כבר חשבנו שראינו הכל, ואז נקבע שיא חדש של חוצפה

אם יש משהו שמאפיין את הממשלה הזאת יותר מאשר עמדותיה בנושאי ביטחון, חוץ ופנים, הרי זה היעדר הבושה. בכל פעם שנדמה כי יותר "מהמקפצה" לא יעלה על הדעת, מתגלה שיא חדש של איוולת: לאו דווקא כזאת שמושכת ימינה או שמאלה, אלא משהו שפוגע בקוד המוסרי המצופה מאישי ציבור, אפילו בימים שבהם הציפיות שלנו נמוכות משהיו אי פעם.

גזירות השנה השנייה למלחמה הן דוגמה טובה מאוד: היקפן אינו ידוע עדיין - וצפוי קרב על כמה מהן, אבל בימים האחרונים נודע שהממשלה מתכוונת לבטל הטבות לחיילים משוחררים, אחת מהן (למשל) היא מה שנקרא "עבודה מועדפת".

בתי הגדולה עבדה בעבודה מועדפת עם שחרורה מצה"ל, אי שם לפני תשע שנים. היא נקלטה במפעל הדפוס של קיבוץ בארי - כשזה היה עוד רק שם של קיבוץ נעים ומבוסס בחבל אשכול, הרבה לפני האירוע שיהיה מזוהה אתו לנצח.

עלי להודות שהייתי גאה בה: "אם אחזור לתל אביב" אמרה "אעבוד במלצרות, אבזבז כמעט את כל הכסף על שכר דירה ולא אחסוך שקל". היא עבדה כשנה וחצי בבית הדפוס, משמרת של 11 שעות בכל יום ושבה למרכז כדי ללמוד כשבאמתחתה חיסכון שאפשר לה להתנהל ברווחה יחסית לאורך כל שנות לימודי התואר הראשון, עם מעט עזרה מאתנו, הוריה. כלומר, היא לא הפכה עלינו לנטל כלכלי.

הדוגמה האישית שלנו, אני מניח, היא רלוונטית ללא מעט משפחות מהמעמד הבינוני בישראל: אנחנו שמחים לעזור לילדים ככל שנוכל (ולמזלנו הדבר מתאפשר) אך העבודה המועדפת התגלתה כפרמטר מרכזי בכלכלתה של הראשונה מבין ילדינו שיצאה לעצמאות - גמול הולם, גם אם לא נדיב במיוחד, של מדינה כלפי אזרחיה הצעירים ששירתו ומשרתים אותה באמונה במשך שנתיים או שלוש שנים מחייהם בסדיר (וחלקם יוסיפו לכך עוד שנים ארוכות של מילואים).

ייאמר מיד: ההנחה היא שביטול ההטבות לחיילים משוחררים יצא מסל הגזירות שנועדו לממן את המלחמה. נכון שהממשלה הנוכחית כבר הוכיחה שהיא מסוגלת לשבור כל שיא של איוולת, אבל לא יעלה על הדעת שדווקא בתקופה שכזאת היא תיטול בחוצפה שכזאת מכיסם של האנשים הצעירים שעליהם נשען בטחונה.

כלומר, סביר להניח שמדובר ב"עז", כזו שהוכנסה בין הגזרות השונות שעומדות לכאוב לנו מאוד, רק כדי שנהיה מרוצים כאשר יוציאו אותה, בבחינת: "הי, אולי מיסינו לכם את קרנות ההשתלמות ופגענו לכם בפנסיה, אבל לפחות על החיילים הצלחנו לשמור" - כן, אנחנו כבר מכירים את תעלולי האוצר, פקידים ונבחרי ציבור כאחד.

מה כן יהיה? העלאת מיסים: מע"מ למשל, הקפאת הטבות שנועדו להיטיב עם המעמד העובד והמפרנס את קופת המדינה, קיצוצים בשירותים לאזרח ועוד.

לא נפיל את כל התיק על הממשלה: ניתן לה את הקרדיט שאף אחד מחבריה לא רצה לצאת למלחמה שנכפתה עלינו, מלחמה שעלותה הישירה מתקרבת כבר ל-300 מיליארד שקל - ועוד זרועו הארוכה של צה"ל נטויה: כמה זמן תימשך המלחמה בצפון? מתי תסתיים סופית הלחימה בדרום? כמה עוד טילים מיירטים ויקרים עד מאוד נצטרך לירות בכדי להציל את תושבי ישראל ממטחי טילים המגיעים אל שמינו כמעט מכל גזרה אפשרית?

אז כן, הכסף חייב לבוא ממקור כלשהו - ואפילו אם הממשלה הייתה מחליטה להתייעל, אזי היינו צפויים לגזירות קשות.

לא נזלזל בבזבוז שבמשרדי הממשלה: ממשרדים ריקים מתוכן ועשייה, שכל מטרתם היא רק לכבד את העומדים בראשם, לאפשר להם תקנים למינויים פוליטים ולהגדיל את כוחם והשפעתם באמצעות פעולות מיותרות של משרדם.

