדרום מוכה האסון, גם כאן, משחק הדמים בחיי אזרחים תמימים, הוא תולדה של היצמדות לתפיסות שגויות, טבולות שגעון גדלות וזלזול.
מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006, היתה לנו מספיק זמן להיערך למה שקורה בשנה האחרונה, ירי של אלפי טילים מלבנון וכטב"מי מלבנון, שנוחתים ביישובים מאוכלסים. האיום היה ברור לכל. תרחישי האימה היו רשומים באדום על שני האוהלים שהקימו מחבלי חזבאללה על הגבול. אלא שתפיסת הבסיס היתה שנסראללה מורתע. הרי אמר במו פיו, שלא היה חוטף את החיילים אם היה יודע מה יהיה היקף החורבן שתביא עליו המלחמה.
ארבע שנים אחרי המלחמה ההיא, תושבי הגדר כבר הבינו שמשהו רע קורה בעבר השני שלה, ניסו להתריע, אבל אף אחד לא הקשיב. גם כשהתלוננו שהם שומעים חפירות מתחת לבתים, לגלגו עליהם נבחרי הציבור ובכירי הצבא, עד שהתגלו שש מנהרות התקפיות חוצות שנאטמו.
וכשסוף סוף, אחרי מאמצי על של ראשי הרשויות והחתומה מעלה, שלווה בקמפיין מאסיבי "מגנו את הצפון כדי למנוע אסון", התחילו להפנים שכדאי להתכונן ליום פקודה, כי בכל זאת, אפשר היה כבר לראות גם בעין לא מזוינת, את החיזבאללונים מסתובבים חמושים חופשי ליד חיילי יוניפיל ועושים אצבע משולשת לחיילי צה"ל ולחקלאים.
תכנית מיגון הצפון, נולדה תחת צירי לחץ, כילד לא רצוי, שמתקבל בחצי חיבוק. ב-2018 אפילו אישרו אותה בקבינט המדיני בטחוני והקצו לה 5 מיליארד שקלים לעשר שנים, מתוך הבנה, או כסת"ח, שאם השקיעו בדרום 2.5 מיליארד שקלים, אולי שווה להתחיל לזוז גם בצפון.
אבל שם זה נעצר. היו דברים הרבה יותר דחופים להתעסק בהם, רפורמות גדולות, בחירות חוזרות ונשנות. נסראללה לא רוצה מלחמה, אז למה להזדרז? ולקונספציה המטומטמת הזאת, שכל בר דעת הבין שהיא תלושה מהמציאות, בטח לנוכח האמירה של צה"ל, שהאיום הגדול הוא בצפון. אם הרעה תפתח משם, אז למה לא להתכונן אליה?
ולחגיגת ההיבריס הצטרפו מיני פרשנים ששלפו את משפט המחץ, "אסור למגן את עצמנו לדעת", שפירושו, אם חיזבאללה יתחיל לירות, אז כל הארץ תהיה תחת התקפת טילים, אז מה, נתחיל למגן את כולם? הרי הצפון ותל אביב יחטפו אותו דבר. השנה האחרונה ובמיוחד השבוע האחרון מוכיחים, שעם כל הכבוד לטיל היחיד שחצה את שמי גוש דן, ועורר פאניקה רבתית, מי שחוטף את רוב האש הם תושבי ויישובי הצפון ולהם אין מרחבים מוגנים.
איפה כל החוכמולוגים בשקל, שטענו שלא צריך היה לפנות את יישובי קו העימות? תראו מה קורה ביישובים שלא פונו וכשיש אזעקה התושבים הרועדים מפחד נשכבים על הילדים שלהם ליד הקיר הכי פנימי בבית, מתפללים שהפעם לא יהיה כדור בקנה שמכוון אליהם.
והנה, אני כבר שומעת את אלה שקופצים מאחור ומסבירים באריכות, שממ"דים הם לא מענה ראוי לירי הנוכחי. תשאלו את זהבה מקריית ביאליק, שגם היא כבר בת 80 פלוס. היא הצליחה להיכנס לממ"ד, לסגור את החלון והדלת, לפני שהטיל נפל על הבית שלה.
היא היתה סגורה שם כשכוחות ההצלה באו לזכות את הבית ההרוס לחלוטין. היא לא שמעה אותם, והם לא ידעו שהיא קיימת, עד שילדיה הגיעו. היא יצאה משם בריאה ושלמה. סביר להניח שאם היתה מנסה להגיע ב-15 שניות התראה למקלט הציבורי הקרוב, לא היתה נשארת בחיים.
כשתסתיים המלחמה בצפון, והלוואי שלא נראה עוד פצועים, כמו עובדי הקבלן בקיבוץ סער, שלא היה להם ממ"ד להסתתר בו, או הרוגים שהיו חשופים לאש.
בגלל המחדל המתגלגל הזה, תקום ועדה ממלכתית שתבוא חשבון עם כל השרים שהחליטו לחתוך את תקציבי המיגון בצפון, ביניהם שר האוצר הנוכחי, שקיצץ 150 מיליון שקלים מתוך 250 המיליון שהיו מיועדים למיגון בשנת 2023, עם הרשויות שדרשו אישורים על אישורים בדרך לבניית הממ"דים, מה שעיכב את הקמתם והוסיף רק 1,000 ממ"דים מתוך כמה עשרות אלפים שהיו אמורים לעמוד כבר מזמן.
וכדי להוסיף עוד חטא קונספציה עקומה, מתברר שבתכנית "תנופה לצפון", בראשותו של שמוביל הפרויקטור, הוקצו למיגון 1.4 מיליארד שקלים לשנת 2024, מאותם 5 מיליארד שלא מומשו כבר שש שנים. אבל גם הכסף הזה, שיכול היה להציל הרבה מאוד חיים, ירד לטמיון. נשארו עוד שלושה חודשים עד סוף השנה הנוכחית, בהם אפשר יהיה לנצל את הכסף.
כולנו יודעים שבמצב הנוכחי לא ייבנה אפילו ממ"ד נוסף אחד, והכסף יחזור לקופת המדינה, כדי להישלף שוב בסיבוב הבא של "המיגון בכאילו". עכשיו מדברים על הפסקת אש, אז בכלל יש תירוץ נפלא לדחוק את המיגון מתחת לערימת הניירת. אז מה שנותר לבתיה מקריית חיים בינתיים, זה לעמוד שוב מתחת לבוידעם או לתרגל ירידה מהירה למצב שכיבה על הרצפה, לשים ידיים על הראש ולדבר לבעלה המנוח ולבקש ממנו את הנס הבא.