הידיד של טהרן באירופה: למה צרפת מגינה על האיראנים מסנקציות?

זה היה שבוע רע מאוד ליחסים בין צרפת לישראל. הצרפתים מוטרדים מאוד מתגובה ישראלית הולמת למתקפה האיראנית (שנכון לרגע כתיבת שורות אלה טרם התממשה). הצרפתים הם גם מהכוחות הדוחפים להפסקת אש בלבנון, אפילו אם זו תיכפה על ישראל בטרם מימשה את זכותה-זכותנו להגנה עצמית ולדחיקת מחבלי כוח רדואן אל טווח ביטחון מיישובי הצפון.

מה מניע את הצרפתים? ובכן, יש להם קשר היסטורי ללבנון (שהייתה בשליטה צרפתית), קשר שצץ ועולה בכל פעם שנדונים היחסים הטעונים בין ישראל לשכנתה מצפון. אבל אלה אינם יותר מדיבורים נוסטלגיים, כי מה שמעסיק את הצרפתים הוא בעיקר הכסף: לצרפת (הן כמדינה והן בצורת חברות ואנשי עסקים), קשרים מסחריים ענפים עם לבנון.

זה לא נעצר רק בלבנון: זוכרים את הסנקציות על איראן? בכל פעם שניסו מדינות המערב, בראשות ארה"ב, להדק את המצור הכלכלי על טהרן כדי לבלום את פרויקט הגרעין שלה, הייתה זו צרפת שלחצה להקלות.

למה? כסף שמעוגן ביחסים ארוכי שנים עם גורמים באיראן, שהחלו עוד בימי השאה, נמשכו גם אחרי המהפכה האסלאמית ומתקיימים גם היום, לפעמים ישירות ולפעמים באמצעות חברות קש שמטרתן לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות שעדיין קיימות על מסחר עם האיראנים.

אינטרסים כלכליים לעולם אינם עומדים לבדם: נכון שאת החשבון ההיסטורי עם צרפת אפשר למתוח שנים רבות לאחור על דפי ההיסטוריה, אבל אפילו אם מצמצמים את הטווח ומתמקדים בעשורים האחרונים, נזכרים בחודשי הגלות האחרונים של האייתולה חומייני.

ארבעת החודשים האחרונים לגלותו בת 14 השנים, שאותם עשה בצרפת, היו חודשים שבהם ארגן לפרטי פרטים את המהפכה הדתית בארצו, אליה שב כמנצח בטיסת אייר-פראנס (אותה אייר-פראנס שהופרטה מאז ושחדלה לטוס לישראל לפני כמה שבועות).

האינטרס הצרפתי בהמשך הסחר עם איראן הוא ברור, בעיקר נוכח הנתונים הכלכליים הקטסטרופליים שלה: חוב לאומי אדיר, גירעון תקציבי גדל (נכון ל-2023, כ-154 מיליארד דולר שהם כ-5.5% מהתל"ג), צמיחה נמוכה מהתחזיות, ירידה בדירוג האשראי ומעמד הולך ומתערער בשוקי ההון ברחבי העולם. היא לא יכולה להרשות לעצמה לאבד עוד מקור הכנסה חשוב.

מה מבשר העתיד לכלכלת צרפת? לא ברור. המצב הכלכלי המעורער ניכר גם בהשפעתו על הסדר החברתי, עם התחזקות של מפלגות שוליים רדיקליות. מטבע הדברים אנו מביטים בעיקר על הימין הקיצוני בהנהגת מארין לה-פן, אבל גם הקואליציה שהצליחה לבלום אותה לבסוף, זאת שמשתרע מהמרכז ועד לקומוניסטים, כוללת כמה דמויות מהשמאל הקיצוני והמסוכן לא פחות, שעוין מאוד את ישראל.

הכלכלה הצרפתית היא עדיין השנייה בגודלה באירופה, אבל היא מצויה במשבר עמוק: עיקר הייצוא הצרפתי הוא לשכנה גרמניה. המצב הכלכלי ששורר בגרמניה מביא לירידה בביקוש לתוצרת צרפתית ומעכב את הצמיחה.

הוסיפו לכך את המחלות שפשטו ברחבי החברה והכלכלה בגוש האירו (שלא הצליח עדיין להתאושש מהמשבר של 2008 ובנוסף נאלץ לספוג את ההוצאות הממשלתיות האדירות בימי הקורונה), כמו הזדקנות האוכלוסייה, שמעלה את ההוצאות הממשלתיות על רווחה ופנסיה, זאת לצד משבר אנרגיה שהחריף מאוד מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה - והנה לכם מתכון לצרות.

לא בכדי עמדו במרכז מערכות הבחירות לאספה הלאומית, שהתקיימו השנה בצרפת, שני נושאים כלכליים, שבהם הצביעו הצרפתים אי-אמון במדיניות של מקרון: העלאת גיל הפרישה והעלאת מחירי הדלק (זוכרים את מחאת האפודים הצהובים?). כלומר: גם כשהממשלה הצרפתית עושה את הבלתי נמנע כדי להציל את הכלכלה מקריסה, היא חשופה לביקורת מצד האזרחים, ביקורת שמלווה לא אחת בשביתות ובהפגנות אלימות.

אז הצרפתים הולכים אחרי הכסף. זה אנוכי כמובן, אבל עשוי היה להיות מובן איכשהו, לו מדיניות החוץ של צרפת הייתה עקבית לפחות. הבעיה היא שבכל הקשור למלחמת רוסיה-אוקראינה למשל, מקפידה צרפת להתייצב לימין האוקראינים ולתמוך בהם, בניגוד לקריאות רבות של גורמי אופוזיציה צרפתיים לפיהן יש להתמקד בזירה הפנימית במדינה בטרם מסייעים לאחרים.

אז למה חשוב כל כך לממשל של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, להיות בצד הנכון של ההיסטוריה עם אוקראינה המותקפת, אבל לא עם ישראל, שרק בשבוע שעבר נאלצה להתמודד עם מתקפה של קרוב ל-200 טילים איראניים שכוונו ישירות לריכוזי אוכלוסייה אזרחית (תקיפה שאותה הגדיר שר החוץ הצרפתי, ז'אן נואל בארו: "מחושבת ומבוקרת", כשהוא מצטט את ההנהגה האיראנית)?

את התשובות לכך אפשר לחפש בשני מקומות: הראשון והמרכזי הוא המארג החברתי במדינה מרובת המהגרים המוסלמים, חדשים כישנים, שיכולים לערער את הזירה הפנימית בשל תמיכה בישראל (בשבועות הראשונים למלחמה אכן הייתה כזאת, אבל הפגנות פרו-פלסטיניות עשו את שלהן). התשובה השנייה היא אינטרס כלכלי, או בשמו הפחות דיפלומטי, כסף.

זה מצער ובעיקר מעורר גיחוך היסטורי, גם אם בנסיבות עגומות: המדינה שבמובנים רבים היא ערש האנטישמיות המודרנית, ששיווקה לעולם את התיאוריה לפיה היהודים יעשו הכל בעבור ממון, היא זו שתומכת במשטר המסוכן ביותר לשלום העולמי תמורת בצע כסף.