ראיתם כבר את הקמפיין של משרד המורשת? אי אפשר להחמיץ: הוא משובץ בצמוד למבזקי החדשות וקורא לאזרחים ל... בעצם למה? נשבע לכם שלא הבנתי מה הם רוצים מחיי ומדוע צריך בכלל משרד מורשת במדינה שיש לה משרד חינוך בעל תקציבים אסטרונומיים ומשרד תרבות.

במקרה נדרשנו למורשת, בגלל הקמפיין הבזבזני והמיותר, אבל את אותו הדבר אפשר להחיל גם על המשרד לשוויון חברתי, על משרד הדתות, על המשרד לחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות - או איך שלא קוראים לשקר הזה, ומי יודע מהי בכלל הגדרת התפקיד של השר החדש, גדעון סער. יש לו בכלל עבודה ללכת אליה, כמו לכל אחד מאתנו, אחרי שהוא שותה את הקפה של הבוקר?

אפשר היה להמשיך בנתיב הזה עוד קצת ושלאול, נוכח הביצועים הכושלים של משרד התחבורה למשל, מה רבותא לאזרחי ישראל מעצם קיומו? אבל לא נטפל הפעם דווקא אל השרה המעופפת (לחו"ל, בכל הזדמנות נקרית בדרכה) והמשקרת (סליחה: "השוכחת", כפי שלמדנו רק השבוע בריאיון רדיופוני לפנתיאון בתכנית "קלמן וליברמן" ב"כאן 11").

כשזה המצב בשורות הממשלה, אפילו האזרח האחראי ביותר, שמבין שאת הצ'ק הפתוח שניתן בהתחלת המערכה למערכת הביטחון, יש להתחיל ולפרוע, כמו גם להתחיל ולשקם את הבתים שנחרבו ביישובי הדרום (והלוואי שבקרוב גם בצפון).

זה לא נעצר במשרדים המיותרים, אלא הולך ומחמיר: מדינת ישראל מממנת במיליונים בכל שנה (סכום נמוך בתקציב של מדינה ועדיין מרתיח) עמותות חרדיות שקוראות להשתמטות מצה"ל, ארגונים שפועלים נגד מדינת ישראל, שלא לדבר על מערכת חינוך בלתי מפוקחת על ידי המדינה.

היא מממנת במיליארדים השתמטות המונית מגיוס ועבודה, היא מעודדת אנשים צעירים להיות פרזיטים בשם האמונה באל, זה מחריד את הנפש ומפריע לצמיחה גם בימים כתיקונם, אבל צורם שבעתיים בימים שבהם פנסיות של מי שלחמו בכל מלחמות ישראל, נשחקות (ועוד לא ראינו כלום).

הכספים הקואליציוניים ימשיכו לזרום בצינורות המקובלים, שליושבים על השיברים שלהם אבדה אפילו מעט הבושה שעוד הייתה להם, לא רק בכסף אלא גם בשווה כסף: ראינו השבוע איך חברי כנסת חרדים יוצאים מגדרם כדי לסייע למי שנתקעו בדרכם חזרה ארצה מאומן.

"יש ביניהם חיילים קרביים, חוזרים בתשובה ואחרים" דאג להשמיע כל שתדלן שהתגייס למענם. ואכן יש, רק שאלה מתי מעט: על כל חייל מילואים שטס לאוקראינה כדי להשתטח באמונה שלמה על הציון הקדוש, יש עשרה שטסו לשם ההילולה - ולא תמיד מהסוג הרוחני - בלשון המעטה.

שוב נבהיר, נדגיש ונזכיר - גם אם כל הכספים האלה היו נאספים, היה עדיין בור בתקציב המדינה, בור שלא תהיה ברירה אלא למלא בעזרת כולנו, אבל התחושה שיש פה מגזר אחד שלוחם, מגן, משרת ומפרנס - ומולו מגזרים שהשתמטותם-אומנותם, מגובים בפוליטיקאים ציניים וחסרי בושה ועכבות, כבר מזמן לא הייתה חריפה יותר.

כמי שספג מהלומה, עצר הציבור הישראלי את נשימתו במשך רוב שנת 2024, מבין את גודל הקטסטרופה, אבל עדיין לא מפנים את המחיר הכבד שהיא תגבה מכיסו של כל אחד מאתנו. שנת 2025 תהיה שנה של התפכחות כואבת.

היא תהיה כואבת שבעתיים לא רק בגלל מה שנאבד, אלא בגלל שמי שייקח את הכסף מכיסנו הוא מי שממלא את כיסיו שלו עד להתפקע, מי שדוגמה אישית היא ממנו והלאה, מי שמילים כמו בושה או אחריות אינן חלק מאוצר המילים שלו, או במילים אחרות: שר ממוצע בממשלה הרעה ביותר שהייתה למדינת ישראל בכל שנותיה.