6:29, על השעון. רקטות נורות לעוטף עזה. תזכורת למטח הגיהנום שירד מהשמיים והביא אחריו את הטבח הנורא. מי דמיין שחמאס עדיין יכול לירות טילים לעבר חבל הארץ המוכה הזה ובתזמון כל כך מדויק, שמצריך תכנון מקדים. ואם זה לא הספיק, כמה שעות אחר כך, עוד ירי כבד על מרכז הארץ, רקטות ארוכות טווח נשלפו מהמנהרות, הועמסו על משגרים וזרעו הרס.
שנה חלפה ואיתה התמימות. היונה הצחורה שציירנו בגן, התפחמה באש הקרבות ואיבדה את ענף הזית במנוסתה. כל מי שהאמין שסיימנו את המלאכה בדרום והמערכה הקשה שם מאחורינו, קיבל היום את המציאות ישר לפנים. גם שוחרי השלום ורודפי הפיוס וההידברות חייבים להפנים מעתה ואילך: לנצח נאכל חרב.
לא רק שחמאס לא הובס ולא הורתע, רוחו לא רק שלא נשברה, אלא היא רק מתחזקת והולכת. אם ארגון הטרור הקטן והמוכה הזה, מסוגל לשגר אלינו טילים באין מפריע, אחרי שהוא מעז לאיים עלינו מראש שיעשה כן, מדינת ישראל מוכרחה להפוך סוף סוף דיסקט ולהתחיל להיערך לעתיד, שבו אסור יהיה לנו להסיר את העיניים מהאויבים שמקיפים אותנו ולא לתת לזמן לשחוק את הדריכות.
51 שנים חלפו ממלחמת יום הכיפורים שבקרוב יערכו האזכרות לחלליה, המלחמה שנכפתה עלינו בהפתעה, הכניעה אותנו בתחילתה, ובסופה יצאנו מנצחים, חבולים, ובטוחים ששוב זה לא יקרה. אף אחד לא ישאיר אותנו יותר עם המכנסיים למטה, כי למדנו את הלקח.
ומהמקום הבטוח הזה בעצמנו כרתנו הסכמי שלום, שאפנו לשקט, התמכרנו לחדוות ה"הסדרה", לנסות ולמנוע הסלמה הכל מחיר, או נכון יותר במחיר של מיליארדי דולרים שהוכנסו לרצועה. ואז חטפנו את הבומבה בפנים, ומאז אנחנו מוכים שוב ושוב ושוב, מכל הכיוונים.
כדי להיות מוכנים לכל תרחיש, אנחנו חייבים להגדיל את תקציב הביטחון. תגידו, גם ככה התקציב הזה מנופח. אין פה ויכוח. לפני שמגדילים אותו באופן משמעותי, צריך לעשות בו סדר, ואת זה אמורה לבצע הוועדה הציבורית בראשותו של תא"ל במיל יעקב נגל, שיושבת עכשיו על המדוכה, ודנה באתגרים העומדים בפנינו ועלותם הכספית.
תקציב הביטחון לשנת 2024 עומד על 117 מיליארד שקל, 6.5% מהתוצר ונתח של 20% מתקציב המדינה, לא כולל את הסיוע האמריקני בסך 9 מיליארד דולר, שרובו עדיין לא הגיע. סך הכל פי שניים מהתקציב לשנת 2023, שהיווה 3.5% מהתוצר. השוואה, מדובר בגידול של פי שניים כמעט לעומת 63 מיליארד שקל בתקציב המקורי ל-2023, שהיווה כ-3.5% בלבד מהתוצר.
מה יקרה הלאה? הוויכוח ניטש. מערכת הביטחון דורשת תוספת של כ-45 מיליארד שקלים בשנה. האוצר מוכן לתת מחצית מהסכום. כולם מבינים שצריך הרבה יותר כסף, אבל אסור להגדיל את התקציב בלי תכנית ייעול אמיתית, פנימית, שתפחית בפנסיות, תקצץ בהוצאות מיותרות ותשאיר נתח גבוה יותר לצרכים הצבאיים נטו. זה יכאב, אבל זה הכרחי.
לצד ההתייעלות של צה"ל, צריך להפוך את כוחות הביטחון למערך על, מתוגמל ונחשק, שימשוך אליו את מיטב הכישרונות, וזה כולל את מג"ב, המשטרה וכיבוי האש. במלחמה הנוכחית ראינו עד כמה יש לנו צורך בסדר כוחות איכותי ומסור, שמקבל משכורת טובה. וכאן המקום לדרוש ממחוקקי חוק הגיוס החדש, לגייס חרדים למכבי האש וליחידות משטרתיות בהפרדה. ככה הם יילכו עם וירגישו בלי, לא ישרתו בצה"ל, אבל ישרתו את העם.
רוה"מ בנימין נתניהו שינה היום את "חרבות ברזל" ל"מלחמת התקומה". שם אופטימי למלחמה עקובה מדם וקורבנות. אם חפצי תקומה אנחנו, אסור לנו להוריד את העיניים מכוונות האויב. רק ככה נשרוד.